דחיית הערעורים בעניינו של תושב אום אל פאחם אשר הורשע באימונים צבאיים אסורים בארגון דאע"ש

השופט ר' שפירא, סגן נשיא [אב"ד]:

בפנינו ערעור המדינה וערעור הנאשם (אשר הדיון בהם אוחד בהסכמת ב"כ הצדדים) על גזר הדין של בימ"ש השלום בחיפה (סגנית הנשיא, כב' השופטת א' קנטור), שניתן ביום 3.11.14 בת.פ. 22760-05-14, לפיו נדון הנאשם לעונש של 22 חודשי מאסר לריצוי בפועל ומאסר על תנאי, לאחר שהורשע על פי הודאתו בעבירות של יציאה שלא כדין, עבירה לפי סעיף 5 ביחד עם סעיף 18 לתקנות שעת חירום (יציאה לחוץ לארץ), התש"ח – 1948, ביחד עם סעיף 2א' לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד – 1954, ואימונים צבאיים אסורים, עבירה לפי סעיף 143(ב) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

על פי האמור בכתב האישום המתוקן שבעובדותיו הודה הנאשם, הנאשם ואחרים יצאו לסוריה, בדרך של הסתננות מטורקיה, כדי לחבור לכוחות המורדים בסוריה ולסייע להם בלחימתם אל מול הממסד הסורי. הנאשם והאחרים הסתננו לסוריה באופן בלתי חוקי בסיוע מבריחים לאחר ששהו מספר ימים בטורקיה ובסמוך לאחר כניסתם חברו ליחידת מורדים חמושים המכנה עצמה "ג'יש מוחמד", כשבמסגרת יחידה זו שהה הנאשם בבסיסה כשבוע והתאמן אימוני כושר גופניים. כשבוע לאחר מכן גויסו הנאשם ואחרים לארגון המכונה דאע"ש. הנאשם שהה במסגרת יחידה זו עד חזרתו לארץ ביום 20/4/14, השתתף במחנה אימונים צבאי, שיעורי דת, למד אודות כלי נשק והתאמן בירי ונשיאת נשק, מסר לגורמי הארגון הנ"ל את דרכונו אשר לא הושב לו. הנאשם התאמן בלחימה ואימוני כושר, נע בתחומי סוריה כאשר הוא לבוש מדים וחמוש ברובה, ביצע שמירות כאשר הוא חמוש בנשק, נטל חלק בשני קרבות תוך ביצוע ירי מנשקו והוצב במחסומים תוך ביצוע סיורים צבאיים שנועדו לבלום התקדמות אפשרית של כוחות הממסד. הנאשם לחם מטעם דאע"ש במשך כשלושה חודשים. בתאריך 16/4/14 יצר הנאשם קשר עם גורם בטחון ישראלי ואמר לו שביצע טעות וביקש לחזור לישראל. בתאריך 20/4/14 שב הנאשם לארץ, נחת בשדה התעופה בן גוריון, שם נעצר על ידי הרשויות. הנאשם התנהל כמתואר לעיל על אף שהוזהר מבעוד מועד על ידי גורמי הביטחון בעניין זה.

יצוין כי בבימ"ש קמא העלה הנאשם טענות מקדמיות של חוסר סמכות טריטוריאלית והגנה מן הצדק על יסוד אכיפה בררנית ולאחר תגובת המאשימה דחה בימ"ש קמא את הטענות בהחלטתו מיום 7.8.14. לאחר שנדחו טענות הנאשם הגישה המאשימה כתב אישום מתוקן, תוך הבהרה כי התיקון נערך שלא במסגרת הסדר טיעון ואין מדובר בהסדר טיעון. כאמור, הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן והורשע לפיהן.

עוד יצוין כי לאחר מתן הכרעת הדין העלתה ההגנה בקשות בעניין הגשת ראיות לעיון בית המשפט במסגרת הטיעונים לעונש ושליחתו של הנאשם לשירות המבחן לקבלת תסקיר בעניינו. המאשימה התנגדה לבקשות. בימ"ש קמא קיבל את הבקשות בנוגע לראיות לעניין העונש ודחה את הבקשה להפניית הנאשם לקבלת תסקיר.

גזר הדין של בימ"ש קמא:

במסגרת גזר דינו שקל בימ"ש קמא את השיקולים על פי תיקון 113 לחוק העונשין, ובעיקר את עקרון ההלימה. בימ"ש קמא ציין כי הערכים החברתיים שנפגעו כתוצאה ממעשי הנאשם הם הסיכון הממשי הנשקף לביטחון מדינת ישראל ותושביה כתוצאה ממעשי הנאשם. אשר למידת הפגיעה קבע בימ"ש קמא כי לכאורה מדובר בסיכון פוטנציאלי, עתידי אך ניתן להעריך את עוצמת הסיכון בפעילות בה נטל הנאשם חלק כמפורט הן בעובדות כתב האישום המתוקן והן בטיעוני ב"כ המאשימה.

בימ"ש קמא ציין כי הנאשם שהה בסוריה בין מועד סמוך ל- 16/1/14 עד ל- 20/4/14, כשרוב הזמן היה מגויס לשורות ארגון דאע"ש, שם נטל חלק הן במחנות אימונים והן בהשתתפות בשיעורים עיוניים, אך גם נטל חלק בשני קרבות, ביצע סיורים, הוצב במחסומים ונשא נשק אישי מסוג קלצ'ניקוב לאורך כל תקופת השהייה. בימ"ש קמא ציין כי טיב האימונים בהם נטל הנאשם חלק, אף הוא יש בו כדי להמחיש את הסיכון האמור.

בימ"ש קמא הבחין בגזר דינו בין הפסיקה אליה הופנה על ידי ב"כ הצדדים ובין עניינו של הנאשם וכן התייחס לעונשי המאסר ומתחם העונש ההולם שנקבעו במקרים דומים.