דחיית בקשת פלוני לתקון רישום גילו במשרד הפנים

עתירה לתיקון גיל.

א.    ההליך והצדדים לו

1.      המבקש רשום אצל המשיב כיליד 21.8.1945 (להלן תאריך הלידה הרשום); הוא עותר לתיקון הרישום באופן שתאריך לידתו יהא 21.8.1947. עיקר טענת המבקש היא שתאריך לידתו הרשום, בטעות יסודו. המבקש מטעים שהוא אינו נושא את עיניו לטובת הנאה כספית שתצמח לו מתיקון הרישום. טעמו של ההליך נעוץ ברצונו שפרטיו אצל המשיב ישקפו את גילו הממשי.

2.      המשיב מתנגד לבקשה ומצביע על טעמים שבעובדה שאינם מאפשרים להיעתר לה.

3.      בדיון שהתקיים ביום 18.4.2012 נתנו הצדדים הסכמתם למתן פסק-הדין על-יסוד החומר שהוגש, קרי כתב-התביעה מזה וכתב-התשובה מזה על נספחיהם, ובהתחשב בטיעוני הצדדים שנשמעו על-פה. 

ב.    דיון והכרעה

דינה של התובענה להידחות. להלן יובאו הטעמים לכך.

1.      בקשה לתיקון גיל הינה תובענה אזרחית לכל דבר ועניין. מבקש העותר לתיקון גילו נדרש לשכנע בראיות טובות שתאריך הלידה המיוחס לו על-פי המופיע במרשם האוכלוסין אינו נכון וכן עליו להוסיף ולהוכיח שתאריך הלידה שעליו הוא מצביע מבטא את גילו הנכון. מדובר בנטל כפול, בעל שני ראשים, ועל המבקש להרימו על-פי מידת ההסתברות החלה בהליכים אזרחיים [ע"א 355/59 הרינג נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד יג 2055 (1959); ע"א 171/60 סולטנה נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד יד 2177 (1960); ע"א 283/61 דוראני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד טו 1935 (1961)].

אין מנוס מלקבוע שהמבקש לא עמד בנטל השכנוע באשר להוכחת יסודותיה של עילתו: לא עלה בידו להראות שגילו המתועד במרשם האוכלוסין אינו מבטא את גילו הנכון, אף לא עלה בידו לשכנע שגילו הנטען הוא גילו הממשי.

2.      המבקש הוא שישי בין שבעה ילדים שנולדו להוריו בלוב. לשיטתו נמסר תאריך הלידה הרשום, הוא התאריך שתיקונו מבוקש, מפי אביו עת עלתה משפחתו לישראל מלוב בשנת 1949. המבקש הטעים שמשפחתו הייתה משפחה קשת-יום, אביו היה מכור לטיפה המרה ולא שלט כדבעי בגילאי ילדיו, ובהגיע המשפחה ארצה לא מסר פרטים מדויקים באשר לשנת הלידה של הילדים [ס' 15-14 לכתב-התביעה].

טענה זו נסתרה מניה וביה בתיעוד שהציג המשיב. מתיעוד זה עולה שבהגיעו ארצה נרשם המבקש כיליד שנת 1944. בשנת 1951 הגיש אביו בקשה לשינוי תאריכי הלידה של ארבעת בניו שנולדו לאחר שנת 1940 ובהם המבקש. בקשתו נסמכה על פנקס המשפחה מטריפולי ותעודת מסע מיום 8.9.1949. על-פי הבקשה ומסמכים שהוצגו לתמיכתה נרשם המבקש ביום 29.4.2952 כיליד 21.8.1945, חלף הרישום הקודם בו צוינה רק שנת לידתו - 1944. על-יסוד בקשת האב נרשם אז אחיו של המבקש הצעיר ממנו, (להלן:האח) כיליד תאריך 19.11.1947 חלף רישומו הקודם כיליד שנת 1946 [ס' 6-5 ונספחים ב'-ג' לכתב-התשובה].

