דחיית התנגדותו של דוד אפל לביטול הליכי פשיטת הרגל נגדו, ואלה יימשכו

לפניי התנגדות המשיב (להלן: "החייב") להמצאת התראת פשיטת רגל.

1.         ההליכים

המבקשת הגישה בקשה לבית המשפט להמצאת התראת פשיטת רגל לחייב, בהתאם לתקנה 3 לתקנות פשיטת רגל, תשמ"ה-1985 (להלן: "התקנות") , הנתמכת בתצהירו של זאב רום מנהלה.

הבקשה מושתתת על פסק דין חלוט שניתן על-ידי בית משפט העליון ביום 4.7.10, בערעור המבקשת נגד החייב (ע"א 1794/09) על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (להלן: "פסק הדין"). בקליפת האגוז יצוין, כי נשוא המחלוקת בין הצדדים הינו הלוואה שהמבקשת הלוותה לחייב, בגינה משך החייב שלושה שיקים מחשבונו הפרטי לפקודת עצמו ובחתימת היסב שלו על החלק. בפסק הדין התקבל הערעור בחלקו, באופן שנקבע כי על החייב לפרוע את ההלוואה כך שהוא חויב לשלם למשיבה את סכום השיק השלישי ממניין שלושת השיקים, שסכומו 7,000,000 ש"ח, ולו יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פירעונו של השיק 15.8.01, וכן שכ"ט עורך דין בסך 150,000 ש"ח בצירוף מע"מ בגין ההתדיינות בשתי הערכאות.

לגישת המבקשת, סכום פסק הדין בצירוף הפרשי הצמדה וריבית וכן שכר הטרחה שנפסק, כשהוא משוערך לפי קביעת פסק הדין, מסתכם ל 12,560,375 ש"ח, מתוכו קרן בסך של 7,000,0000 ש"ח, סך של 3,457,613 ש"ח ריבית וסך של 2,102,761 ש"ח הפרשי הצמדה. המבקשת מימשה ביום 28.7.10 ערבות בנקאית שהפקיד המשיב בסך של 9,782,021 ש"ח, והפחיתה סך של 12,500 ש"ח בצירוף מע"מ, קרי 14,500 ש"ח אשר חויבה לשלם למשיב כהוצאות משפט במסגרת התדיינות אחרת שביניהם, בת.א. 1536/09 שבבית המשפט המחוזי בתל אביב. סופו של דבר, יתרת המגיע, כערכה ליום הגשת בקשת התראת פשיטת הרגל הוא סך של 2,553,017 ש"ח, ובנוסף סך של 172,000 ש"ח עבור שכר טרחה שהושת בפסק הדין. לבקשה צורף תחשיב הסכומים.

בבקשה נטען כי חרף פניות המבקשת לחייב לשלם את חובו, נמנע האחרון מלעשות כן, וכי בשים לב לתקופה שחלפה מאז ניתן פסק הדין, ולכך שהחייב לא שילם כל סכום שהוא, פרט למימוש הערבות הבנקאית, יש ליתן התראת פשיטת רגל נגדו, בהתאם לתקנה 3 לתקנות.

2.         החייב הגיש התנגדות הנתמכת בתצהירו. בהתנגדות נטען כי יש לדחות את התראת פשיטת הרגל מחמת שהמבקשת לא הנפיקה למשיב קבלה וחשבונית, עבור הסכומים שגבתה, דבר שמנע ממנו לכלול את ההתחשבנות מול שלטונות מס הכנסה, קרי קיזוז הסך 3,682,021 ש"ח כהוצאה מוכרת בגין הוצאות מימון בשנת 2010. סכום זה, עולה על יתרת המגיע למבקשת לפי פסק הדין ולאחר הפחתת סכום הערבות הבנקאית שמומשה וההוצאות שחויבה המבקשת לשלם בהליך האחר.

