דחיית בקשת המדינה להוצאת צווי מניעה לעיצומים שנוקטת ההסתדרות הרפואית בישראל

מערכת הבריאות בישראל שרויה במשבר עמוק ומתמשך. במסגרת זו נתגלע סכסוך  בין המעסיקות של הרופאים, הלא הן מדינת ישראל, שירותי בריאות כללית והסתדרות מדיצינית הדסה לבין ההסתדרות הרפואית בישראל המייצגת את כלל ציבור הרופאים. הסכסוך שהגיע לכלל שביתה ארוכת ימים, פרץ לאחר שלא עלה בידי הצדדים להגיע לכלל גיבושו של הסכם קיבוצי.

את המצב אליו נקלעו הצדדים היטיבה לתאר באת כוח הר"י בטיעוניה לפנינו: "אנחנו כמו שני מחנות שעומדים זה מול זה. יש תהום פעורה בין שני המחנות. אבל המרחק בין שני המחנות קרוב מאוד. השאלה היא רק מי ישים את הגשר הקצר בין שני המחנות באופן ששני המחנות יוכלו להתחבר ובסופו של דבר יהיה הסכם קיבוצי שיוכל להפסיק את הסכסוך". הדעת נותנת כי הצדדים עצמם הם שיחברו למחנה אחד בהסכמה הדדית, תוך שיניחו יסודות איתנים ויציבים לביסוסה של מערכת הבריאות בישראל. על כך אין הדעות חלוקות כי צו השעה הוא שהמעסיקים והרופאים יעשו יחדיו המיטב והמירב לשם הבאתו של סכסוך זה לסיומו המהיר והנכון, באופן שיינתן מענה הולם ומאוזן למכלול הדרישות והצרכים של הנוגעים בדבר, ושל הציבור בכללותו.

מתוך הכרה בחשיבות העליונה של המשימה שהונחה לפתחנו, ומתוך היענות למבוקשם של בעלי הדין, נחלץ בית הדין האזורי בתל אביב בראשות הנשיא מיכאל שפיצר ולאחר מכן בית דין זה, ובא לעזרתם בכך שנתן חסותו למהלכי משא ומתן שניהלו תחת קורתו. במסגרת זו עשו הצדדים בחסותנו לילות כימים בין כתלי בית הדין והגיעו לפתחו של הסכם. אלא שאז נבעו פרצות ולא עלה בידיהם לגשר על פני הפערים שנותרו פתוחים. בלית ברירה, הגיעה השעה בה נדרשים אנו לפסוק לדין וכך נעשה בהמשך הדברים.

השתלשלות הדברים שהביאונו עד הלום

2.      ביום 13.7.2000 נחתמו שני הסכמים קיבוציים בין המדינה, והמעסיקים -  שירותי בריאות כללית, והסתדרות מדיצינית הדסה לבין ההסתדרות הרפואית בישראל (להלן: הר"י). האחד - הסכם שכר לתקופה שמיום 1.7.1998 ועד ליום 31.12.2001. השני - הסכם בוררות לתקופה של 10 שנים עד ליום 13.7.2010 (להלן: הסכם הבוררות). במסגרת הסכם הבוררות נקבע מנגנון יישוב חילוקי דעות שעיקרו הימנעות משביתה למשך 10 שנים והכרעה במחלוקות בין הצדדים באמצעות בוררות. מתוקף הסכם הבוררות פנו הצדדים להליך בוררות, וביום 26.11.2008 ניתן פסק בוררות בהתייחס לתקופה מיום 1.1.2002 ועד ליום 13.7.2010. במהלך תקופה זו, הביאו הצדדים עניינים שונים הקשורים בהסכם הבוררות ובהליך הבוררות להכרעתו של בית דין זה (ס"ק 9/03 ההסתדרות הרפואית בישראל - מדינת ישראל , פד"ע מ 821).

3.      בחודש אוגוסט 2010, בתום תקופתו של הסכם הבוררות, פנתה הר"י למדינה ולמעסיקים בבקשה לקיים משא-ומתן לקראת כריתתו של הסכם קיבוצי חדש. החל מחודש אוגוסט 2010 ועד חודש מרץ 2011 התקיימו בין הצדדים מגעים וישיבות משא-ומתן לקראת גיבושו של הסכם קיבוצי חדש, תוך שידעו עליות ומורדות.

