דחיית המלצה לענישה בעבודות שירות וקביעת 18 חודשי מאסר במסגרת הסדר טיעון בגין שוד של נהג מונית

1. הנאשם הורשע, עפ"י הודאתו, במסגרת הסדר טיעון שהתייחס אך לתיקון כתב האישום, בעבירה של  קשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) ובעבירה של שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) לחוק.
2. עפ"י הכרעת הדין ועפ"י עובדות כתב האישום המתוקן, בתאריך 1.4.09, סמוך לשעה 03:05, במועדון "מונרו" שבאזור התעשיה בדימונה (להלן: המקום), חיפשו הנאשם ואחרים שזהותם אינה ידועה (להלן: השותפים), מונית שתסיעם מדימונה לבאר שבע. הנאשם קשר קשר עם השותפים לשדוד נהג מונית. נהג מונית שהיה במקום הזמין עבורם מונית מסוג סקודה מ.ר. 65-662-25 (להלן: המונית), שבה נהג עוזי ידיד (להלן: המתלונן). סמוך לשעה 03:15,  כאשר הגיע המתלונן למקום שבו המתינו הנאשם והשותפים, ניגש אליו אדם שזהותו אינה ידועה למאשימה (להלן: המזמין) ואישר כי הזמין את הנסיעה עבור הנאשם והשותפים, וכולם נכנסו למונית. כשעלו הקושרים למונית, הם החזיקו ברשותם שני בקבוקי בירה. במהלך הנסיעה, הורה המזמין למתלונן להורידו ברחוב יגאל אלון בדימונה. המתלונן נענה לבקשתו והורידו שם. הנאשם והשותפים הורו למתלונן שיסיעם לעיר באר שבע. במהלך הנסיעה, שאל המתלונן לעניין התשלום עבור הנסיעה ואחד השותפים השיב כי ישלמו כשיגיעו לבאר שבע. בתגובה לכך, ביקש המתלונן תעודה מזהה או מכשיר סלולארי, לצורך הבטחת התשלום. לאחר דין ודברים בין המתלונן לשותפים, הסכים הנאשם למסור את תעודת הזהות שלו למתלונן עד לסיום הנסיעה. המתלונן רשם את פרטי הנאשם על פתק שהניח על שמשת הרכב (להלן: הפתק). עם הגיעם לעיר באר שבע, הורה הנאשם למתלונן לנסוע לרחוב בר גיורא בבאר שבע, שם הורו לו הנאשם והשותפים לחנות בחניה שברחוב. או אז, אחד מהשותפים התנפל על המתלונן מאחור, בידו האחת חנק את המתלונן והיכה אותו בראשו באמצעות בקבוק זכוכית שהתנפץ כתוצאה מהמכה. כפי שנקבע בהכרעת הדין, הנאשם היה שותף פסיבי בעצם נוכחותו. מיד לאחר מכן, במסגרת הקשר ולשם קידומו, דרש הנאשם מהמתלונן כסף ונטל מכיסי מכנסיו מכשיר נייד מסוג סמסונג ומכשיר מסוג מירס, וכן נטל לידיו את מפתחות הרכב ודרש שוב מהמתלונן להביא לו כסף. כמו כן, הנאשם נטל מתוך המונית וואצ'רים (טפסי נסיעות) בסך 190 ש"ח. המתלונן התחנן בפני הנאשם שיחזיר לו את מפתחות הרכב, הנאשם סירב ונמלט מהמקום ביחד עם השותפים. הנאשם והשותפים נטלו מהמונית את רכוש המתלונן שפורט לעיל ונמלטו מהמונית, בכוונה לשלול את הרכוש מהמתלונן שלילת קבע. כתוצאה מהמעשים הנ"ל נגרמו למתלונן שריטה בלחי שמאל ושריטה בפדחת ראשו.
3. במסגרת הראיות לעונש הוגשו על ידי ב"כ המאשימה הרישום הפלילי של הנאשם, שבו גז"ד ללא הרשעה מבית משפט השלום בבאר שבע, בגין פריצה לרכב, גניבה מרכב והחזקת נכס חשוד כגנוב, וכן גז"ד של בית דין צבאי, שבו הושת על הנאשם מאסר בפועל למשך 3 וחצי חודשים, בגין העדר מן השרות שלא ברשות. כן הוגשה הצהרת נפגע של המתלונן, שלפיה מלבד הפגיעה הפיזית בו במהלך השוד, הוא סובל בעקבות השוד מנדודי שינה ומסיוטי לילה, הוא לא עבד במשך חודשיים לאחר השוד באשר סבל מטראומה, ולאחר ששב לעבוד הוא אינו עובד בלילות ומסיים עבודתו עם רדת החשיכה. לכך השלכה על מצבה הכלכלי של משפחתו ולכן הוא נאלץ לפדות כספי חסכונות ובני המשפחה נאלצו להצטמצם בהוצאות.
4. מתסקיר שירות המבחן עולה, בין היתר, כי הנאשם הוא אדם צעיר, בן 22 לערך, בוגר 12 שנות לימוד, אשר טרם מעצרו התגורר בבית אמו בבאר שבע. הנאשם שכל את אביו בגיל צעיר, ושירות המבחן סבור, כי האובדן המוקדם של אביו בחייו והקושי של אמו בהתמודדותה ההשרדותית כאם חד הורית לארבעה ילדים, הובילו לתחושות כעס ותסכול שלא עובדו ושבאו לידי ביטוי בחיפוש אחר מקור חלופי לתחושת כח ושליטה. בחודש מרץ האחרון נישא הנאשם לבת זוגו והם מצפים ללידת ילדם הראשון. שירות המבחן התרשם כי מדובר בצעיר בעל כוחות ומשאבים פנימיים וחיובים, והמליץ ליתן משקל משמעותי לאפיק השיקומי ולהסתפק בעונש של עבודות שירות לצד הטלת צו מבחן למשך שנה.