נוכח דברים אלה נשמטה הקרקע תחת טענת המבקש לפיה הרישום המתייחס אליו אצל המשיב הינו אותו רישום שגוי שנמסר מפי אביו עת הגיעה המשפחה ארצה בשנת 1949. המשיב הראה בתיעוד מהימן שאותו רישום ראשוני משנת 1949 תוקן זה מכבר, בשנת 1952, לבקשת האב ובהסתמך על מסמכים שהציג לתמיכתה. המבקש לא הציג טיעון או מסמכים שיקעקעו את הרישום כפי שתוקן בשנת 1952.

3.      לא ניתן לקבוע את גילו של המבקש לשם תיעודו במרשם האוכלוסין בהסתמך על תצלום אחד ויחיד שהציג ואשר נעשה לשיטתו בהגיע משפחתו ארצה בשנת 1949 [ מ/1]. לגרסת המבקש הוא עצמו היה אז כבן שנתיים וחזקה שאינו זוכר את המעמד. על-מנת לקשור בין התצלום שהוצג לבין מועד נקוב היה עליו להתכבד ולהביא עדות של אחיו הבוגרים ממנו שתועדו אף הם בתצלום ושעודם בין החיים; הדבר לא נעשה והמחדל רובץ לפתחו. הימנעות בעל-דין מהבאת עדות שנמצאת בהישג ידו מקימה נגדו חזקה שהיה באותה עדות, אילו נשמעה, כדי לתמוך דווקא בעמדת הצד האחר [ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, 659-658 (1991)]. ניכר שהגרסה העובדתית שביסוד ההליך מתאפיינת בדלות ראייתית. גם עדות ישירה של מי מאחיו הבוגרים של המבקש שתלמד על גילו בהגיעו ארצה לא הובאה, ולא הוצג טעם שיבאר חסר מהותי זה.

4.      אף בטיעונים אחרים שהציג המבקש אין כדי להטות את הכף לטובתו. ראשית, אפילו תוקן תאריך הלידה של אחות המבקש (להלן: האחות) לפי בקשתה, אין בכך לסייע למבקש ואין לגזור גזירה שווה מעניינה לעניינו. בקשת האב לתיקון הרישום משנת 1951 נסבה רק על תאריכי הלידה של ארבעה בנים מבין שבעת ילדיו ולא התייחסה כלל ועיקר לאחות.

שנית, אחיו הצעיר של המבקש רשום במרשם האוכלוסין כיליד 19.11.1947 ועמדתי על כך לעיל. אין חולק על כך שהאח צעיר מהמבקש ונולד אחריו. מן הנמנע שהמבקש נולד ביום 21.8.1947 ואילו אחיו הצעיר ממנו נולד 3 חודשים אחר כך, בנובמבר אותה שנה. חוק מרשם האוכלוסין מסדיר את פעולתו של מרשם האוכלוסין, בו נרשמים פרטי מידע שונים ביחס לתושב ובהם גם תאריך הלידה ומקומה (ס' 2(א)(3) לחוק). ביחס לפרט זה נקבע שהמרשם יהיה ראייה לכאורה לנכונותו (ס' 3 לחוק). חזקה אפוא שגילו הרשום של האח, שתוקן אף הוא לפי בקשת האב משנת 1951, הוא גילו הנכון. ודאי כך משלא הביא המבקש עדות ישירה של האח שתלמד על כך שהאח אינו יליד שנת 1947 אלא צעיר יותר. אף כאן ניכר אותו חסר ראייתי שעמדתי עליו לעיל.

לבסוף, המבקש ציין שסיים את לימודיו בכיתה ח' בבית-הספר בשנת 1958. הלה לא הצהיר שלמד עם תלמידים שגילם שונה מגילו [ס' 11 לכתב-התביעה]. נובע מכך שבשנת 1958 מלאו למבקש 13 שנה. הדבר תואם במדויק את היותו יליד 1945. לראיה, בבקשות שהפנה המבקש למשיב לאורך השנים רשם את שנת לידתו כ- 1945 ולא צירף כל הסתייגות בעניין זה [ס' 7 ונספחים ד'-ה' לכתב-התשובה].

די בטעמים הללו כדי להצדיק את דחיית התובענה.

ג.    סיכומם של דברים

התובענה נדחית. בנסיבות העניין ונוכח ייעול הבירור בהסכמת הצדדים אין צו להוצאות.