דחיית בקשת רשות ערעור וביטול עיכוב ביצוע עונש מאסר

           כנגד המבקש הוגש, ביום 16.9.03, לבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו כתב אישום (ת.פ. 8288/03), המייחס לו עבירה של שימוש ברכב ללא רשות לפי סעיף 413ג לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). לפי הנטען בכתב האישום, ביום 27.9.02 החזיק המבקש בקטנוע, אשר נגנב מבעליו ביום 24.9.02.

           בית-משפט השלום (כבוד השופטת ד' שריזלי) הרשיע את המבקש ביום 5.2.04 - על-פי הודאתו - במסגרת הסדר טיעון, בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום. במסגרת הסדר הטיעון, הסכימו הצדדים, כי יוגש תסקיר שירות המבחן אשר ישפיע על עמדתה העונשית של המשיבה. בית-משפט השלום דחה את המשך הדיון לצורך קבלת תסקיר וצירוף תיקים נוספים.

           המבקש ביקש, ביום 16.5.04, לצרף תיק נוסף (ת.פ. 2199/03) מבית-משפט השלום בפתח-תקוה בגין עבירה של החזקת נכס החשוד כגנוב לפי סעיף 413 לחוק העונשין. בית-משפט השלום הרשיע את המבקש גם בעבירה זו והדיון נדחה למועד אחר לצורך צירוף תיקים נוספים, קבלת תסקיר מבחן וטיעונים לעונש.

           או-אז, ביקש המבקש, ביום 13.10.04, לצרף תיק נוסף (פ.א. 16857/03) בגין עבירה של החזקת סכין לפי סעיף 186א לחוק העונשין. בית-משפט השלום הרשיע את המבקש גם בעבירה זו. בא-כוח המשיבה הודיע לבית המשפט, כי קיימת הסכמה בין הצדדים על אימוץ המלצת שירות המבחן, אשר כללה הטלת פיקוח טהור ועבודות לתועלת הציבור בהיקף של 250 שעות. בא-כוח המבקש ביקש גם הוא לאמץ את ההסדר וציין כי הבהיר למבקש את חשיבות שיתוף הפעולה עם שירות המבחן ולדבריו: "תהיה תלויה חרב מעל ראשו".

           בטרם ניתן גזר הדין, הונחו בפני בית-משפט השלום שלושה תסקירים מטעם שירות המבחן, לפיהם המבקש התקשה לשמור עם השירות על קשר סדיר, ונוכח גילו הצעיר ונזקקותו ללווי ותמיכה, הומלץ להטיל עליו פיקוח טהור, צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 250 שעות.

           בית-משפט השלום (כבוד השופטת ד' שריזלי) גזר על המבקש צו פיקוח מבחן למשך 12 חודשים בגין התיק העיקרי. בגין התיקים שצורפו גזר בית המשפט על המבקש מאסר על תנאי בן 6 חודשים והתנאי הוא, שהמבקש לא יעבור עבירה לפי סעיפים 186 ו-413 לחוק העונשין במשך 3 שנים מיום גזר הדין, ומאסר על תנאי בן 9 חודשים והתנאי הוא שהמבקש לא יעבור עבירה לפי סעיף 413ג לחוק העונשין במשך 3 שנים מיום גזר הדין, ועבודות לתועלת הציבור בהיקף של 250 שעות. בגזר-דינו ציין בית-משפט השלום, כי על המבקש לעמוד בכל דרישות שירות המבחן, שכן אם לא יעשה כן, דינו עלול להיגזר מחדש.

           ביום 10.2.05 הודיע שירות המבחן לבית-משפט השלום, כי המבקש ניתק את הקשר עמם כבר מסוף חודש נובמבר, והוא אינו מבצע העבודות לתועלת הציבור. ניסיונות ליצור עם המבקש קשר לא צלחו. לפיכך, נתבקש בית-משפט השלום לקיים דיון מחודש בעניינו של המבקש ולהפקיע את העבודות לתועלת הציבור.

           בא-כוח המבקש הודיע, ביום 10.4.05, כי הקשר של המבקש עם שירות המבחן חודש וכי המבקש חזר לבצע את העבודות לתועלת הציבור. בית-משפט השלום דחה את הדיון ליום 16.5.05 וביקש משירות המבחן ליידעו אם המבקש עומד בתנאים.

           ביום 10.5.05 הודיע שירות המבחן לבית-משפט השלום, כי השירות הצליח ליצור עם המבקש קשר והוא הגיע לפגישה שנקבעה עמו מראש באיחור ניכר. שירות המבחן ציין, כי המבקש לא מבצע את עבודות השירות לתועלת הציבור וכי הוא התקשה להסביר את אי עמידתו בתנאי שירות המבחן.

