דחיית בקשת המדינה למעצר עד תום ההליכים של נאשם בהתפרצות וגניבה בגין פגמים קשים בהליך זיהויו ובאי בצוע איכון

החלטה

1.         בפניי בקשת המבקשת למעצר המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בתיק העיקרי - ת.פ 42181-10-10.

א.         רקע עובדתי

2.         נגד המשיב הוגש לבית משפט זה כתב אישום בתיק העיקרי, המייחס לו עבירה של כניסה והתפרצות למקום מגורים, עבירה לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין") וכן עבירה של גניבה, עבירה לפי סעיף 384 לחוק העונשין.

3.         בכתב האישום נטען כי, ביום 13.10.10 סמוך לשעה 12:15, התפרץ המשיב לבית ברחוב הרב משאש 106/2 במעלות (להלן: "הבית"), המשמש למגוריה של שירה לוי (להלן: "המתלוננת") ובני משפחתה, בכך שנכנס אל הבית דרך דלת הכניסה, שהייתה סגורה ולא נעולה, באופן שפתח אותה ונכנס אל הבית בכוונה לבצע גניבה.

עוד נטען בכתב האישום כי, בהמשך לאמור לעיל, גנב המשיב מתוך חדרה של המתלוננת בבית, מחשב נייד מסוג אם.אס.איי בשווי של כ- 4,500 ש"ח ושטרות כסף בסכום של 500 ש"ח (להלן: "הרכוש").

ב.         טיעוני המבקשת

4.         ב"כ המבקשת, בטיעוניה בפניי, ביקשה להורות על מעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו וטענה כי בתיק קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב וכי קיימת עילת מעצר על אף היות העבירות המיוחסות למשיב עבירות רכוש, זאת נוכח עברו הפלילי הניכר של המשיב.

5.         באשר לקיומן של ראיות לכאורה נגד המשיב, ציינה ב"כ המבקשת כי הראיות הקיימות בתיק החקירה הינן ראיות נסיבתיות, המתבססות על הודעתה של הגב' מירב שושנה (להלן: "עדת הראייה") במשטרה, בה ציינה עדת הראייה כי הבחינה במשיב הולך בסמוך לבית בו אירעה ההתפרצות, בסביבות השעה 12.00-12.30, מחזיק דבר מה מלבני עטוף בידו ומדבר בפלאפון. ב"כ המבקשת הבהירה כי לאחר שעדת הראייה הבחינה במשיב הולך בקרבת מקום, היא ראתה ניידת משטרתית המגיעה למקום, שאז ביררה עדת הראייה אודות סיבת הגעת ניידת המשטרה, וכאשר נודע לה כי אחד הבתים הנמצא במקום נפרץ, ונגנב ממנו מחשב נייד וכסף מזומן, נזכרה כי הבחינה במועד מוקדם יותר באדם העובר במקום ומחזיק דבר מה בידו. משפחת המתלוננת הציגה בפני עדת הראייה תמונות בפייסבוק, וביניהן תמונות של המשיב, שהינו קרוב משפחה של המתלוננת, אולם עדת הראייה ציינה כי היא אינה מזהה בצורה וודאית את תמונת המשיב בפייסבוק, כאותו אדם אותה ראתה מתהלך ברחוב ומחזיק דבר מה בידו. ב"כ המבקשת טענה כי עיון בתמונות המשיב בפייסבוק, המצויות בתיק החקירה, מלמד כי חלק מהתמונות אינו ברור וחלקן רחוק, וכי אין זה נהיר כי המשיב הנמצא באולם בית המשפט הוא אותו אדם המופיע בתמונות.

ב"כ המבקשת הוסיפה וטענה כי עדת הראייה זומנה בשנית לתחנת המשטרה, לצורך ביצוע מסדר זיהוי תמונות, אולם עדת הראייה טענה תחילה כי אינה מזהה בין התמונות את תמונת האדם בו הבחינה הולך בסמוך למקום ההתפרצות. ברם, לאחר סיום פעולת החקירה, יצרה עדת הראייה קשר עם גורם משטרתי המוכר לה אישית וציינה בפניו כי זיהתה את האדם אותו ראתה בסמוך למועד ההתפרצות, וכי מדובר בתמונה מספר 2, היינו תמונת המשיב, אולם היא פחדה לציין זאת במועד עריכת המסדר.  לאחר האמור לעיל, נחקרה עדת הראייה פעם נוספת, שאז ציינה בהודעתה כי זיהתה את תמונת המשיב כאותו אדם בו הבחינה סמוך למועד ההתפרצות, וכי הזיהוי שלה הוא וודאי ומוחלט. ב"כ המאשימה ציינה כי לא קיים בתיק החקירה פרוטוקול של מסדר הזיהוי אולם הוסיפה כי ב"כ המשיב נכח בעת עריכת המסדר.

