דחיית בקשת חייב לביטול הליך על רקע משבר הקורונה על רקע התנהלות שיטתית של החייב הליכים הוצל"פ ופש"ר

ברישא: אבקש להניח דעת ב"כ/החייב, המפנה אותי בבקשתו החוזרת (אחר שהראשונה נדחתה), להחלטות רשמים אחרים בתיקים אחרים, כי אני מודעת לכל ההחלטות שניתנו בתיקי החייב בתק' החירום – ולמרות זאת, דחיתי בקשתו של החייב מהנימוקים שפורטו בהחלטה. בכל הכבוד, החלטותיי מונחות ע"פ לשון החוק, וע"פ שיקול דעתי העצמאי. ביד החייב לערער עליהן.

לשם הנוחות להלן לוז החלטתי:

"בכל הכבוד, משבר הקורונה אינו מטה קסם המקים עילה לכל סעד מבוקש, בכל בקשה ובקשה, בלא להידרש לנתוני התיק ולהתנהלות החייב, ואפרט מספר טעמים מדוע אין הדבר מתקיים בנסיבות תיק זה:

• הבקשה לא נתמכה בתצהיר מאומת כדין/אסמכתאות – ע"פ התקנות – לכן דינה היה ככל מחיקה (לא לגבי טענות החייב ולא לגבי הנטען לעניין בת זוגו).

• החייב לא הגיש בקשה לצו חיוב בתשלומים+שאלון+כתב ויתור על סודיות בתיק.

• האמור בסע' 8 בבקשת החייב הינו לכל היותר הטעיה, ומצער טעות. אין כל תקנה בעניין, ולשם הביטחון בדקתי כל תקנה ותקנה – ולא בשל כך היה נדרש לשקול כאן הוצאות – לרבות הוצאות אישיות. גם בהסברים באתר הרשות (עניין כמובן שאין לו תוקף חקיקתי עליון לתקנות), מפורט כי הליכים לא יבוצעו (מכאן ואילך), ושביד חייב לעתור לביטול הליך. אין הדבר אומר שיכול הוא לקבל הסעד בהעדר הנמקה/עילה. וברי כי עליו גם לנהוג בתו"ל בהליכי הוצל"פ.

• ככל שפנה החייב בשנית להליך פש"ר/חדל"פ, הרי לא ברור מדוע זה בוטל הקודם (האם היה זה נוכח "ניצול לרעה"? סיבה אחרת? החייב לא צירף אסמכתא.

• ובהינתן לו האפשרות להמשיך ולפעול בהליך חדל"פ/פש"ר, עצם העובדה שהוא tינו עושה כן – אין בה אלא כראייה, שהחייב אינו ממצה זכויותיו ע"פ דין.

   

  לכן, ועם כל ההבנה לנסיבות שנטענו (כאמור ללא שביב ראיה/תצהיר), אין להיענות בחיוב לבקשה.