דחיית בקשת המאשימה לתיקון כתב אישום לחומרה אשר הוגשה בעקבות הליך גישור

1.                   לפניי בקשה מטעם המאשימה לתיקון כתב האישום, לפי הוראות סעיף 92(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן - הבקשה והחסד"פ, בהתאמה).

א.         רקע כללי:

2.                   ביום 2.1.14 הוגש כתב האישום בתיק דנא. על פי עובדות כתב האישום, ביום 18.12.13 התקשר הנאשם אל המתלונן, מכרו, וביקש ממנו להגיע לדירתו (של הנאשם). המתלונן הגיע לדירת הנאשם ובמהלך שהותו בה ביקש ממנו הנאשם הלוואה. משסירב המתלונן לבקשה ויצא מן הדירה יצא אחריו הנאשם, חבט בו באלת ברזל וגרם לו לחבלות של ממש. הנאשם הואשם אפוא, בכתב האישום, בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית, לפי הוראות סעיף 380 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין).

3.                   בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה להארכת תקופת מעצרו של הנאשם עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו; ובסופו של דבר הורה בית המשפט - שדן בבקשה זו - על הארכת תקופת מעצרו של הנאשם כאמור.

4.                   בתיק העיקרי - התיק שנדון לפניי - התנהל הליך גישור פלילי. בישיבת הגישור הראשונה נתבקשה דחייה מטעם ההגנה. ישיבת הגישור השנייה, שהתקיימה ביום 13.5.14, לא הניבה הסכמות. בתום הישיבה האמורה העלתה המאשימה, לראשונה, בקשה לתיקון כתב האישום על דרך של תיקון הוראת החיקוק, שלפיה הואשם הנאשם, מעבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית לעבירה של פציעה כשהעבריין נושא נשק חם או קר (לפי הוראות סעיף 334 יחד עם סעיף 335(א) לחוק העונשין).

5.                   לא למותר להדגיש כי מדובר בבקשה לתיקון שיש בו משום החמרה של ממש עם הנאשם: בעוד שהעבירה בה הואשם הנאשם בכתב האישום הינה עבירה מסוג עוון, שהעונש המרבי הקבוע בצידה הינו שלוש שנות מאסר, העבירה שבהתייחס אליה נתבקש התיקון הינה עבירה מסוג פשע, שהעונש הקבוע בצידה הינו שש שנות מאסר.

6.                   התיק הועבר לשמיעת הראיות לפניי ובפתח הישיבה הראשונה, שהתקיימה ביום 29.5.14, חזרה ב"כ המאשימה על הבקשה. ב"כ הנאשם התנגדה לבקשה תוך הסתמכות על החלטת בית משפט זה בת.פ. 40147-08-13 מדינת ישראל נ' עבדאללה (החלטה מיום 10.11.13; להלן - עניין עבדאללה), שבה נקבע כי אין להתיר תיקון מהותי בכתב האישום גם בשלב מוקדם יחסית של ההליך הפלילי, וזאת כאשר בקשת התיקון הוגשה עקב משא ומתן שניהל הסניגור עם התביעה על מנת להגיע להסדר טיעון (ר' גם הציטוטים מההחלטה בפסקה 15 שלהלן).

7.                   ב"כ המאשימה (לפניי) הפנתה לדברי ב"כ המאשימה (בהליך הגישור), שכאמור בפרוטוקול הגישור ציין כי מדובר בטעות שנפלה בניסוח כתב האישום, שכן עובדות כתב האישום מפרטות את העבירה החמורה יותר. ב"כ המאשימה דשם הוסיף וטען כי: " כבר לפני שהתחלתי בשיחה עם עו"ד אלפסה (ב"כ הנאשם בהליך הגישור - ש.א.) במהלך קריאת כתב האישום שמתי לב לטעות ומיד אמרתי לו שאבקש מביהמ"ש לתקן את כתב האישום. אין הגיון בכתב האישום כפי שנכתב" (ר' בפרוטוקול, עמ' 2 שורה 14). מכאן, כך לשיטת ב"כ המאשימה, שלא מדובר במקרה הדומה לזה שנדון בעניין עבדאללה.

8.                   ב"כ הנאשם, מצידה, טענה כי מדובר במקרה זהה לעניין עבדאללה, שכן מדובר בבקשה לתיקון כתב אישום ש"נולדה" בעקבות משא ומתן שניהלה ההגנה עם התביעה במסגרת הליך הגישור. לשיטתה, אין להתיר לתביעה ל"שפר עמדות" או להעניש כביכול את הנאשם כאשר המשא ומתן נכשל, שכן התנהלות כאמור של רשויות התביעה הינה התנהלות בלתי תקינה, בלשון המעטה, ויש בא כדי לגרום להגנה להימנע מלנהל משא ומתן עם התביעה.

