דחיית בקשת המדינה לעדות סוכן סמוי בתיק עבירות נשק בדלתיים סגורות

1.         המדינה ביקשה שעדותו של הסוכן הסמוי תשמע בדלתיים סגורות. לבקשה ארבעה נימוקים: (1) החשש שעדותו של הסוכן הסמוי בדלתיים פתוחות תחשוף את זהותם של אנשי הרשות להגנה על עדים; (2) קיים חשש של העברת מסרים מאיימים אל הסוכן באולם בית המשפט אשר עלולים להשפיע על עדותו; (3) עדות שלא בדלתיים סגורות עלולה להרתיע עדים פוטנציאלים אחרים מלקחת חלק בתכנית להגנת עדים; (4) קיים חשש מפני פגיעה פיזית בסוכן.

2.         הסניגור התנגד באופן נחרץ לבקשה. במישור העובדתי נטען כי התקיימו כבר הליכים בפרשה הנוכחית בהם העיד הסוכן בבית משפט השלום ללא שהוגשה כלל בקשה לסגירת הדלתיים. על רקע זה נטען כי אין כל טעם לשנות כעת את המתווה היות שאותם הליכים עברו ללא תקלות. נטען כי ככל שמדובר באפשרות של פגיעה פיסית בסוכן, משטרת ישראל ויחידת האבטחה של בית המשפט נושאות באחריות להשליט סדר ובטחון באולם ובסביבותיו. במישור העקרוני נטען כי דיון בדלתיים סגורות בהליך פלילי מעין זה אינו מתאים למדינה דמוקרטית המכבדת את עצמה ואת אזרחיה, לרבות אזרחיה הנאשמים בעבירות פליליות. נטען שהליכים סגורים מקומם במדינות חשוכות.

            יוער כי בעניין קיום דיונים בדלתיים פתוחות במסגרת הפרשה, השיבה המדינה כי באותם מועדים לא היה העד חלק מהתכנית להגנת עדים. כפי שיובהר בהמשך להחלטה תשובה זו מספקת אבחנה בין הליכים הקודמים למצב דהיום, כך שהשאלה הרלוונטית - הגנה על זהות אנשי הרשות לא עמדה לדיון באותם הליכים.

3.         למען הסדר, יצויין כי המדינה לא התנגדה לפרסום הפרוטוקול של הדיון לאחר מחיקת פרטים אשר יכולים לזהות את הסוכן או אנשי הרשות ולסכן את בטחונם.

4.         הדיון הפומבי הינו מיסודות שיטת משפטנו:

"בית משפט ידון בפומבי, זולת אם נקבע אחרת בחוק או אם בית המשפט הורה אחרת לפי חוק". כך מורה לנו הוראת סעיף 3 לחוק יסוד : השפיטה (ראו גם את הוראת סעיף 68 לחוק). זהו הכלל ונקודת המוצא העומדת בבסיס ההליך השיפוטי במחוזותינו. יש שיאמרו אבן יסוד היא ויש שיאמרו כי בעיקרון-על עסקינן, "עיקרון שאינו נופל בחשיבותו מעקרונות כבוד האדם וזכותו לשמו הטוב" (דו"ח הוועדה לבחינת ההסדרים בעניין פרסומים מחקירות המשטרה וגופי חקירה סטטוטוריים אחרים, 32 (להלן: ועדת וינוגרד)).... אין חולקין שפומביות הדיון המשפטי, במובנו הרחב הכולל הן את קיום הדיון המשפטי באופן הפתוח לציבור הרחב והן במובן פרסום זהות בעלי הדין, מהווה סימן היכר לשיטה משפטית בחברה דמוקרטית, שיטת משפט המזמינה את כלל הציבור להיחשף לפעולותיה, ללמוד אותן, לבקרן ולהעריכן. פומביות הדיון חיונית היא. כך יכול כל אזרח להיחשף להליך המשפטי, בין אם עניינו בהליך הנו אישי ובין אם התעניינותו נובעת מכל טעם אחר. זכותו הבסיסית של כל אזרח לדעת, ללמוד ולחקור את המתרחש בתוך אולם בית המשפט, בטרקלין בו דנים על החטא ועונשו כמו גם את זהות השופט היושב בדין, את זהות בעלי הדין ואת טיבה של ההכרעה השיפוטית."

(בש"פ 2484/05 דוד פרי נ' מדינת ישראל (18.7.05).

5.         לכלל האמור חריגים המפורטים בסעיף 68(ב) לחוק בתי המשפט. מתוך הטענות שהועלו כהצדקה להורות על דיון בדלתיים סגורות, לא מצאתי מקום לקבל את הטענה כי דיון בפומבי בנוכחות קהל עלול לסכן את שלומו של הסוכן. הסדרי הבטחון בדיוני בית משפט הינם עניין מינהלי אשר יש לתת להם פתרון הולם באופן המקיים את החובה לקיים דיונים בדלתיים פתוחות. 

