דחיית דרישת מינהל מקרקעי ישראל להכנת תשריטים מצד החוכר כתנאי לביצוע העברה

רקע

מינהל מקרקעי ישראל (להלן: " התובע" או "המשיב") הגיש תביעה כנגד עמיאל  בן עמי (להלן: "הנתבע" או "המבקש") בסך של 10,724 ש"ח.

המקרקעין נשוא תביעה זו ידועים כגוש 7216 חלקה 61/1 באור יהודה (להלן: "המקרקעין").

בין הנתבע לתובעת נחתם הסכם חכירה ובמסגרתו הוסדרו מכלול הזכויות והחובות שביחסים בין הצדדים.

לגישת התובע, הנתבע לא שילם במשך תקופה ארוכה דמי חכירה שהתחייב לשלם והסכום עמד בעת  הגשת התביעה על סך של 10,724 ש"ח כולל מע"מ.

הנתבע הגיש בקשה לסילוק התביעה על הסף בהתאם לתקנות 100 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 וזאת עקב שלוש טענות עיקריות. הראשונה היתה טענת חוסר יריבות והטענה השניה הינה טענת התיישנות, והשלישית הינה גביית תעריפי חכירה גבוהים מהמותר.

הנתבע הוכיח כי ביום 18.11.03 מכר מחצית מן הנכס המדובר (שתיים מתוך 4  קומות).

הנתבע דיווח כדין לתובע על מכירת  מחצית מן הזכיות  בנכס לקונים ה"ה יואל מרוז ודני גול, וכן שילם דמי הסכמה בסכום של 42,777.07 ש"ח כפי שנתבקש ע"י התובע. למרות  דיווחי המבקש, תשלום דמי ההסכמה ובקשתו לרישום מחצית מן  הזכיות בנכס לקונים סירב התובע לחלק את דמי החכירה לשתיים ולחייבו רק במחצית הסכום , וזאת בטענה שעל הנתבע  לדאוג לרישום בית משותף מחדש ולתשלום עבור התשריטים.

לדידו של הנתבע, דרישה  זו הועלתה על ידי התובע שלא כדין  ושלא על- פי הסכם החכירה. יתרה מזו, העמדת דרישה זו כתנאי להפסקת  החיוב המלא בגין דמי החכירה מנוגדת לדיני הקניין ואינה מסתמכת על כל חוזה או חוק.

טענה נוספת שהעלה הנתבע הינה טענת התיישנות. לגישתו, חלק ניכר מן התביעה התיישנה ובאשר למחלוקת באשר לתקופת הנותרת, טוען כי חובתו לשלם רק את החלק היחסי בו הוא מחזיק כיום, מחצית מהנכס.

נוסף  על כך, טוען המבקש כי המשיב הגדיל בבת אחת את דמי החכירה השנתיים על הנכס כולו שלא כדין מיום 01.04.06.

דיון

המבקש טוען כי דרישתה של המשיב, כי ימציא תשריט על חשבונו הינה טענה מנוגדת לדיני הקניין, וכי בכך שדיווח למשיבה בדבר העסקה ושילם דמי הסכמה עפ"י דרישתה, יצא ידי חובתו.

המשיב טוען כי ללא המצאת תשריט הנחוץ לשם חתימה על חוזה חכירה מתוקן לא יוכל לבצע את העברת הזכיות ולהפסיק לחייב את הנתבע במלוא דמי החכירה.

בדיון שהתקיים לפני ביום 02/01/08 הבהרתי לב"כ התובע המלומדת, כי כל עוד לא יומצאו מסמכים או החלטות מועצת המינהל היכולים לתמוך בטענותיה, יהיה קשה לביהמ"ש לצודד בעמדת המנהל.

כתוצאה מכך, המשיב  הגיש מספר מסמכים ביום 21.1.08 והפנה את בית המשפט למכתב מיום 19.01.94 בו הודיע למבקש כי הוא מאשר את תוספות הבניה אשר ביקש המבקש וכן צוין באותו מכתב כי:

" אם הנכס רשום כבית משותף, יש להביא  תצהיר כי ידוע לחוכר שתוספות הבניה הינה במסגרת רכוש משותף וכי חל עליו הצורך לקבל הסכמת הדיירים וכן חלה עליו החובה לשנות תשריט הבית המשותף וצו הבית המשותף עד לשלב גמר הבניה."

ניתן להבחין כי מסמך זה איננו חתום בידי המבקש. יתרה מזו, לא נמסר שום תצהיר בנוסח הנ"ל ולא נראה כי התנאי  הנ"ל, הקשור לבניית תוספת  בשנת 94, יכול להיות בר תוקף ולהוות תנאי מתלה לאישור העברת זכויות בהסכם משנת 2004.

ב"כ התובע התייחס גם למספר סעיפים בחוזה החכירה מיום  13.3.1981:

   "  ס' 11 לחוזה החכירה רישום החכירה

א.      המחכיר מתחייב לרשום בלשכת רישום הקרקעות את זכות החכירה בהתאם לתנאי החוזה.

ב.       כל הפעולות הדרושות לשם רישום זכות החכירה תיעשנה ע"י החוכר ועל חשבונו. החוכר יכין, בין היתר, את התיקים בלשכת רישום הקרקעות, ישא בהוצאות הכנת התיקים, וכן בהוצאות הכנת המסמכים והמפות, בכל התשלומים הקשורים בביול וברישום ללא יוצא מן הכלל, כולל רישום ו/או חידוש רישום המגרש, חלוקה, הפרדה, הוצאות המדידה ומפות הפרצלציה הכל לפי הצורך.