דחיית הערעור-העונש המוצע בהסדר הטיעון אינו נותן ביטוי הולם להגנה על האינטרס הציבורי

המשנה לנשיא סא"ל נתנאל בנישו :

בפנינו ערעור הסנגוריה נגד חומרת העונש שהוטל ע"י בימ"ש קמא על המערער, תוך סטייה מהסדר טיעון שהוצג ע"י הצדדים.

המערער הודה במסגרת הסדר הטיעון בכתב אישום שכלל שורה של עבירות חמורות, שעניינן זריקת מטעני חבלה לעבר כלי רכב צבאיים ומשאית דלק (פרטי אישום 1 ו-5), חברות בג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, הקמת חוליה במסגרת ארגון זה, גיוס פעילים וקבלת מימון (פרטי אישום 2 ו-3), קשירת קשר לזרוק מטעני צינור ואף לשלוח מחבל מתאבד, לצורך זה גייס המערער את אחיו ופנה על מנת שתסופק לו חגורת נפץ (פרטי אישום 6 ו-7), וניסיון לגרום למותו של מתיישב ישראלי המתגורר בסמוך לישוב מבוא דותן. השותפים לניסיון זה הצטיידו בסכינים גדולות וב-5 מטעני צינור, אותם ייצרו קודם לכן. תוכנן להשליך את המטענים, לדקור את המתיישב ולשרוף את גופתו. בהתאם לתכנית יצאו המפגעים לעבר הישוב, אך משחתכו את גדר ההתיישבות והתקרבו לבית, התנפלו עליהם כלבי שמירה שאילצו אותם לנטוש את המקום.

במסגרת הסדר הטיעון ביקשו הצדדים מביהמ"ש להטיל על המערער 9 שנות מאסר לריצוי בפועל ומאסר מותנה.

בימ"ש קמא דחה עתירה זו של הצדדים, תוך שקבע כי אין בעונש האמור כדי לשקף את חומרת המעשים ואת הסיכון הטמון במערער. לאור זאת, סבר ביהמ"ש כי גם בהינתן גילו הצעיר של המערער, אשר היה כבן 15-16 במהלך ביצוע העבירות, ובהתחשב בהודאתו באשמה ובעברו הנקי, אין מקום לקבל את העונש המוצע. על כן, חלף העונש האמור, ביהמ"ש גזר על המערער 12 שונת מאסר לריצוי בפועל.

ב"כ המערער סבור כי בכך שגה ביהמ"ש. בערעורו, טען הסנגור כי ביהמ"ש לא נתן משקל ראוי לגילו הצעיר של המערער ולעובדה כי האירועים מלמדים על חוסר רצינות וחוסר נחישות מצידו. בעניין זה הדגיש הסנגור את הזמן שחלף בין עבירות הקשר לבין מעצרו של המערער כמוכיח שאלה לא היו יותר מדיבורים בעלמא. עוד טען הסנגור לקיומה של רמת ענישה בפרשה, כאשר שותף לחברות ולניסיון לגרימת מוות נשפט, בהתאם להסדר טיעון, ל-4.5 שנות מאסר לריצוי בפועל.

התביעה הצבאית עמדה מאחורי ההסדר, אם כי באופן מסויג.

הלכת בימ"ש זה ידועה, ולפיה לא במהרה יסטה ביהמ"ש מהסדר טיעון שנכרת בין הצדדים.

יחד עם זאת, אל לנו לשכוח כי סמכות ואחריות הענישה נותרת לעולם בידי ביהמ"ש. על ביהמ"ש לבחון, על כן, האם העונש המוצע לו ע"י הצדדים נותן ביטוי ראוי לשיקולי הענישה השונים, גם אם האיזון שנוצר ביניהם שונה מזה שהיה מגיע אליו ביהמ"ש לו נתבקש לעשות כן באופן עצמאי.

ברובם במוחלט של המקרים יגיע ביהמ"ש למסקנה כי ההסדר מצוי במתחם הסבירות ומגלם בתוכו ביטוי ראוי לצרכי הענישה כאמור. כך ינהג ביהמ"ש גם כאשר ניכרת נטייה ברורה לצד הקולא או לצד החומרה בעונש שהוצג בפניו. אולם, מקום בו ביהמ"ש משתכנע כי סטו הצדדים באופן קיצוני ממתחם הענישה ההולם, יהא עליו לומר את דברו ולפסוק לפי מיטב מצפונו.

כך אירע במקרה הנוכחי, בו ביהמ"ש, לאחר ששקל את כלל השיקולים הרלוונטיים, הגיע למסקנה כי העונש אליו עתרו הצדדים אינו יכול לעמוד.

אף אנו בחנו את הנסיבות לקולא ולחומרה הרלוונטיות בעניינו של המערער והגענו למסקנה זהה לזו של בימ"ש קמא. לצד נסיבה משמעותית לקולא הטמונה בגילו הצעיר של המערער היום, וביתר שאת בזמן ביצוע העבירות, עולה ומצטיירת תמונה של אדם חסר כל גבולות בניסיונותיו לפגוע בחיי אדם. המערער פעל מספר פעמים במטרה לפגוע בחיילי צה"ל ובאזרחים תמימים. מבלי להמעיט מערכה של כלל הפעילות העבריינית של המערער, ניתן למנות שני שיאים שליליים, בדמות יוזמתו וניסיונו לרצוח מתיישב מבודד שלא הושלם בנסיבות מקריות בלבד, וכן פעילות המערער לגיוס אחיו לביצוע פיגוע התאבדות, שגם היא נגדעה מסיבות שלא היו תלויות במערער.

יתרה מזו, כאשר ניתנה הזדמנות למערער לקבל אחריות על מעשיו במסגרת דברו האחרון, בחר  להתנער כליל מאחריות, ובמקום חרטה טען כי נגרם לו עוול.

לאור האמור, אין מנוס מן המסקנה כי בהתנהגותו הוכיח המערער סיכון מובהק לביטחון האזור.

לאור זאת, אין גם מקום להשוואה בין עניינו לזה של חברו שהורשע בשתי עבירות בלבד.

אשר על כן, תמימי דעים אנו עם שופטי בימ"ש קמא כי העונש שהציגו הצדדים חורג באופן קיצוני ממתחם הסבירות ואינו נותן ביטוי הולם לאינטרס הציבורי.

בנסיבות אלה, החלטנו לדחות את הערעור.

השופט סא"ל יורם חניאל :

אני מסכים.