4.      ביום 20.3.2011 מסרה הר"י למדינה ולמעסיקים הודעה על סכסוך עבודה, לאחר שנוכחה, לטענתה, כי מהלכי המשא-ומתן הגיעו למבוי סתום. ביום 5.4.2011 החלה הר"י בשיבושי עבודה ועיצומים בבתי החולים הממשלתיים, בשירותי בריאות כללית ובהדסה. בד בבד עם נקיטת הצעדים הארגוניים התנהלו בין הצדדים מגעים אשר לא צלחו.

5.      ביום 31.5.2011 הגישה המדינה לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב בקשת צד בסכסוך קיבוצי ובקשה דחופה למתן צווי מניעה זמניים וקבועים, במסגרתה התבקשו צווי מניעה זמניים וקבועים נגד הצעדים הארגוניים המתוכננים על ידי הר"י החל מיום 1.6.2011. לחלופין, התבקש סעד של הפניית הצדדים לבוררות על פי המנגנון הקבוע בסעיף 37ה לחוק יישוב סכסוכי עבודה, תשי"ז-1957 והתוספת לחוק. בדיון שקיים בית הדין האזורי ביום 1.6.2011 צורפו כמבקשות שירותי בריאות כללית והסתדרות מדיצינית הדסה (ס"ק 3-06-11 ואח'). מאותו מועד ולבקשת הצדדים התנהל ביניהם משא ומתן רצוף ואינטנסיבי בחסות הנשיא מיכאל שפיצר במגמה לסיים את הסכסוך בהסכמה.

כעבור כשלושה שבועות, משלא עלה בידי הצדדים להגיע לכלל הסכמה, נדרש בית הדין האזורי לשמיעת הבקשות לגופן ולהכרעה בהן.

6.   בפסק דין מיום 23.6.2011 דחה בית הדין האזורי את בקשותיהם של המדינה והמעסיקים למתן צווי מניעה שיאסרו על הר"י לנקוט בצעדים ארגוניים, תוך שקבע כי "העיצומים כפי שהרופאים קיבלו על עצמם בהצהרה לפרוטוקול עומדים באמות מידה של סבירות ומידתיות ואין ליתן לגביהם צו מניעה". באשר לצעדים הארגוניים הצפויים החל מיום 1.7.2011 והחרפתם, ציין בית הדין האזורי "כי טרם הבשילה העת לדון בשאלה זו, וזאת משום שלא ניתן בשלב זה להעריך את היקף העיצומים, עוצמת פגיעתם, והאם עתידים הם לעמוד במבחן המידתיות ובאיזון האינטרסים שבין זכותם של הרופאים לשבות לבין זכות הציבור לבריאות".

עתירתם של המדינה והמעסיקים להעביר את הסכסוך להכרעה בבוררות על פי סעיף 37ה לחוק יישוב סכסוכי עבודה, התשי"ז - 1957, נדחתה אף היא.

7.      ביום 28.6.2011 הגישו המדינה והמעסיקים ערעורים לבית דין זה על פסיקתו של בית הדין האזורי, בהם חזרו ועתרו לסעד של הוצאת צווים נגד הר"י למניעת העיצומים הננקטים על ידה והחרפתם הצפויה החל מיום 1.7.2011. כסעד חלופי חזרו וביקשו להורות על העברת הסכסוך להכרעה בהליך של בוררות.

8.      בישיבת בירור שנועדה לפני הנשיאה נילי ארד ביום 30.6.2011 ביקשו הצדדים חסותו של בית הדין הארצי לעבודה באופן שילווה באופן רצוף וקבוע את מהלכי המשא ומתן ביניהם, במטרה להביאם בהקדם לכלל גיבושם להסכם קיבוצי. הנשיאה נעתרה למבוקשם ולמן אותו מועד התכנסו הצדדים, מדי יום ביומו תחת קורתו של בית הדין הארצי, ומשך שעות ארוכות ניהלו משא-ומתן שוטף, יעיל, ותכוף. מהלכים אלה התנהלו בכבוד הדדי, ברוח טובה, ובנכונות לפעול במידת האפשר ליישוב המחלוקות וקידום המשא ומתן. כל זאת, תוך שהצדדים שמים לנגד עיניהם את המטרה הלאומית של הבראת מערכת הבריאות בישראל. כל העת הזו, נמשכו העיצומים במערכת הבריאות. מגעים אלה נמשכו ברציפות כשלושה שבועות תמימים, עד ליום 20.7.2011, עד אשר הגיעו להבנות אשר היה בהן כדי להוות תשתית להסכם קיבוצי. אלא שבשלב זה, הגיעו למבוי סתום, כדי כך שלא היה עוד מנוס מקביעת הדיון בערעורים בפני מותב.

