דחיית טענה לחלוקה לא שויונית של זכויות סוציאליות ודירת מגורים

בפניי תובענה רכושית בה עותר התובע לפירוק שיתוף בדירה, איזון משאבים ונקיטת אמצעים לשמירת זכויות.

רקע והליכים:

1.         התובע והנתבעת, יהודים אזרחי ישראל, נישאו זל"ז ביום 24/7/76 בנישואין אזרחיים באוקראינה. מנישואי הצדדים נולדו להם שתי בנות: ס.- ילידת 1977 וק.- ילידת 1988. הצדדים עלו ארצה, יחד עם בנותיהם, בשנת 1990.

עם העלייה ארצה התגוררה המשפחה בדירת "עמידר" בדימונה. בשנת 1993 רכשו הצדדים דירה בבאר שבע, אותה מכרו בשנת 1995.

בשנת 1995 רכשו הצדדים דירה ברח' XX בבאר שבע. שליש מהזכויות בדירה נרשמו ע"ש סבתה של הנתבעת, על מנת ליהנות מזכאותה של הסבתא לקבלת משכנתא.  ע"ש כל אחד מהצדדים נרשם שליש נוסף מהזכויות בדירה. אין חולק כי הסבתא מעולם לא התגוררה בדירה ולא שילמה את החזרי המשכנתא. הסבתא נפטרה בשנת 1996, כחודשיים לאחר שהצדדים עברו להתגורר בדירה. עד פטירתה היא התגוררה אצל בתה, אימה של הנתבעת. לאחר פטירת הסבתא הועברו זכויותיה בדירה ע"ש הנתבעת, לאחר שהיורשים האחרים הסתלקו מחלקם בעזבון. 

בשנת 2005 מכרו הצדדים את הדירה ברח' XX ורכשו דירה ברח' XX בבאר שבע, הידועה כגוש XXXX חלקה X (להלן: "הדירה"). הזכויות בדירה נרשמו ע"ש הצדדים בחלקים שווים וכך הן רשומות עד היום במרשם המקרקעין. בהמשך שופצה הדירה  ברח' XX בעלות של כ- 50,000 ש"ח.

2.         במהלך שנות הנישואין עבדו שני הצדדים מחוץ לבית. מאז העלייה ארצה עובדת הנתבעת, במשך 19 שנים ברציפות, בחברת "XXX בע"מ". במהלך שנות עבודתה בחברת XXX בע"מ צברה הנתבעת זכויות בקרן הפנסיה מבטחים וזכויות בקופת "פסגות גדיש כללי".

אשר לתובע, לאחר העלייה לישראל הוא החל לעבוד, בסוף שנת 1990, בחברת "XXX". לאחר כשנתיים וחצי פוטר הנתבע מעבודתו והתקיים מדמי אבטלה. עם פיטוריו הוא מימש את הזכויות הכספיות שצבר ממקום עבודתו. בתום תקופת האבטלה החל הנתבע לעבוד במשרד תיווך "XX". שכרו היה על בסיס אחוזים. לאור הצלחתו כמתווך, החליט הנתבע לפתוח משרד תיווך עצמאי. הנתבע עבד כמתווך עצמאי ("תיווך XX") בשנים 1996 - 1998. בשנים 1998 - 1999 עבד שוב בכיתן ובשנים 1999 - 2000 עבד בכל מיני משרדי תיווך. לאחר מכן, עד שנת 2005, עבד לסרוגין בחברת "XX", בחברת תמנון אבטחה ובמפעל בל קומפוזיט. בהמשך, החל משנת 2006, עבד התובע מספר חודשים בחברת "XX" ומספר חודשים בחברת "XXX. בתחילת שנת 2009 עבד התובע בחברת "XXX". ביום 23.4.2009 הוא נפגע בתאונת עבודה ולאחר היה בחופשת מחלה למשך חמישה חודשים. בתום חופשת המחלה הוא פוטר מעבודתו בחברה. בתקופות בהן התובע לא עבד הוא התקיים מדמי אבטלה. כיום התובע עובד כמטפל בקשישים ונכים דרך חברות כח אדם.

במהלך השנים לא צבר התובע זכויות סוציאליות משמעותיות וחסכון לתקופת הפנסיה. בשנת 2000 הוא פדה את זכויותיו ב"מבטחים" בסך של 8,500 ש"ח. נכון להיום הזכויות שעומדות לזכותו הן 5,500 ש"ח בקרן "מבטחים".

3.         ע"ש התובע רשומה מכונית מסוג "שברולט אלרו" מ.ר. XXX. המכונית נרכשה בשנת 2007 בעלות של 41,000 ש"ח, לאחר שרכב קודם של הצדדים הושבת בתאונת דרכים בה היו מעורבים שני בני הזוג. בעקבות התאונה התקבלו מחברת הביטוח כספים בסך 25,000 ש"ח בגין השבתת הרכב, פיצויים בגין נזקי גוף של הנתבעת בסך כ- 30,000 ש"ח ופיצויים בגין נזקי גוף של התובע בסך כ- 12,000 ש"ח. רכישת הרכב החדש מומנה באמצעות התשלום בסך 25,000 ש"ח שהתקבל מחברת הביטוח ובאמצעות הלוואה בנקאית שנטל התובע בגבוה 30,000 ש"ח.

