דחיית בקשת המדינה לבטל היתר שניתן לנאשם לצאת לתפילות וחיובה בהוצאות

1. אתחיל מהסוף, אינני מקבל את דברי ב"כ המדינה בסוף טיעוניה ,לפיה הדיון הזה אינו מיותר.

2. להבנתי, הדיון מיותר אף מיותר, והדבר יבוא לידי ביטוי בחיוב המדינה בהוצאות, והכל כפי שיפורט להלן.

3. בית משפט זה, בהרכב הנוכחי, תחילה, הורה על מעצר עד תום ההליכים, בהחלטתי הראשונה מיום ט אייר תשע"ה (28.4.15), כפוף להגשת בקשה לעיון חוזר וקבלת תסקיר חדש.

4. ואכן, הוגש תסקיר מיום ב סיוון תשע"ה (20.5.15), אשר המליץ על חלופת מעצר, תוך הדגשה כי המפקחים המוצעים הם בעלי גישה נורמטיבית, מבינים היטב את מצבו ואת מהות הפיקוח, וכי הם יוכלו, להערכת שירות המבחן, להוות עבורו דמויות סמכויות, מציבות גבולות ומצמצמות סיכון.

5. לאור זאת ניתנה על ידי החלטה ביום ח סיוון תשע"ה (26.5.15), שבה הוריתי על חלופת מעצר, דהיינו: המשיב, אדם בן 74, יימצא בבית בתו, בישוב ..., כאשר הנכדה האחרת, נפגעת עבירת המין הנטענת בכתב האישום, ממשיכה לגור ב... , ב... (במהלך הדיון הבנתי כי המרחק בנסיעה בין שני המקומות, הוא יותר משעה). החלופה כוללת אזוק אלקטרוני.

6. המדינה הודיעה כי היא שוקלת הגשת ערר לבית המשפט העליון, על החלטתי מיום 26.5.15. לאור זאת, ניתנה על ידי החלטה לעיכוב ביצוע (עמ' 17 לפרוטוקול).
7. המדינה לא הגישה ערר על החלטה זו.

8. בשלב מאוחר יותר, ביקש עו"ד הבר, ב"כ המבקש, כי יותן למבקש אפשרות לצאת לתפילות. נעניתי לכך בהחלטתי מיום ד תשרי תשע"ו (17.9.15). באותה החלטה מפורטים זמני התפילות בשבת ובחגים.

גם על כך המדינה לא הגישה ערר.

,

9. ב"כ המשיב הגיש בקשה ליציאת המשיב לתפילות גם בימי חול בבוקר, ואחר הצהריים לתפילת מנחה וערבית. ניתנה על ידי החלטה שבה נעניתי לבקשה זו (החלטה מיום ז חשוון תשע"ו (20.10.15).