9.                   ב"כ הנאשם הדגישה, בהקשר זה, כי מדובר בכתב אישום שהוגש לפני קרוב לחמישה חודשים, כאשר בתיק התקיימו כמה וכמה דיונים הן בהליך המעצר והן בהליך הגישור. בדיונים אלה לא העלתה המאשימה כל בקשה לתיקון כתב האישום - אשר הוגש לבית המשפט לאחר שהוכן על ידי תובע מוסמך ואושר על ידי הממונה עליו - והבקשה דנא הועלתה רק לפני זמן קצר יחסית, בתום הליך הגישור. לבסוף הוסיפה ב"כ הנאשם וטענה, כי אין ללמוד מפרוטוקול הליך הגישור אודות מלוא הדברים שנאמרו או שלא נאמרו על ידי ב"כ הצדדים בהליך הגישור, שכן מטבע הדברים פרוטוקול זה הוא תמציתי ביותר.

ב.         בקשה לתיקון מהותי בכתב האישום בטרם מתן תשובה מפורטת לכתב האישום - הכלל והחריג:

10.               על פי הוראות סעיף 91 לחסד"פ, בטרם תחילת המשפט רשאי תובע בכל עת " לתקן כתב אישום, להוסיף עליו ולגרוע ממנו, במסירת הודעה לבית המשפט המפרטת את השינוי". "תחילת המשפט" מוגדרת, על פי הוראות סעיף 143 לחסד"פ, כהקראת כתב האישום לנאשם.

11.               להבדיל, לאחר תחילת המשפט תיקון כתב האישום טעון הגשת בקשה וקבלת רשות מפורשת מבית המשפט. זאת, בהתאם להוראות סעיף 92 לחסד"פ הקובעות, בחלק הרלוואנטי לענייננו, כלהלן:

92.        תיקון כתב אישום בידי בית המשפט.

(א)       בית המשפט רשאי, בכל עת שלאחר תחילת המשפט, לבקשת בעל דין, לתקן כתב אישום, להוסיף עליו ולגרוע ממנו, ובלבד שניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן; התיקון ייעשה בכתב האישום או יירשם בפרוטוקול.

...

12.               כלל הוא, שבטרם השיב הנאשם תשובה מפורטת לכתב האישום - להבדיל מכפירה כללית בעובדותיו - ייעתר בית המשפט לבקשה מטעם המאשימה לתיקון כתב האישום. הטעם לכך הוא כפול: מחד גיסא, תיקון כאמור יאפשר למאשימה להביא בפני בית המשפט את התמונה המלאה (לשיטתה) של האירועים מושא כתב האישום ובכך ישרת את האינטרס הציבורי. מאידך גיסא, לפני מתן תשובה מפורטת לכתב האישום טרם נחשף קו הגנתו של הנאשם וממילא יכולתו להתגונן מפני האישום לא נפגעה במאומה.

13.               יחד עם זאת קבע המחוקק, כאמור, כי תיקון כתב האישום טעון רשות גם בטרם מתן תשובה לכתב האישום (אם כי לאחר הקראת כתב האישום). שמע מינה, שהמחוקק סבר כי יהיו מקרים בהם אף בטרם מתן תשובה לכתב האישום לא יהא זה ראוי לתקן את כתב האישום, שהרי אלמלא סבר כן לא היה דורש מתן רשות בית המשפט לתיקון, כפי שלא דרש מתן רשות כאמור לתיקון כתב האישום בטרם הקראתו לנאשם.

14.               השאלה המשפטית הטעונה הכרעה כאן הינה, אפוא, אם המקרה שלפניי בא בגדרי אותם מקרים חריגים בהם ידחה בית המשפט בקשה לתיקון כתב אישום אף בטרם נתן הנאשם תשובה מפורטת לכתב האישום. עם זאת לא למותר לציין, בטרם הדיון בשאלה האמורה, כי בנושא זה יש להבחין, במישור העקרוני, בין תיקון מהותי בעובדות כתב האישום או בהוראות החיקוק המצוינות בו - העשוי להשפיע על קו ההגנה של הנאשם - לבין תיקון מינורי או טכני, כגון תיקון רשימת עדי התביעה בשל השמטה בשוגג של עד מרשימת עדי התביעה. ענייננו כאן, כאמור, הוא בבקשה לתיקון מהותי בכתב האישום.