טענות הצדדים

5. בטיעוניה לעונש, ביקשה ב"כ המאשימה להשית על הנאשם מאסר בפועל ארוך ומשמעותי ולצידו מאסר מותנה, יחד עם קנס ועם פיצוי משמעותי והולם למתלונן. ב"כ המאשימה נימקה את עתירתה בנסיבותיה המחמירות של העבירה, ולפיהן, המעשים החמורים נעשו בצוותא, עם שותפים שלא גילה את זהותם, לאחר תכנון ותוך שימוש באלימות. ב"כ המאשימה הוסיפה וציינה, כי עיון ברישום פלילי של הנאשם מגלה שהעניינים הפליליים אינם זרים לו. ב"כ המאשימה הטעימה, כי ניתן ללמוד מדבריו של הנאשם, כפי שהובאו בתסקיר שירות המבחן, כי הוא אינו נוטל אחריות מלאה על מעשיו. לדידה, דוגמא לכך מצויה בתשובתו של הנאשם כאשר נשאל באופן ישיר על מעשיו, שלפיה הוא "נלחץ כי המתלונן לא השיב לו את תעודת הזהות וכן היה מצוי תחת השפעת אלכוהול". ב"כ המאשימה סבורה שיש לדחות את המלצותיו של שירות המבחן המקלות יתר על המידה עם הנאשם. כמו כן, הדגישה ב"כ המאשימה כי מבחינתו של המתלונן האירוע רחוק מלהגיע אל קיצו, שכן המתלונן חווה קושי רב בהתמודדות עם האירוע,  ובין השאר הוא סובל מסיוטים ומנדודי שינה. ב"כ המאשימה הפנתה למספר פסקי דין המתייחסים לרמת הענישה בעבירות דומות, וביניהם: ע"פ 1885/07 נאיף נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 1.7.08), שבו אישר בית המשפט העליון עונש של 5 שנות מאסר בפועל, בגין עבירות של שוד ושל שהייה בלתי חוקית; ע"פ 10828/04 אלטורי נגד מדינת ישראל (פורסם בנבו, ניתן ביום 16.6.05), שבו אישר בית המשפט העליון עונש של 3.5 שנות מאסר בפועל, בגין עבירה של שוד מזוין; ע"פ 9889/07 מדינת ישראל נגד סליימה (ניתן ביום 28.2.08) , שבו קיבל בית במשפט העליון את הערעור והעמיד את תקופת המאסר בפועל על חמש שנים, בגין עבירות של שוד בנסיבות מחמירות וקשירת קשר לביצוע פשע, בשני אישומים.
6. מנגד, עתר ב"כ הנאשם להקל בדינו של הנאשם. ב"כ הנאשם הדגיש, בין היתר, כי כפי שנקבע בהכרעת הדין, הנאשם היה פסיבי במהלך השוד. ב"כ הנאשם הזכיר, כי הנאשם הודה ובכך חסך זמן שיפוטי יקר. הסנגור הוסיף, כי התסקיר בעניינו של הנאשם הינו חיובי מאוד ומצביע על כך שהנאשם נטל אחריות על מעשיו. כמו כן, טען הסנגור, כי לנאשם בית תומך וסיכויי השיקום שלו גבוהים מאוד, במיוחד בשים לב לנישואיו לאחרונה.

