דחיית דרישה להטלת פיקוח על הסדרי ראייה

האם דרישת האם כי הסדרי הראייה בין קטינה שכיום מלאו לה שנתיים וחצי לאביה יתקיימו תחת פיקוח של עובדים סוציאליים או צד שלישי, וזאת עד שהקטינה תלמד לדבר ולבטא את עצמה לגיטימית?

לחילופין, האם יש מקום בכלל להתנות את הרחבת הסדרי הראייה בין האב לקטינה, בחיוב קיום הדרכה צמודה לטיפול בקטינה?

האם חלו ליקויים מהותיים בהתנהלות פקידת הסעד והאם התסקירים שהוצאו תחת ידה מגמתיים, באופן שלא ניתן להסתמך עליהם לצורך מתן הכרעה?

האם טובת הקטינה מחייבת השארת המשמורת עליה בידי האם?

שאלות אלו ניעורו במסגרת תיק זה שנפתח כתביעה למשמורת על הקטינה על ידי התובעת. ההורים מנהלים מזה כשנתיים מאבקים משפטיים סביב הסדרי הראייה בין הקטינה לאביה - הנתבע, הוגשו אינספור בקשות הומצאו מספר תסקירים ועשרות הודעות מטעם העו"ס לסדרי דין, נתנו החלטות רבות והתקיימו כמה וכמה דיונים ולבסוף נוהלה חקירה של העו"ס כמיצוי להליך הנוכחי ולצורך מתן פסק דין.

א.         העובדות בקליפת האגוז

1.         הצדדים נישאו זה לזו כדת משה וישראל ביום 19.11.2008 ומנישואיהם נולדה להם בתם ל.א. ביום 09.01.2010  (להלן: "הקטינה").

הקטינה נולדה לאחר טיפולי פוריות קשים שעברה התובעת.

עבור שני בני הזוג היו אלו נישואים שניים, ביניהם פערי גיל גדולים של כ- 16 שנים, כאשר לתובעת אין ילדים מנישואיה הראשונים ואילו לנתבע ילד בגיר המתגורר ביחד עם אימו.

2.         נישואיהם של בני הזוג לא עלו יפה והשלום לא שרר במעונם.

טיב מערכת היחסים ביניהם והמשבר שפקד אותם מתוארים בהרחבה בכתבי הטענות שהוגשו מטעמם, כל אחד לפי גרסתו מגלגל את האחריות והאשמה לפתחו של האחר.

3.         לטענת התובעת, ביחסי בני הזוג היו עליות ומורדות במיוחד סמוך לאחר לידת הקטינה אז החל הנתבע להשפילה ולהתנהג כלפיה באלימות מילולית וכלכלית וסירב לכלכל אותה ואת הקטינה.

בני הזוג התגוררו יחדיו בשכירות בדירה השייכת להורי התובעת עד ליום 7.7.10, עת נטש הנתבע את הדירה על רקע ויכוח כספי, והותיר את התובעת והקטינה חסרות כל באופן שאילצן להעתיק מגוריהן לדירת הוריה ולהיות סמוכות על שולחנם.

4.         לטענת הנתבע, הוא נזרק מביתם המשותף על ידי התובעת והיא אף איימה עליו שתתלונן נגדו במשטרה באם יחזור. מאז עבר הנתבע להתגורר בבית אימו הקשישה.

הנתבע גולל מערכת יחסים עכורה בינו לבין התובעת וזאת על רקע תלותה המתמשכת בהוריה ובסיועם. לטענתו, בני הזוג התגוררו צמוד לבית הורי התובעת, כאשר מאז שנישאו, התובעת לא עבדה ובילתה כל שעות היממה בבית הוריה, דבר שהקשה על בני הזוג לבנות מערכת יחסים נפרדת ועצמאית.

עוד ציין כי התובעת מעולם לא כיבדה אותו ולא נתנה לו יחס שווה בין שווים בשל מצבו הכלכלי. לטענתו, הניכור והפערים בינו לבינה גדלו והחריפו לאחר לידת ביתם הקטינה ומאז עשתה התובעת כל שביכולתה כדי לגרשו מהבית.

5.         מכל מקום, הצדדים פרודים מאז 07.07.2010 בהיות הקטינה בת 10 חודשים והם התגרשו ביום 23.3.11.

6.         ביום 02.08.2010 הגישה התובעת תביעה לקבלת משמורת על בתה הקטינה,  היא נשוא פסק הדין.

במסגרת תביעה זו, הגיש הנתבע ביום 05.10.2010 בקשה בהולה להסדרת הסדרי הראייה בינו לבין בתו הקטינה שלא זכה לראותה מאז נפרדו הצדדים. לטענתו, התובעת מנסה להרחיקו מחייה של הקטינה וליצור נתק ביניהם.