            החייב אף טוען כי הלכה למעשה, סכום קרן החוב הינו 6,100,000 ש"ח ולא 7,00,000 ש"ח כמות שנפסק, ובניגוד לטענת המבקשת, דבר שיש בו כדי  להגדיל במידה ניכרת את סכום הפרשי ההצמדה והרבית, בגינם על המבקשת להנפיק חשבונית.

             החייב גורס כי בהימנעות המבקשת להנפיק קבלה וחשבונית מס, היא אינה עומדת עם חובתה על פי דין ומונעת ממנו לנכות את הסכום ששולם כהוצאה.

            עוד נטען כי אין מקום בנסיבות העניין לנקוט בהליכי פשיטת רגל נגד החייב, נוכח היותם של אלה פוגעניים וקשים עבור החייב ובני משפחתו, גורמים לנזקים כבדים שלא לצורך, ואף עומדים בסתירה להלכות הפסוקות באשר לנסיבות בהן רשאי נושה לנקוט הליך פשיטת רגל נגד חייב.

3.         המבקשת בתגובתה טוענת כי אין בהתנגדות להקים עילה המאיינת את זכותה להתראת פשיטת רגל נגד החייב, וכקבוע בפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן: "פקודת פשיטת הרגל"). נטען כי אין לקשור בין טענת החייב בדבר חובת המבקשת להנפיק חשבונית או קבלה, לבין הליכי פשיטת הרגל, שכן הוא מחוייב לשלם את החוב הפסוק ללא קשר לטענתו בדבר חובתה להנפיק חשבונית מס וקבלה. לדידה של המבקשת, אין חיוב במעמ על הפרשי ההצמדה אלא רק על הריבית וכי אין עליה חובה להנפיק חשבונית  לחייב בגין המעמ עבור הרבית שכן החייב לא שילם מעמ על רכיב זה. מכל מקום, המשיבה מצהירה כי ככל שהיא מחוייבת בהפקת חשבונית או קבלה, היא תעשה כן.

            נטען כי החייב מתחמק מתשלום החוב הפסוק, לא אותרו נכסים שלו, תלויים ועומדים נגדו הליכים לפיהם הוא מחויב לשלם סכומים ניכרים, כך שהליך פשיטת רגל הולם את נסיבות המקרה.

4.         בדיון שהתקיים חזרו ב"כ הצדדים על טענותיהם תוך שוויתרו על חקירות המצהירים. אוסיף כי ב"כ המבקשת הצהיר בדיון כי ככל שמבחינת דיני המס, מחויבת מרשתו בהנפקת חשבונית או מתן קבלה, היא תפעל כמתחייב על פי דין ומבלי שיש בכך כדי להקנות לחייב עילה לביטול התראת פשיטת רגל.

5.         ככלל על חייב, שתלוי ועומד נגדו פסק דין חלוט לפיו עליו לשלם סכום כסף שאינו שנוי במחלוקת, לפעול לסילוק החיוב האמור, אחרת הוא צפוי לנקיטת הליכי פשיטת רגל כנגדו. לעניין זה אפנה לבש"א (ת"א) 15382/01 אפל נ' פריניר [2001]:

"התראת פשיטת רגל כשמה כן היא - התראה לחייב כי עליו לשלם את חובו במלואו, ולאלתר, אחרת יחשב למי שעשה מעשה פשיטת רגל".

6.         על רקע חובות החייב לשלם את החוב הפסוק, אבחן את שתי הטענות שהעלה בהתנגדותו:

            האחת, על המבקשת היה להנפיק חשבונית מס וקבלה והימנעותה לעשות כן גורמת לו לנזקים העולים על יתרת החוב הפסוק בהעדר יכולת להתחשבן עם רשויות המס.

            השנייה, התנהלות המבקשת נגועה בחוסר תום לב, שכן נקטה בהליכי פשיטת רגל שיש בהם פגיעה חמורה בו, תוך שימוש בהפעלת לחץ פסול ובלתי ראוי.

7.         לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, ויישמתי את ההלכה הגעתי לידי מסקנה כי דין טענות החייב להידחות.