דחיית בקשת אגודה שיתופית להקטנת הקיצוץ להפקת מים

השופט ר. שפירא [אב"ד]:

הרקע לערר וטענות הצדדים:

בפנינו ערר במסגרתו מבקשת העוררת, שהינה אגודה שיתופית המפיקה ומספקת מים לצרכי חקלאות לחבריה באזור ראש העין, כי בית הדין למים יקטין את הקיצוץ שבוצע על ידי המשיב ברישיון ההפקה לשנת 2009.

העוררת טוענת כי בשנת 2008 שינתה רשות המים את הכללים בהפתעה וקבעה כי הקצבת מים לחקלאות לא תתבצע בדרך של קיצוץ מבסיס שהיה ידוע לכולם (מכסת 1989), אלא על בסיס צריכה בפועל בשנים 2005 - 2006. לטענת העוררת, שיטה זו יצרה עיוותים רבים והקטינה בצורה חדה עד כדי ביטול כולל של הקצאת הצרכנים שלא השתמשו באותן שנים במלוא הקצאות המים שלהם. העוררת טוענת כי מדיניות המים של שנת 2008 לא נעשתה במשורה ובאופן מדורג אלא בצורה חדה ולעיתים אף בלתי סבירה. העוררת טוענת כי הקצבת המים של העוררת בשנת 2008 קוצצה בכ- 65% לעומת שנים קודמות וכי עמדת רשויות המדינה היא כי אין מים.

עוד טוענת העוררת כי מדיניות זו יצרה עיוותים בלתי הוגנים ובלתי סבירים כלפי שלושה מגזרים עיקריים: בעלי מטעים אשר עקרו מטעים בשנים 2005 - 2006 בעידוד משרד החקלאות לעבור למטעים "חסכני מים" הכינו את הקרקע ולא שתלו במהלך 2007 מכיוון שהייתה שנת שמיטה ובשנת 2008 ביטלו להם את מכסות המים; בעלי מטעים צעירים שבהם צריכת המים הולכת ועולה משנה לשנה ושיטת ההקצבה לא מביאה זאת בחשבון ופוגעת בהם; חקלאים נעדרי חלופות למים שפירים אשר סופגים את כל הפגיעה.

לטענת העוררת, כללי המים הרלוונטיים נקבעו לאחר התייעצות עם משרד החקלאות, אך בניגוד לשנת 2008 שבה למשרד החקלאות היה שיקול דעת מסוים לתקן עיוותים, בשנת 2009 למשרד החקלאות אין אפשרות לתקן את העיוותים.

העוררת טוענת עוד כי בשנת 2008 נמנעה ממנה זכות הערר בשל הפניית אצבע מאשימה על ידי המשיב כלפי משרד החקלאות ולהיפך. העוררת טוענת כי היא נפגעה בניגוד לכללים. בהתאם לכללי הקיצוץ במים בשנת 2008 הקיצוץ היה מדורג כאשר ככל שהספק היה גדול יותר ובעל חלופות קטנות יותר כך הקיצוץ היה קטן יותר. לעוררת התייחסו כאוסף צרכנים נפרדים במקום כישות אחת וכך בוטלו הקצבות רבות של חבריה. העוררת פנתה לרשות המים אך לא קיבלה כל תשובה, למעט הפניית טענותיה למשרד החקלאות. לכן טוענת העוררת במסגרת ערר זה כנגד הקיצוץ שחל עליה בשנת 2008.

העוררת טוענת כי הקיצוץ בשנת 2008 היה צריך להיות נמוך משמעותית והיה צריך לראות את כל צרכני העוררת כמכלול ולא כצרכנים נפרדים. כמו כן, מאחר שהצריכה בשנים 2005 - 2006 הייתה נמוכה מ- 30% מהקצבת הבסיס ( 1989) (זאת כאשר מתייחסים לצרכני העוררת כמכלול) טוענת העוררת כי לא היה צריך לחול קיצוץ על אגודת המים בכלל. מכאן, טוענת העוררת, שהקיצוץ בשנת 2009 צריך להיות על בסיס גבוה בהרבה מהבסיס שנלקח בחשבון.

עוד טוענת העוררת כי ההקצבה בשנים 2008 - 2009 מפלה ואינה שוויונית מאחר שהיא מתייחסת בצורה שווה לקבוצות שאינן דומות. למשל, השוואה בין צרכנים שאין להם חלופות מים לכאלה שיש להם חלופות; השוואה בין מגדל גידולי שדה לבין מגדל מטעים אשר במשך שלוש שנים ראשונות רק משקיע ללא רווח וכדומה. על כן, טוענת העוררת, כי מדובר במנגנון קיצוץ שאינו מבחין הבחנות רלוונטיות ולכן אינו סביר ופוגע בצורה שאינה מדתית בזכות הקניין של צרכני העוררת ובחופש עיסוקם.

העוררת טוענת כי הקיצוץ בשנת 2008 משמעותו עקירת מטעים מתבגרים והקיצוץ בשנת 2009 משמעותו סגירת העוררת ופשיטת רגל וחוסר יכולת מוחלטת לספק מים.