9. בדיון שנועד לפני מותב בית דין זה ביום 19.7.2011, פנו הצדדים לבית הדין בבקשה משותפת למתן ארכה לשם המשך ניהול המגעים ביניהם בנסיון לשקם את מהלכי המשא ומתן ולהגיע לכלל הסכמה. בית הדין נעתר למבוקשם זה. ואכן, בתכוף לאחר הדיון, נכנסו הצדדים למשא-ומתן אשר הלך ונמשך כל אותו הלילה, עד לבוקר יום המחרת. בעלות השחר הוברר כי נסיונות ההידברות לא צלחו ומגעיהם עלו על שרטון.

10.  עוד זה מדבר, ועתירה נוספת הוגשה ובאה לבית דין זה בצהרי יום 20.7.2011, במסגרתה ביקשה המדינה מתן צווים נגד צעדים ארגוניים הננקטים על ידי הרופאים המתמחים בבתי חולים (להלן: שביתת הרופאים המתמחים). בקשתה התייחסה ל"אנדרלמוסיה בשטח" במסגרתה החלו רופאים מתמחים בבתי החולים איכילוב, תל השומר, רמב"ם, וולפסון הלל יפה ואסף הרופא בשביתה שלא קיבלה אישורה של הר"י, אף לא אישור בית הדין. על כן ביקשה המדינה כי בית הדין יוציא מלפניו צווי מניעה נגד הצעדים הארגוניים הננקטים על ידי הר"י, ויורה לה ולחבריה לרבות המתמחים להפסיק לאלתר את הצעדים האירגוניים ולחזור לעבודה סדירה ומלאה. שירותי בריאות כללית הצטרפה לבקשה, תוך שפירטה את צעדי המחאה בהם נקטו הרופאים המתמחים בבתי החולים שבבעלותה, ובמיוחד בבית החולים "מאיר" בכפר סבא.  

11. במצב דברים זה, ונוכח כשלון המגעים בין הצדדים, נועד בערבו של יום 20.7.2011 דיון בערעורים לפני מותב בית הדין הארצי. בפתח הדיון, נעתר בית דין זה לבקשת הצדדים ליתן להם אפשרות נוספת למיצוי המגעים ביניהם במטרה להביא לסיום הסכסוך בהסכמה. בהתאם, החליט בית הדין על דחיית הדיון בערעורים ליום 24.7.2011.

באותו מעמד, הוסיף בית הדין ונדרש לעתירת המדינה ושירותי בריאות כללית בעניין שביתת הרופאים המתמחים. לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, הוציא בית דין זה מלפניו צווים המורים להר"י לדאוג לחזרתם של הרופאים המתמחים לעבודה סדירה. זאת, לאחר ששביתת הרופאים המתמחים נמצאה להיות בלתי חוקית ובלתי מוגנת (החלטה מיום 21.7.2011).

12.  מגעים שקיימו הצדדים במסגרת משא-ומתן לא עלו יפה, ומשכך הגענו עד הלום.  הדיון בערעורים גופם התקיים לפני מותב בית הדין ביום 24.7.2011 החל מן השעה 13:00. במסגרת הדיון, חזרו המדינה והמעסיקים על עתירתם לשני סעדים חלופיים: מתן צווי מניעה נגד הצעדים הארגוניים בהם נוקטת וצפויה לנקוט הר"י, והפניית הצדדים לבוררות חובה בין מתוקף הסכם בוררות 2000, בין מתוקף סעיף 37ה לחוק יישוב סכסוכי עבודה ובין מתוקף סמכותו הטבועה של בית המשפט. להלן הכרעתנו בעתירות אלה.

הכרעה