           ביום 16.5.05 התקיים דיון בבקשה להפקעת העבודות לתועלת הציבור ופיקוח שירות המבחן. המבקש הצהיר בדיון, כי הוא מוכן להתחייב לעמוד בכל תנאי. בית-משפט השלום קבע, כי על אף שלא עמד המבקש בדרישות שירות המבחן, תינתן לו, לפנים משורת הדין הזדמנות נוספת להוכיח את רצינות כוונותיו.

           ביום 15.6.05 מסר שירות המבחן דיווח ביניים אודות המבקש לבית-משפט השלום, ממנו עולה, כי המבקש אינו עומד בתנאי המבחן ועבודות השירות לתועלת הציבור על אף הצהרותיו בפני בית-משפט השלום ובפני שירות המבחן, ולכן חוזר שירות המבחן על בקשתו להפקיע את עבודות השירות לתועלת הציבור וצו המבחן.

           ביום 22.11.05 הפקיע בית-משפט השלום את צו המבחן ואת עבודות השירות לתועלת הציבור וגזר את דינו של המבקש לארבעה חודשי מאסר בפועל; מאסר על תנאי בן ששה חודשים, והתנאי הוא שהמבקש לא יעבור תוך 3 שנים עבירה לפי סעיף 186 לחוק העונשין, ומאסר על תנאי בן תשעה חודשים, והתנאי הוא שהמבקש לא יעבור תוך 3 שנים מיום ההחלטה עבירה לפי סעיף 413ג לחוק העונשין. עוד הורה בית-משפט השלום על הכנת חוות-דעת הממונה על עבודות השירות.

           ביום 2.2.06 לא התייצב המבקש לדיון בטענה, שעקב טעות, לא הודיע לו בא-כוחו על מועד הדיון. בא-כוחו של המבקש הגיש לבית המשפט תעודת מחלה של המבקש, ולטענתו המחלה היא זו שמנעה מהמבקש להופיע בפני הממונה על עבודות השירות. בית המשפט דחה את הדיון ליום 9.2.06.

           ביום 9.2.06 הביע בית-משפט השלום את מורת רוחו מהתנהלות המבקש, אולם נוכח הצהרת המבקש במהלך הדיון, לפיה הפעם יעמוד בדרישות הממונה על עבודות השירות, דחה בית המשפט לפנים משורת הדין את הדיון ליום 23.3.06, לשם קבלת חוות-דעתו של הממונה על עבודות השירות.

           ביום 23.3.06 הודיעה המשיבה לבית-משפט השלום, כי מתוך חמישה מפגשים אליהם הוזמן המבקש לפגישה עם הממונה על עבודות השירות, התייצב המבקש למפגש אחד בלבד, ולכן אין ליתן לו הזדמנות נוספת. בית-משפט השלום קבע כי לאור התנהלותו של המבקש, יירצה המבקש את עונש המאסר בפועל.

           על החלטת בית-משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בערעורו טען, כי בית-משפט השלום לא נתן משקל הולם לגילו הצעיר ולכך שעבר זמן רב מיום ביצוע העבירות במהלכו לא עבר המבקש עבירות נוספות. עוד טען המבקש בערעורו, כי טעה בית-משפט השלום משלא נתן לו הזדמנות נוספת להיפגש עם הממונה על עבודות השירות.

           בית המשפט המחוזי (כבוד סגנית-הנשיא ב' אופיר-תום והשופטים מ' סוקולוב וי' שנלר) דחה ביום 1.7.07 את הערעור.

           מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה שב המבקש על טענותיו כפי שהעלה בפני בית המשפט המחוזי.

           לטענת בא-כוח המבקש, טעה בית המשפט המחוזי משלא העמיד לנגד עיניו את שיקומו של המבקש. כמו-כן, טוען בא-כוח המבקש, כי טעה בית המשפט המחוזי כשלא התייחס לנסיבותיו האישיות המיוחדות של המבקש. שכן, המבקש הסתבך בעת היותו נער צעיר והביע חרטה ורצון לפתוח דף חדש בחייו. עוד הוסיף וטען בא-כוח המבקש, כי מצבו הנפשי של המבקש התדרדר והוא פנה לעזרה פסיכולוגית. המבקש צירף את חוות-הדעת של הפסיכולוג המטפל בו, אשר לפיה מאסר בפועל יעמיד את המבקש בסיכון.