לטענת העוררת, אמות המידה שקבע משרד החקלאות נקבעו בחוסר סמכות. העוררת טוענת כי על פי סעיף 37 לחוק המים, התשי"ט - 1959 (להלן: "חוק המים") וכן על פי החלטת ממשלה 3978 מיום 24.8.08 היה צריך לקבוע את אמות המידה בתקנות ולא כך נעשה. כמו כן, טוענת העוררת כי במסגרת החלטת ממשלה קודמת נקבע כי לא יהיה קיצוץ נוסף של מים לחקלאות מעבר לקיצוץ בשנת 2008. בנוסף, טוענת העוררת, כי בסיס אמות המידה לשנת 2009 - הקצבת 2008 - מנוגד לאמור בסעיף 37(א) לחוק המים, אשר קובע כי הקצבת מים לא תפגע אך ורק בשל ניצול או היעדר ניצול של הקצבת מים. העוררת טוענת כי הקצבת מים על פי צריכה בפועל היא מדיניות המעודדת בזבזנות ואין הצדקה לשיטת הקצבה זו.

העוררת טוענת כי התוספת להקצבה המבוקשת על ידה בערר זה תצילה מפשיטת רגל, תאפשר אספקת מים סדירה לחבריה, תציל את העצים ותנצל בצורה מיטבית את משאב המים היקר.

המשיב טוען כי מצבו העגום של משק המים מחייב את האמונים על ניהול משק המים, בייחוד בשנים האחרונות, להנהיג, בין היתר, משטר קפדני וספרטני על מנת שלא לחרוג מכמות המים המוקצבת אותה שנה למטרת חקלאות. משטר זה הפך לאחרונה להדוק ומדוקדק ביתר שאת נוכח המצב ההידרולוגי המדאיג בארץ והעובדה שמשאב המים הינו משאב המצוי במחסור חמור ותמידי.

המשיב טוען כי בכל הנוגע להקצאת שנת 2008 יש להורות על דחיית הערר על הסף מכיוון שהמועד להגשת ערר חלף ונוכח העובדה שניהול משק המים הינו חד שנתי, בחלוף שנת 2008 לא ניתן עוד להתייחס לבקשת העוררת להקצות לה מים עבור שנה שהסתיימה ועבור מים שנצרכו.

לגבי שנת 2009 טוען המשיב כי העוררת יכלה לפנות בבקשה לקבלת תוספת מתוך הרזרבה העומדת לרשות המשיב, כפי שעשו בפועל 2 מחבריה ויש לדחות את הערר מפני שהעוררת לא נקטה בהליכים שהיה באפשרותה לנקוט.

לגופו של עניין טוען המשיב כי החלטתו סבירה ואינה מקימה כל עילת התערבות בשיקול הדעת של בעל הסמכות.

המשיב טוען כי העוררת לא פרטה טענותיה כראוי. העוררת עוררת על ההקצאות הפרטניות של צרכניה מבלי שהיא מפרטת את העובדות הרלבנטיות לכל צרכן מפורט, אלא טוענת טענות כלליות בלבד.

המשיב טוען כי כמות המים השפירים שהוקצתה למטרת חקלאות לשנת 2008 נקבעה על פי סעיף 8ג1 לכללי המים (שימוש במים באזור קיצוב), תשל"ו - 1976 (להלן: "כללי הקיצוב"). נקבע שם כי ההקצאה הכוללת לחקלאות ב- 2008 תוקצה על ידי מנהל הרשות בהתחשב, בין היתר, בסדרי עדיפויות שיקבע שר החקלאות. כדי לעמוד בהקצאה הכוללת לחקלאות ב- 2008 ועל פי חובתו בסעיף 8ג1 קבע שר החקלאות אמות מידה לחלוקת ההקצאות לצרכנים הפרטניים למטרת חקלאות בשנת 2008 במסמך "אמות מידה לקיצוץ בהקצאות המים השפירים לחקלאות לשנת 2008 - המלצה". אמות המידה לקחו בחשבון, בין היתר, נתוני צריכה והקצאה בשנים 2005 ו- 2006 וכן התייחסות לזמינות המים השוליים העומדת לכל צרכן. לצד אמות מידה אלו נקבע "נוהל להגשת בקשות להקטנת הקיצוץ בהקצאות המים השפירים לחקלאות לשנת 2008 ואמות מידה לדיון בבקשות". אמות המידה והנוהל פורסמו באתר האינטרנט של משרד החקלאות.

המשיב טוען כי על פי הנוהל היה על הצרכנים המפורטים של העוררת המבקשים תוספת לכמות ההקצאה להגיש בקשה מתאימה למחוז משרד החקלאות עד ליום 15.11.08 על גבי טופס בקשה מיוחד. המשיב טוען כי העוררת פנתה לגב' נגה בליץ מנהלת האגף לניהול הצריכה ברשות המים בהשגה על הקצאת המים לשנת 2008 ולמרות שהגב' בליץ השיבה כי על העוררת להגיש את ההשגה במשרד החקלאות האיזורי פנתה העוררת בשנית אל הגב' בליץ. העוררת הונחתה בשתי הזדמנויות לפנות למשרד החקלאות ולא עשתה זאת. המשיב טוען כי העוררת פנתה בשם חלק מחבריה למשרד החקלאות ואף קיבלה תוספות להקצאה עבורם. על כן, לעוררת היו הזדמנויות רבות לערור על ההקצאה שניתנה לה לשנת 2008. בנוסף, טוען המשיב כי רישיון ההפקה הינו למשך שנה קלנדרית אחת ורישיונה של העוררת לשנת 2008 פקע עוד ביום 31.12.08 ומשפקע הרישיון אין זכות ערר עליו.