דחיית בקשת רשות ערעור על החלטת משמורת זמנית

 הקטינים: יליד 2008, יליד 2009

1. בפניי בקשת רשות ערעור על שתי החלטות של בית משפט לענייני משפחה בקריות (כב' השופט ניצן סילמן) מיום 10/7/17 בתלה"מ 66420-01-17, במסגרתן קבע כדלקמן:

א.         בהחלטה הראשונה – הורה על שינוי בזמני השהות הקיימים בין הצדדים, באופן שיצומצמו זמני השהות של הקטינים עם המבקשת ויורחבו זמני השהות עם המשיב, וזאת עד לקבלת תוצאות אבחון והערכה, עליהן יפורט להלן.

ב.         בהחלטה השנייה – ביקש את תגובת המבקשת לעניין עמדת המשיב בכל הקשור לשינוי הסדרי שהות מבחינה לוגיסטית, לנוכח מעבר המשיב לעתלית.

רקע והחלטות השופט קמא

2. הצדדים התגרשו ביום 6/3/13, ומנישואיהם נולדו הקטינים.

3. מיום הגירושין ועד למועד הגשת התובענה קמא בתאריך 30/1/17, היו הקטינים במשמורת משותפת. תחילה עם חלוקת זמנים שוויונית או קרובה לכך. בהמשך, בשנת 2015, הגיעו הצדדים להסדר נוסף המשמר את הסדר המשמורת המשותפת אך בצורה שונה (חלוקת ימים רציפה).

            באמצע שנת 2016 שוב התגלעו קשיים בין הצדדים בהסדרת נושא החגים והחופשות, ובית משפט קמא הכריע בסוגיה, אך נוכח התנהלות הצדדים מינה להם מתאמת הורית.

4. במסגרת התובענה קמא, תבע המשיב כדלקמן:

א.         למנות פקידת סעד לסדרי דין וליתן בידיה סמכויות לפי סעיפים 19 ו-68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק הכשרות"), לצורך מתן תסקיר דחוף בעניין הקטינים.