4.         מבחינת ניהול ענייניהם הכספיים, הצדדים התנהלו בחשבון בנק משותף ובהמשך בחשבונות בנק נפרדים. עם עם העלייה ארצה פתחו הצדדים חשבון משותף בבנק הפועלים, ממנו נוהל משק הבית המשותף, לרבות תשלומי המשכנתא.

            בשנת 1996, לאחר שהתובע החל לעבוד כמתווך עצמאי, פתחה הנתבעת חשבון בנק נפרד על שמה בלבד בבנק לאומי. החשבון בנפתח ביום 27.9.1996. לחשבון זה הופקדה משכורתה של הנתבעת החל מחודש אוקטובר 1996, ובחשבון זו נוהלו הזכויות שצברה בקשר עם מקום עבודתה.

            התובע המשיך להתנהל דרך החשבון המשותף. בשנת 2003, על רקע סכסוך בין בני הזוג, פתח התובע חשבון נפרד בבנק דיסקונט. החשבון המשותף נותר פעיל עם זאת ותשלומי המשכנתא המשיכו להתבצע דרך החשבון המשותף. בחשבון המשותף גם הופקד סך של 20,000 ש"ח ע"י אמו של התובע. ביום 24.2.2010, לאחר פרוץ הסכסוך בין הצדדים ועזיבת התובע את הבית, הוא משך את כספי הפיקדון. 

5.         כאמור, הצדדים נשואים משנת 1976, מזה 35 שנים. עד פברואר 2010 התגוררו בני הזוג יחדיו, הגם שיחסיהם ידעו עלויות ומורדות. אחד המשברים התרחש בשנת 2003. עימות חריף בין הצדדים הוביל להגשת תלונה למשטרת ישראל מצד הנתבעת ולכתב אישום נגד התובע בגין היזק לרכוש (שבירת מכשיר טלפון נייד). לדברי התובע, הוא גם רצה בתקופה זו להתגרש מהנתבעת ופתח הליכים בבית הדין הרבני. יחד עם זאת, הצדדים המשיכו לחיות יחד עד פברואר 2010.

ביום 12.2.2010 פרצה מריבה קשה בין הצדדים. לדברי הנתבעת התובע נהג בה באלימות פיזית בנוכחות זוג חברים משותפים. בעקבות אותו אירוע הורחק התובע מדירת המגורים ומאז לא שב להתגורר בדירה. הנתבעת הגישו תלונה במשטרה אך לא הוצג תיעוד כלשהו על הליכים פליליים שננקטו נגד התובע בקשר לאותו אירוע. מיום שעזב התובע את הבית הוא הפסיק להשתתף בתשלומי הוצאות הבית. התובע המשיך לשאת בתשלומי ההלוואה שנלקחה מחשבונו לצורך רכישת הרכב המשותף.

6.         בסמוך לאחר המריבה הקשה, ביום 15.3.2010, הגיש התובע את התביעה שלפניי. בתביעה זו הוא מבקש להורות על פירוק השיתוף בדירת הצדדים ברח' XXX; להורות על חלוקת המיטלטלין שנרכשו במהלך הנישואין; להורות כי כל הנכסים הרשומים ע"ש הנתבעת יירשמו ע"ש שני הצדדים; להורות על איזון משאבים על פי הסדר איזון משאבים של כלל נכסי בני הזוג; להצהיר כי התובע הינו בעל מחצית הזכויות הסוציאליות שצברה הנתבעת והוא זכאי למחצית הזכויות הפנסיוניות של הנתבעת. 

הנתבעת מתנגדת למרבית הסעדים שהתבקשו בתביעה. לגבי פירוק השיתוף בדירה, היא מבקשת לקחת בחשבון את העובדה שהיא זכאית לחלק גדול יותר מהתמורה, מאחר שנשאה בגפה במרבית החזרי המשכתא, מאחר שמימנה את שיפוץ הבית ומאחר שירשה מסבתה שליש מהזכויות בבית הקודם. לעניין איזון המשאבים טוענת הנתבעת כי יש להפעיל בנסיבות המקרה דנן את סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973, ולקבוע כי הזכויות שצברה הנתבעת במקום עבודתה ונכסיה הפיננסיים לא יאוזנו בינה לבין התובע. הנתבעת הוסיפה וטענה בכתב ההגנה כי עדיין לא מתקיימים התנאים לעריכת איזון משאבים, אך דומה כי בהמשך זנחה טענה זו. 

7.         בתום הדיון ביום 2.8.2010 הוסמכו באי-כוח הצדדים לקבל מכל גורם, לרבות מוסד בנקאי או מקום עבודה של הצד שכנגד, כל מידע או מסמך ביחס לכל זכות שצבר הצד שכנגד משנת 1990 ועד חודש פברואר 2010. ניתנו הוראות באשר להגשת תצהירי עדות ראשית ונקבע כי בתצהירי הצדדים יפורטו כל הרכוש, הזכויות והחובות שנצברו במהלך נישואי הצדדים. כל אחד מהצדדים הגיש תצהיר מטעמו וביום 21.11.2010 נחקרו הצדדים על תצהיריהם. 

טענות התובע