ביחס להרתעת הסוכן ממתן עדות חופשית כתוצאה מאיום, או איום מרומז עליו במהלך עדותו, יצויין כי זהות הסוכן ממילא ידועה לנוגעים בדבר מאז הגשת כתבי האישום בפרשה הנדונה. אמנם, תיתכן אפשרות של איום בבית המשפט, ברם ללא חשש ספציפי, אין מקום להפעיל את החריג הכלול בסעיף 68(ב)(7) לחוק בתי המשפט.

בנוסף, עדויות אמורות להימסר באולם הפתוח ובנוכחות קהל.

באשר לטיעון כי דיון פומבי עלול להרתיע אחרים מלקחת חלק בתכנית להגנת עדים, מדובר בנושא תיאורטי אשר לא ניתן לעמוד או לאמוד את נכונותו.

6.         הסוגייה העיקרית בעיני במקרה הנדון הינה שאלת חשיפת זהותם של עובדי הרשות להגנת עדים כתוצאה מנוכחות ציבור או בן משפחה בדיון. בעניין זה יובהר כי המקום היחיד בו עובדי הרשות, אשר זהותם אינה ידועה לציבור, עלולה להיחשף הינו באולם בית המשפט ובדרך אליו או ממנו.

7.         סעיף 68(ב)(10) לחוק בתי המשפט קובע:

            "(ב)      בית משפט רשאי לדון בענין מסויים, כולו או מקצתו, בדלתיים סגורות, אם ראה צורך בכך באחת מאלה:

            ...

 (10)      לשם הגנה על עד מוגן או על מידע חסוי בעניין עד מוגן, תכנית הגנה, הרשות להגנה על עדים, או עד מאוים, כמשמעותם בחוק להגנה על עדים, התשס"ט-2008".

8. אין להכחיש כי קיום דיון שלא בדלתיים סגורות עלול להביא לחשיפת זהותם של עובדי הרשות אשר זהותם חסויה על פי סעיף 28 לחוק להגנה על עדים, תשס"ט-2008. חשיפה כאמור תעמוד בניגוד להגנה הניתנת ל" מידע חסוי בעניין עד מוגן, תכנית הגנה, הרשות להגנה על עדים..." כאמור לעיל. יחד עם זאת, וכפי שהוסבר על ידי נציג הרשות בדיון אקס-פרטה, בסופו של עניין, ככל שמדובר בחשיפת זהות אנשי הרשות, מדובר בבעיה טכנית אשר מטבע אופייה ניתן למצוא לה פתרון טכני כאשר המרחק בין הבעיה לפתרון הינו עניין של השקעת משאבים. על מנת לשמור על חשאיות אנשי יחידת המבצעים, הרשות תידרש להקדיש משאבים למעמד נוסף של כוח אדם אשר יוכל לגשר על המעבר בין השלבים "החשאיים" של פעילותה לבין השלבים "הגלויים".

כאשר אני שוקל את מהות הדברים והחשיבות המהותית בקיום דיונים פליליים בדלתיים פתוחות, נראה לי שיש לפרש את סעיף 68(ב)(10) לחוק בתי המשפט כך שדיון יתקיים בדלתיים סגורות רק במידה שלא ניתן להגן על אותם אינטרסים מוגנים, ובמקרה זה - זהות אנשי הרשות, בכל דרך אחרת. כאשר קיימת דרך אחרת, המצריכה השקעת משאבים נוספים, יש להעדיפה על פני פתרון שהינו אולי זול יותר ויעיל יותר מבחינת כוח אדם אך יש לצידה פגיעה קשה בעקרון פומביות הדיון. כידוע, לצורך קיום הליכים משפטיים מוקדשים משאבים רבים על מנת שעקרונות הצדק יקבלו את הגיבוי התשתיתי והפיסי הדרושים על מנת להוציאם אל הפועל. הקדשת משאבים נוספים לצורך העדת סוכנים מוגנים במסגרת החוק באולם פתוח אינה שונה מאשר עניינים רבים אחרים אשר אינם מצדיקים את סגירת הדלתיים.

9.         היות שתוצאת החלטה זו שונה מהחלטות אחרות שניתנו בתקופה האחרונה בבית משפט זה, לרבות החלטות שניתנו על ידי, ברור כי לא היתה לרשות שהות מספקת לערוך את הסידורים הדרושים כדי לקיים את דיון היום בדלתיים פתוחות. כיוון שדחיית הדיון הקבוע להיום, תגרום לעיכוב משמעותי בזמן הדרוש לניהול ההליך, כאשר מדובר באדם הנמצא במעצר תקופה ארוכה מיום 31.1.12, אין מקום ליישום ההחלטה בדיון של היום ועל כן יותר לבן משפחה אחד להיות נוכח כדרך לצמצם את הפגיעה בעקרון פומביות הדיון לעומת הנזק בהתמשכות ההליכים והנזק לרשות על ידי גילוי זהות אנשיה (יוער כי דרך זו ננקטה זה מכבר על ידי בית משפט זה בתקופה האחרונה).