דחיית התנגדות לקיום צוואה בשל היעדר אינדיקציה להשפעה בלתי הוגנת

בפני שלוש תביעות שהוגשו בעניין עיזבון המנוח י. ל. (ת.ז. ..), אשר הלך לעולמו ביום 25.9.2007 כשהוא ערירי.

ת"ע 49160/08 הוא בקשה לצו ירושה שהגישה גב' מ. פ., אחותו של המנוח מצד אמו (להלן: "הנתבעת"). במסגרת הבקשה לצו ירושה, אשר הוגשה תחילה לרשם לענייני ירושה, הוגשה אף בקשה לאישור הסכם אשר נחתם בין כל אחיו ואחיותיו של המנוח.

ת"ע 49161/08 הוא בקשה לקיום צוואת המנוח מיום 13.8.2006, שהגיש מר י. מ. (להלן: "התובע"), אשר הינו הנהנה היחיד ע"פ הצוואה. בדיון שנערך ביום 10.5.2010 צורפה גיסתו של התובע, גב' י. ט., כתובעת לתיק על רקע האפשרות שהייתה ידועה בציבור של המנוח. שאלה כזו מתבררת עתה במסגרת הליך המתקיים בבית הדין לעבודה.

ת"ע 49162/08 הוא התנגדות לבקשה למתן צו קיום צוואה שהגישה הנתבעת, גב' מ. פ..

הדיון בתביעות כולן אוחד וכן ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים לצרף את תיק תמ"ש 22410/06, הליך שהתקיים למינוי אפוטרופוס למנוח טרם פטירתו, כראיה בתיק זה.

לצרכי נוחות נקראים התובעים בת"ע 49161/08 - תובעים והנתבעים שם - נתבעים.

הרקע לתביעות

המנוח היה נשוי לגב' ו. ל. ז"ל, אשר נפטרה ביום 06..., כאשר לבני הזוג לא היו ילדים. המנוח הותיר אחריו שבעה אחים ואחיות.

כאמור, ביום 13.8.06 חתם המנוח על צוואה על פיה הוריש הוא את כל רכושו לתובע, כאשר בין המנוח לתובע אין כל קרבה משפחתית.

ברקע הדברים יש לציין, כי שניים עשר יום קודם לחתימה על הצוואה, ביום 1.8.06, הוגשה בקשה למינוי אפוטרופוס למנוח והחל מיום 18.9.06 שימשה הקרן לטיפול בחסויים כאפוטרופוס למנוח עד למועד פטירתו ביום 25.9.2007.

יש להדגיש כי המנוח לא הוכרז כפסול דין.

יצויין כי טרם ההליך כאן הגיש התובע לבית הדין הרבני בקשה למתן צו לקיום צוואת המנוח, אך ההליך שם הופסק לאחר שהסתבר לביה"ד שלמנוח אחים ואחיות אשר מתנגדים ליתן סמכות לביה"ד בעניין עיזבון המנוח, והתיק שם נסגר.

טענות הצדדים

בהתנגדותה לבקשה לקיום צוואת המנוח העלתה הנתבעת מספר טענות בעטיין יש לדעתה לבטל את צוואת המנוח.

ראשית טענה לחוסר כשרות של המנוח לצוות בהתאם לסעיף 26 בחוק הירושה, תשכ"ה - 1965 (להלן: "חוק הירושה"), כאשר טענה זו מתבססת בעיקרה על העובדה שפחות משבועיים טרם החתימה על הצוואה הוגשה בקשה לביהמ"ש למינוי אפוטרופוס למנוח ושאכן מונה לו אפוטרופוס זמן קצר לאחר עריכת הצוואה.

טענה שניה היא לביטול הצוואה מחמת אונס, איום והשפעה בלתי הוגנת, בהתאם לסעיף 30 לחוק הירושה, אשר הופעלו על המנוח מצד התובע. לטענתה, עת חתם המנוח על הצוואה לא היה בעל רצון חופשי ולמעשה אפילו לא היה מעורב בניסוח הצוואה. בין היתר מציינת את הנסיבות בהן היה מצוי המנוח באותה העת, העובדה שחילק שיקים רבים לטובתה ולצרכיה של תובעת 2, גיסתו של התובע.

לבסוף טענה, כי ספק רב בעיניה אם המנוח הוא אכן זה אשר חתם על הצוואה, אך טענה זו נזנחה בהמשך ההליך.

בשל מכלול הסיבות שפורטו לעיל מבקשת הנתבעת מביהמ"ש להורות על ביטול הצוואה וליתן צו לירושת עיזבון המנוח בהתאם לבקשה שהגישה.

מנגד טען התובע בתצהירו, כי הכיר את המנוח בשנת 2000 עת נהג המנוח לבקר את דודתו אשר התגוררה בעבר בשכנות לתובע, בפתח תקווה. בין השניים נרקמה ידידות, כאשר באחד הביקורים הכיר המנוח את גיסתו של התובע, תובעת 2, המתגוררת אף היא בפתח תקווה בסמיכות למקום.