דחיית בקשת מפרק חברה לחייב באחריות אישית את בעלי המניות בה מחמת התיישנות ושיהוי ניכר

1.         זוהי בקשת מפרק חברת ברק תיעול והנדפה בע"מ (להלן, בהתאמה- המפרק ו- החברה שבפירוק או החברה) לחייב את המשיבים 1 ו- 2, כמנהלי החברה ובעלי המניות בה, לשאת, ביחד ולחוד, באחריות אישית לפי סעיף 373 ו/או  סעיף 374 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן-הפקודה).

ההליך העיקרי- פר"ק 25586-01-11-  יכונה להלן: בקשת המפרק. 

2.         החברה שבפירוק הנה חברה פרטית שהוקמה בשנת 1988 ועיקר עיסוקה היה בייצור, מכירה והרכבה של תעלות למיזוג אוויר. המשיב 1 בבקשת המפרק - מר אהרון סולומון- (להלן-סולומון) והמשיב 2 בבקשת המפרק- מר אריה ברק ז"ל- (להלן- ברק ז"ל) היו בעלי המניות של החברה שבפירוק אשר החזיקו כל אחד 50% מהון מניותיה ושימשו כמנהליה. בעקבות פטירתו של המשיב 2 תוקנה בקשת המפרק ועזבונו בא במקומו.

3.         לטענת המפרק, ניהלו המשיבים 1 ו-2 את החברה בכוונה לרמות את נושיה והשתמשו שלא כהוגן בכספים ובנכסים של החברה לטובתם האישית. המפרק מייחס להם מעשי תרמית והעדפות נושים תוך רישום כוזב במסמכי תאגיד, עריכת מסמכים פיקטיביים, יצירת מצגי שווא ומתן הצהרות שווא.

המפרק מבסס את הבקשה על ממצאי דו"ח  הביקורת  שנערך בידי  רואה  החשבון  שמונה עוד ב-18.2.04 לביצוע ביקורת על ניהול החברה ולבדיקת חשדות להברחת נכסים ולאי סדרים בניהולה (משרד בר לב ושות'-רואי חשבון) (להלן-דו"ח הביקורת) - בש"א 2808/04 בפש"ר 418/03.  הדו"ח אינו נושא תאריך.

בנוסף, עותר המפרק לחיוב כל אחד מהמשיבים לשלם בגין יתרת חובותיהם לחברה, בין על פי הכרטסת שנוהלה בחברה ובין על פי ממצאי דו"ח החקירה בגין שימוש פרטי בכספי החברה של כל אחד מהמנהלים ושל בני משפחתו.

4.         המשיבים מבקשים לדחות את בקשת המפרק. לטענתם פעלו בתום לב, לטובת החברה ובכוונה להפחית חיוביה כלפי ספקים ונושים אחרים. במקביל הם עותרים לדחות הבקשה על הסף, מחמת התיישנות או שיהוי, חוסר התאמה של בקשת המפרק להתברר בדרך של בקשה למתן הוראות, חוסר תום לב והשתק פלוגתא באשר לחלק מהסעדים בבקשה.

סולומון בתגובתו מיום 22.3.11 ועזבון המנוח ברק ז"ל בבקשתו מיום 28.3.11- מבקשים לסלק את בקשת המפרק על הסף מחמת התיישנות ולחילופין מחמת שיהוי ניכר. לטענתם, כל העילות המועלות בבקשת המפרק מבוססות על עובדות שנטען כי התרחשו והתגבשו זמן ניכר לפני מועד תחילת הפירוק.

5.         פסק דין זה יעסוק בטענות המקדמיות.

6.         הגעתי למסקנה שיש לדחות את בקשת המפרק על הסף מחמת התיישנות ומחמת שיהוי ניכר.

7.         לאור דעתי כי החלק המהותי של עילות הבקשה התיישן, אני מוצאת לתאר את מעשי התרמית שמייחס המפרק למשיבים כמקימים עילה לחיובם באחריות אישית לפי סעיפים 373 ו/או 374 לפקודה:

(א)       העדפת נושים - לטענת המפרק, בעקבות הודעת בנק דיסקונט, מיום 13.5.03, על הגבלת חשבון החברה שניהלה אצלו, בו היו המשיבים ערבים אישית לכלל חובות החברה, דאגו המשיבים לפירעון חובות החברה לבנק דיסקונט. בנק דיסקונט היה נושה רגיל, מימש לטובתו  בטחונות שהיו רשומים על שם המשיבים ו/או בני משפחתם, ולא נותר חוב של החברה כלפיו.  לטענת המפרק, המשיבים, שהחלו לתכנן את קריסת החברה במחצית שנת 2002, דאגו מאז להימנע מתשלום חובות העבר לספקים שסיפקו להם את חומרי היסוד העיקריים של החברה, ומאידך הקטינו את חובם הפרטי -על פי ערבותם אישית- כלפי הבנקים בהם נוהלו חשבונות החברה.

