עע"א
בית משפט לעניינים מנהליים ב"ש
|
5268-08,5269-08,5270-08,5271-08,5267-08,5272-08,52
15/04/2008
|
בפני השופט:
ד"ר דפנה אבניאלי
|
| - נגד - |
התובע:
חיים מהרבנד
|
הנתבע:
שירות בתי הסוהר
|
| החלטה |
בפניי בקשה לפטור מאגרה בשלושים וחמש עתירות, שהוגשו על ידי העותר במקביל ובאותו יום (12.3.2008).
העותר הינו אסיר פלילי, המרצה עונש מאסר של 3 שנות מאסר ו-9 חודשים, החל מתאריך 10.1.2006, בגין עבירות מרמה, עושק וגרימת נזק לרכוש בזדון.
העותר טוען, כי אין באפשרותו לשלם את אגרת בית המשפט, בהיותו מחוסר אמצעים.
עתירותיו של העותר מתייחסות לנושאים שונים ומגוונים. חלקן עוסקות בנושאים הקשורים לעותר עצמו, כגון, אי מתן היתר להכנסת דיסקים של אירועים משפחתיים (עע"א 5280/08). חיוב לנקות את התא בזמנים המוקצבים לכך (עע"א 5277/08), קבלת אורז שאינו מבושל כראוי (עע"א 5274/08), קבלת 50 גר' קוטג' לארוחת בוקר במקום 65 גר' (עע"א 5267/08) ועוד.
חלקן האחר של העתירות עוסק בעניינים שברומו של עולם כגון, הוספת מזגן נייד למוצרים הנמכרים בקנטינה (עע"א 5279/08), ליקויים בניהול אגף 21 (עע"א 5278/08) ועוד.
פטור מאגרה
הכלל הוא, שכל עותר המגיש עתירה לבית המשפט חייב בתשלום אגרה.
בתקנות בית המשפט (אגרות), התשס"ז - 2007 (להלן תקנות האגרות), נקבע בתקנה 2 (א) כדלקמן:
"המביא הליך לבית המשפט, משלם עם הבאתו לראשונה, את האגרה
הקבועה בתוספת והוא כשאין הוראה נוספת בכל דין".
בתקנה 9 לתקנות האגרות נקבע:
"אגרה בעד עתירת אסיר או עציר, תשולם לפי פרט 18 או 23 לתוספת, לפי העניין, ותיגבה על ידי שירות בתי הסוהר".
בהתאם לפרט 18 ו-23 בתוספת, עתירת אסיר מחויבת בתשלום אגרה בסך 63 ש"ח.
תקנה 14(ג) לתקנות בית משפט (אגרות), התשמ"ח-1987, מאפשרת מתן פטור חלקי או מלא מתשלום האגרה בהתקיים שני תנאים: האחד - כי אין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה ; והשני -כאשר ההליך מגלה עילה.
נדרש איזון ראוי בין שני התנאים, שלו מספר תכליות: מחד, ניתן משקל לזכות הגישה של בעל דין לערכאות גם כאשר אין הוא בעל אמצעים כספיים לכך; בצד ערך זה ניתן משקל גם לאינטרס הציבורי במניעת הליכי סרק, המכבידים על מערך ההליכים בבתי-המשפט, מביאים לבזבוז משאבים ציבוריים, ולפגיעה בלתי מידתית בצדדים מתדיינים המוטרדים לריק לבית המשפט (בש"א 329/90 אברך נ' גרוגר, פ"ד מד(2) 383, 389-388).
בבשג"ץ 2044/06 מחמד עלאונה נ' שירות בתי הסוהר (פורסם באתר "נבו") נקבע ע"י כב' השופטת פרוקצ'יה (סעיף 5 לפסק הדין, להלן "עלאונה"):
"כרטיס כספי של אסיר בכלא עשוי להוות נתון לכאורי המשקף את יכולתו הכספית. האינטרס הציבורי מצדיק כי אסיר, המתמודד עם קושי כספי בתשלום אגרה, לא ימצא את דלתות בית המשפט נעולות בפניו, במיוחד מקום שפנייתו לערכאות נועדה לברר את טענותיו בדבר דרך החזקתו במאסר, ולהגן על זכויותיו מקום שנטען לקיומם של תקלות וליקויים במערכת המשמורת. מצד שני, הטלת חובת תשלום אגרה על אסיר, ולו חלקית, מהווה מחסום חשוב מפני עתירות סרק וניצול בלתי ראוי של מערכות בתי המשפט. האינטרס הציבורי מצדיק הגנה על מערכת השיפוט מפני הליכים מיותרים, ומסייע להקצאה נאותה של משאבים ציבוריים להליכים הראויים לדיון ולהכרעה (רע"א 1211/03 דנינו נ' מדינת ישראל תק-על 2003(2) 3460; בג"צ 6490/04 צביח, נ' מפקד כוחות צה"ל, פיסקה 9).
מצבו הכלכלי של העותר
לכל אחת מהעתירות צורפה, כאמור, בקשה לפטור מאגרה מטעם העותר. כמו כן צורף כרטיס הנהלת חשבונות. עיון בכרטיס מלמד, כי מידי חודש מופקד לחשבונו של העותר סך של כ - 1,000 ש"ח על ידי בני משפחתו. מדובר בסכום גבוה יחסית לאסיר, שצרכיו הבסיסיים מסופקים על ידי המשיב. מעיון בתדפיס ניתן ללמוד, כי העותר עושה שימוש בכספים לרכישת מוצרים בקנטינה, במאות שקלים.
העותר בוחר להשתמש בכספו לצרכיו הפרטיים וטוען, כי אין באפשרותו לשלם את אגרת בית המשפט, בהיותו מחוסר יכולת כלכלית. מדובר בטענת סרק, לאור העובדה שלעותר משאבים כספיים די והותר, המספיקים בהחלט לתשלום אגרת בית המשפט.
לפיכך, אין העותר עונה על התנאי הראשון לפטור מאגרה, שכן הוא אינו אסיר חסר אמצעים.
סיכויי העתירות להתקבל