ב"כ המבקשת טענה, כי המשיב "בנה" טענת אליבי, לפיה ישן בבית חברו, דני בן מוחא, זאת כבר בשיחת טלפון עם אחיה של המתלוננת, והדגישה, כי אף אחד מעדי האליבי לא ראה את המשיב בדיוק בזמן האירוע וכי נפלו סתירות בגרסאות עדי האליבי, אם כי אישרה כי עדי האליבי לא טענו שהמשיב יצא מביתם בזמן האירוע. עוד ביקשה ב"כ המבקשת לראות בכך שהמשיב הרחיק עצמו ממקום ההתפרצות משום חיזוק לראיות בתיק החקירה.

6.         באשר לעילת המעצר טענה ב"כ המבקשת כי נגד המשיב קמה עילת מעצר, על אף היות העבירות המיוחסות למשיב עבירות רכוש, זאת נוכח עברו הפלילי המכביד של המשיב. לפיכך עתרה ב"כ המבקשת למעצרו של המשיב עד תום ההליכים, והתנגדה לשחרורו לחלופת מעצר שהוצגה היום בפני בית המשפט - למעצר בית לילי בבית אביו של המשיב במעלות, זאת לאחר שטענה כי מדובר בחלופת מעצר שאינה הולמת.

ג.         טיעוני ההגנה

7.         הסניגור, בטיעוניו בפניי, חלק על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב, ועל קיומה של עילת מעצר. הסניגור ביקש כי בית המשפט יורה על שחרורו של המשיב ללא תנאים מגבילים, לחילופין להורות על שחרור המשיב בתנאי של המצאת ערובה להבטחת התייצבות המשיב לדיונים בתיק העיקרי, ולחילופי חילופין, להורות על שחרורו המשיב בתנאי של מעצר בית לילי בבית אביו של המשיב במעלות.

8.         באשר לקיומן של "ראיות לכאורה" טען הסניגור כי עיון בתיק החקירה מלמד כי לא קיימות כלל "ראיות לכאורה" להוכחת אשמתו של המשיב. הסניגור טען כי המדובר הוא בתיק בו קיימות ראייתיות נסיבתיות בלבד נגד המשיב, כאשר הראייה הפוזיטיבית היחידה לכאורה נגד המשיב, הינה זיהויו, הלא וודאי, על ידי עדת הראייה. הסניגור הפנה לכך כי בני משפחתה של המתלוננת ערכו לעדת הראייה מעין "מסדר זיהוי" והציגו בפניה תמונות של המשיב, אולם עדת הראייה ציינה כי אינה יכולה לומר בוודאות כי אותו אדם המופיע בתמונות בפייסבוק, היינו המשיב, הינו האדם בו הבחינה הולך בסמוך למועד ההתפרצות. עוד הפנה הסניגור בטיעוניו לכך, כי עדת הראייה לא הצביעה על תמונתו של המשיב, במהלך מסדר זיהוי התמונות, כעל אותו אדם אשר הבחינה בו סמוך למועד ההתפרצות, והוסיף כי אינו יודע מה אירע בתחנת המשטרה לאחר סיום עריכת מסדר זיהוי התמונות אשר הביא את עדת הראייה לשנות את גרסתה ולמסור כי אכן זיהתה את תמונת המשיב במסדר זיהוי התמונות כאותו אדם בו הבחינה סמוך למועד ההתפרצות, ועל כן יש לייחס לזיהוי זה משקל אפסי.

הסניגור טען עוד כי טענת האליבי של המשיב מעולם לא הופרכה על ידי אף אחד מהעדים, וכי לא בוצע איכון על מנת לזהות את מיקומו של המשיב בעת האירוע. 

9.         באשר לקיומה של עילת מעצר, טען הסניגור, כי נוכח היות העבירות המיוחסות למשיב עבירות רכוש הרי שלא קמה עילת מעצר נגדו, זאת על אף עברו הפלילי של המשיב, שכן מדובר בעבר פלילי רחוק, משנת 2004, ועבירת ההתפרצות לא בוצעה בשיטתיות, או בתחכום, כנדרש בפסיקה על מנת לבסס עילת מעצר. 

ד.         דיון והכרעה

10.        לאחר שעיינתי בחומר הראיות בתיק החקירה, ובחנתי את טענות ב"כ המבקשת, בצד טענות הסניגור, הגעתי לכלל מסקנה כי עוצמתן של הראיות לכאורה בתיק החקירה נמוכה מאוד, זאת כפי שיובהר בסעיפים להלן.