ב"כ הנאשם ביקש לאבחן את הפסיקה שהוצגה על ידי ב"כ המאשימה מנסיבותיו של המקרה דנא והדגיש כי פסקי הדין שהוצגו על ידי המאשימה עסקו, בין היתר, בתושב שטחים, בעבירות אלימות חמורות ובדפוסים עברייניים. ב"כ הנאשם הציג אסופת פסקי דין משלו לעניין רמת הענישה הראויה, וביניהם: ת"פ (ב"ש) 8078/05, מדינת ישראל נגד דבוש (פורסם בנבו, ניתן ביום 11.10.05), שבו הושתו על נאשם מס' 1 ששה חודשי עבודות שירות בגין קשירת קשר לביצוע פשע, שוד בנסיבות מחמירות, גניבה והתפרצות; ת"פ (ב"ש) 8216/05 מדינת ישראל נגד אבולקיעאן (פורסם בנבו, ניתן ביום 10.9.07), שבו הושת על הנאשם צו שירות לתועלת הציבור, בגין  שוד בנסיבות מחמירות; ת"פ (ב"ש) 8087/09 מדינת ישראל נגד מירלשווילי, שבו הושתו על הנאשם מס' 1 ששה חודשי עבודות שירות, בגין קשירת קשר לביצוע פשע ושוד.

על כן, עתר ב"כ הנאשם לאמץ את המלצות שירות המבחן ולהסתפק במאסר בפועל שירוצה בעבודות שירות.

7. הנאשם הביע צער על מעשיו, ציין כי כיום הוא נשוי וכי בקרוב יהיה אב וביקש ליתן לו הזדמנות להשתקם.

דיון והכרעה

8. המעשים שבגינם הורשע הנאשם הינם חמורים ביותר.

כפי שהוטעם בפסיקה של בית המשפט העליון (ראו, למשל, ע"פ 9291/08 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, ניתן ביום 11.6.09), ע"פ 1885/07 הנ"ל בעניין נאיף וע"פ 10828/04 בעניין אלטורי), נהגי מוניות הפכו בשנים האחרונות טרף קל למעשי שוד, הואיל ונאסר עליהם לבחור את נוסעיהם, ובהיותם אנשי עמל הנותנים שירות לציבור גם בשעות שאינן שגרתיות, חובתו של בית המשפט להגן עליהם מפני גחמות זדון של עבריינים, על ידי השתת עונשי מאסר בפועל ממשיים ומרתיעים.

כמו כן, נתתי דעתי להצהרתו של הנפגע ולסבל הפיזי והנפשי שנגרם לו.

לא התעלמתי גם מהרישום הפלילי בעניינו של הנאשם, הגם שאין לו הרשעות קודמות בעבירות דומות.

מנגד, שקלתי לקולא את הודאת הנאשם, את גילו הצעיר, את מצבו המשפחתי, את העובדה כי היה פסיבי בעת השוד, את סיכויי השיקום שלו, את תוכן תסקיר המבחן ואת החרטה שהביע, והחלטתי שלא למצות את הדין עם הנאשם.

עם זאת, במקרה דנא, נוכח חומרת העבירות ולאור שיקולי הגמול וההרתעה, אין מקום לאמץ את המלצותיהם של שירות המבחן ושל הממונה על עבודות השירות ואין להסתפק במאסר בפועל שירוצה בעבודות שירות.

כאמור, הצדדים הציגו לעיוני פסיקה מגוונת לעניין רמת הענישה הראויה.

למעשה, המקרה דנא חמור בנסיבותיו מהמקרים שעליהם ביקש הסנגור להסתמך, בפסיקה שהציג, אם כי הוא קל מהמקרים שאליהם הפנתה ב"כ המאשימה בפסיקה שהציגה (למקרים נוספים של עבירות דומות, שעליהם לא ביקשו ב"כ הצדדים להתבסס, ראו והשוו: ע"פ 7439/08 פלוני נגד מדינת ישראל (פורסם בנבו, ניתן ביום 4.3.09), שבו אושר עונש של 20 חודשי מאסר בפועל; ע"פ 9291/08 הנ"ל בעניין פלוני, שבו אושר עונש של 24 חודשי מאסר בפועל; וע"פ 6574/00 מדינת ישראל נגד סמרי (פורסם בנבו, ניתן ביום 22.1.01), שבו הושתו על הנאשמים הבגירים 18 חודשי מאסר בפועל).