(ב)        הסכם "הלוואת הבעלים" ורישום שעבוד צף לטובת סולומון: לדעת המפרק מדובר בקנוניה שרקמו המשיבים שמטרתה לנשל את החברה מנכסיה. המפרק טוען כי הסכם הלוואת הבעלים הינו הסכם פיקטיבי שמהווה "עסקה סיבובית" בין החברה לבין בעל השליטה העיקרי שלה. לטענת המפרק, מדובר בהלוואה שנטלה החברה, בערבותו של סולומון, ולא בהלוואה שנטל סולומון עבור החברה.

המפרק נשען על ממצאי דו"ח הביקורת בעניין הלוואת הבעלים על סמך תדפיסי הבנק של חשבון החברה מחד ושל חשבון פרטי נוסף של סולומון מאידך; פרוטוקול הדירקטוריון מיום  15.5.02 המתעד החלטת מועצת המנהלים של החברה שהחברה תיטול הלוואה באמצעות סולומון ושההלוואה תתנהל בחשבון פרטי שלו בנאמנות עבורה, זאת לסילוק חובותיה בחשבונה בבנק לאומי; רישום ההלוואה בספרי החברה רק כתשעה חודשים לאחר העמדתה; רישום השעבוד הצף לטובת סולומון ביולי 2003 לאחר הטלת צו עיקול כנגד החברה וכשנה לאחר מתן ההלוואה על ידי סולומון לחברה.

(ג)        הנפקת חשבוניות דמי ניהול כוזבות בסמוך לתחילת הפירוק - המפרק מייחס לסולומון ביצוע פעולות המטיבות עם מפעלי נ.סולומון ובנו בע"מ- חברה בבעלותו שניהלה את עסקיה ממשרדי החברה שבפירוק - ולאחר מכן התחמקות מתשלום החוב לחברה, בסך 424,800 ש"ח, בגין שירותי ניהול בשנים 2001-2003, תוך ביטול 3 חשבוניות מס פיקטיביות שהנפיק סולומון לחברת מפעלי נ.סולומון ובנו בע"מ כדי לצמצם את חבויות המס שלה.  

(ד)        העמסת הוצאות פרטיות על החברה - לטענת המפרק, החברה שילמה במשך שנים הוצאות פרטיות, המסתכמות בעשרות אלפי שקלים מידי שנה, עבור המשיבים ובני משפחתם  וזאת למרות שהיתה בקשיים כלכליים לפחות משנת 2002. המדובר בהוצאות פרטיות שלא נרשמו בכרטיסים האישיים של המשיבים וכך נוצר מצב שבעת פירוק החברה נותרו חובות של המשיבים לחברה, חובות בכרטיס האישי שלהם שלא שולמו וחובות שכלל לא הוכנסו לכרטיסם האישי (בשנים 2002-2003).

 (ה)      תלושי שכר כפולים - לטענת המפרק,  החל מיוני 2002 הנפיקה החברה לעובדיה ומסרה להם בפועל תלושי שכר המשקפים אך מחצית מן השכר שהגיע לכל עובד ויתרת השכר ששולמה לעובדים לא השתקפה בתלושים שנמסרו להם. נטען עוד כי התלושים המשקפים את השכר האמיתי, שנתפסו במשרדי החברה, לא נמסרו לעובדים. יתרה מכך, המשיבים ניכו משכרם של העובדים, כביכול, תשלומים סוציאליים שלא הועברו לגופים הרלוונטיים.

8.         ההליכים ומועדיהם בעלי חשיבות לדחייה על הסף.

ביום 9.7.03 הגישה החברה בקשה לפירוקה על ידי בית המשפט לפי החלטה מיוחדת שקיבלה שהחברה הגיעה לחדלות פירעון (פש"ר 418/03). ביחד עם בקשת הפירוק, הוגשה בקשה לעיכוב הליכים, לרבות עיכוב הליכי תביעה שהוגשה נגד החברה על ידי חברת זויתן הבידוד בע"מ (להלן-חברת זויתן הבידוד). הבקשה לעיכוב הליכים נדחתה. הדיון בבקשת הפירוק נקבע ליום 26.10.03.