דחיית התנגדות בעילות של השפעה בלתי הוגנת ומעורבות בעריכת צוואה

המנוח :   א' ר' ז"ל ת.ז.  XX

מבוא והקדמה

1. ההכרעה המונחת לפתחו של בית המשפט נוגעת בתוקף צוואתו של המנוח, צוואה בפניי עדים מיום3.2011 (להלן – "הצוואה"), אשר הלך לעולמו בXX ביום 17.12.2015. אשתו המנוחה הלכה לעולמה שנים רבות לפניו, ביום 2.9.2003. בטרם נפנה להוראות הצוואה, נעמוד על זהות הצדדים הניצים.

התובע מס' 1, הוא נכדו של המנוח והנהנה הנקוב בצוואה (להלן – "הנכד"). התובעת מס' 2 היא אמו של הנכד, ובתו של המנוח (להלן – "האֵם" או "הבת"). הנתבעים 1 – 3 הם ילדיו האחרים של המנוח – אַחֶיהּ של הבת ודודיו של הנכד (להלן – "המתנגדים" או "האחים").

2. המנוח ציווה בצוואתו את מלוא עזבונו לנכד, ותיאר את עזבונו ככל זכות או נכס השייכים לו ורשומים על שמו. מבין נכסי העזבון מנה המנוח את זכויותיו בדירתו, המצויה ברח' XX וידועה כגוש XX, חלקה XX (להלן – "הדירה").

סייג יחיד אותו נקב המנוח בצוואה, הוא מתן זכות שימוש בלעדית בדירה לבת, אמו של הנכד, עד ליום 31.12.2016. עד למועד זה, נאסר עוד על הנכד למכור או לשעבד את הדירה. ראוי לציין עוד שהמנוח נקב

בצוואתו הוראת יורש-במקום-יורש. היה ובעת פטירת המנוח לא יהא הנכד בין החיים, תהא הבת היורשת היחידה של מלוא העזבון.

3. הנכד עותר אפוא למתן צו לקיום הצוואה בעוד האחים מתנגדים לה. המתנגדים צרפו את הבת כתובעת בהליך זה, והיא לשיטתם "צד נדרש" בהליך זה (ר' בקשה מס' 10). ב"כ היועמ"ש אינו נוטל חלק בהליכים בהתאם להודעתו מיום 15.5.2016.

טענות הצדדים - כללי

4. טענות המתנגדים בהתנגדותם נפרשו על מלוא רוחב היריעה ונפתחו בטענה לפיה "המנוח כלל לא היה כשיר לצוות נוכח המצב הפיזי והמנטלי בו היה שרוי במועד החתימה על הצוואה". בכך בקשו לטעון לפסלוּת הצוואה מתוקף סעיף 26 לחוק הירושה, תשכ"ה – 1965 (להלן – "חוק הירושה").

בנוסף לכך העמידו האחים את התנגדותם על השפעה בלתי הוגנת כלפי המנוח מצד הבת, מתוקף סעיף 30 לחוק הירושה. נטען כי המנוח לא היה מעלה על דעתו להדיר את האחים או את נכדיו האחרים מעזבונו, משמע שהוא היה נתון להשפעתה של הבת, הואיל והיה תלוי בה "תלות מוחלטת ועקיפה". בנוסף, נטען שהבת בודדה את המנוח והרחיקה אותו מפני סביבתו ומקרבת זולתו. המעשים המיוחסים לבת הלכו והחמירו, ותלותו של המנוח בבת הלכה וגברה, ככל שהתדרדר מצבו הגופני, הנפשי והקוגניטיבי של המנוח.

 עוד מוצאים המתנגדים רבב בנסיבות עריכת הצוואה משום מעורבותה של הבת בעריכתה. בתוך כך טוענים המתנגדים כי מעורבות זו מצד הבת מגיעה כדי נטילת חלק בעריכת הצוואה, עד כדי פסלוּת הצוואה מתוקף סעיף 35 לחוק הירושה.

5. בעקבות הדיון ביום 15.3.17, הודיעו המתנגדים ביום 10.8.17 כי הם מוותרים על טענותיהם ביחס להעדר כשרותו הרפואית של המנוח. להלן יובהר שהאחים אינם בהירים דיו בהקשר לוויתור זה. ב"כ המתנגדים הדגיש במעמד הצדדים, שהוויתור מתייחס "להעדר כשרות רפואית בלבד" (ע' 3, ש' 30). בזמן אחר חידד ב"כ המתנגדים ש"לגבי כשירותו לחתום אין וויכוח, אנחנו מדברים על כשירות פיזית להגיע למשרד לחתום על צוואה" (ע' 46, ש' 1).
6. התובעים הטעימו בתגובתם להתנגדות, שלא בכדי ציווה המנוח את מלוא עזבונו לנכד, אשר נקרא על שמו של המנוח עוד בחייו והיה בבת עיניו. השניים היו קשורים בעבותות, בילו ימים ושעות יחדיו, ובעת שהמתנגדים עשו לביתם, הנכד טיפל במנוח, סעד אותו, ורחץ אותו כשהמטפל שהה בחופשה.
7. בכל הנטען כלפי מצבו הרפואי והמנטלי של המנוח, הרי שיום אחד טרם עריכת הצוואה, ביום 27.2.2011 נבדק המנוח על ידי רופא פסיכיאטר מומחה ונמצא צלול וכשיר לערוך כל מסמך, לרבות צוואה. התובעים מוסיפים שהמנוח  הוא שיזם את עריכת הצוואה והביע רצונו באופן חופשי ועצמאי בפני עורכת הדין שערכה את הצוואה. התובעים כופרים בטענה לפיה המנוח פיתח תלות בבת, הואיל והיה עצמאי וצלול, ונזקק לסיוע חלקי. בעקבות מצבו המנוח נמצא זכאי לסיוע חלקי מטעם המוסד לביטוח לאומי בדמות מטפל שסייע לו. מה גם שהמנוח עמד בקשר עם זולתו, התגורר במתחם בו מתגוררים הבת והנכד ומשפחותיהם, ועוד מתגוררת באותו מגרש גם  המתנגדת מס' 3 ובני משפחתה. לא נמנע מאיש ליצור קשר עם המנוח ולא נמנע מהמנוח לעשות כן. התובעים שוללים עוד כל מעורבות מצדם בעריכת הצוואה או בהגבלה כלשהי על עצמאותו של המנוח בהקשר זה.