דחיית בקשת אשפוז קטינה על פי חוק הנוער

בפני בקשה למתן החלטת ביניים בעניין הקטינה ===== .

מדובר בקטינה ילידת 2001, המשולבת בפנימיית "====". היא הובאה לבדיקה בבית חולים "שלוותה" עקב אמירות אובדניות.

היא אושפזה בהוראת מנהל למשך 48 שעות וכיום מבקשת העו"ס להורות על אשפוזה לצורך אבחון.

המשיב סבור שיש צורך לאבחן את הקטינה אך אין צורך לעשות זאת באשפוז.

הוא אינו חושש כי היא תפגע בעצמה ואמר כי הקטינה שהתה בביתו מס' ימים לפני שהובאה למיון והכל היה בסדר.

הקטינה באמצעות ב"כ התנגדה אף היא לבקשה, עו"ד אשואל פירטה לפרוטוקול את השתלשלות העניינים והראתה כי למעשה הקטינה אושפזה מאחר והפנימייה זקוקה לאבחון בטרם חזרתה למקום, ומאחר ואביה לא הגיע לחתום על שחרורה.

אציין כי האב הדגיש בפני שהוא היה נכון להגיע לבית החולים ולשחרר את ביתו אך נאמר לו כי עליה לעבור אבחון שאם לא כן לא תוכל לחזור לפנימייה ובהמשך נאמר לו כי הוחלט על אשפוזה.

עיינתי עיין היטב במסמכים אשר הוגשו בצד הבקשה ומצאתי כי אכן מדובר בקטינה אשר מגיעה מרקע משפחתי מורכב, בעברה בעיות התנהגות, ואף היו אמירות אובדניות מעת לעת.

עם זאת הקטינה לא אושפזה עד כה בבית החולים הפסיכיאטרי ולמעשה טופלה במסגרת חוץ ביתית.

סעיף 3 ג' לחוק הנוער טיפול והשגחה (התש"ך-1960), מפרט את התנאים לאשפוז קטינים במחלקה הפסיכיאטרית. נדרש כי יהיה מדובר בקטין הסובל ממחלת נפש או שיש לו הפרעה נפשית קשה והוא עלול לסכן את עצמו או זולתו, סיכון פיזי מידי או להביא לנזק נפשי חמור להתפתחותו.

כמו כן נדרש שבית המשפט ישתכנע שלא ניתן לאבחן את מצבו הנפשי של הקטין אלא בדרך של אשפוז.

בעניינה של הקטינה לא מצאתי כי מתקיימים התנאים המפורטים בסעיף זה.