דחיית בקשה לתיקון צו ירושה בטענת אי־הבנת משמעות החתימה על הסתלקות

לפנינו בקשה לביטולו או תיקונו של צו הירושה שניתן בעניינו של עזבון המנוח [פלוני].

רקע, טענות המבקשת ואסמכתאות

המבקשת היא בתו של המנוח.

בצו הירושה המדובר מוזכר שם המשיבה – אמה של המבקשת – אלמנת המנוח שעל פי הצו ירשה את מלוא עזבונו וכן שמות בניו – אחיה של המבקשת – המשיבים, אף שלגביהם עולה מן הצו שאינם יורשים דבר מעיזבונו. שמה של המבקשת נעדר מן הצו כליל.

המבקשת מלינה על היעדרות שמה מן הצו, אבל בעיקר מלינה היא לא על ההיבט הצורני שבו נבדל שמה משמות אחיה אלא ההיבט המהותי: היעדרותה – הדרתה מן הירושה עצמה, היבט שבו אין כל הבדל בין המבקשת לבין אַחֵיה.

עיון בחומר המצוי בתיקי בית הדין ושצורף לבקשה מלמד כי המבקשת הסכימה בכתב לסמכותו של בית הדין ליתן צו ירושה בעניין עזבון אביה. המבקשת אינה חולקת על כך ולא זו בלבד אלא שהיא שבה וקובעת גם עתה כי הסמכות בעניין נתונה לבית הדין, אלא שהיא מבקשת כי תוכנו של צו הירושה ישונה.

עוד עולה מהחומר האמור כי המבקשת וכן אחיה חתמו על ויתור על חלקם בעיזבון לטובת אמם – המשיבה. יתר על כן, על פי כתב הוויתור החתום בידי המבקשת היא אף הקנתה לאמה את חלקה בעיזבון, כדרך שעשו גם אחיה בכתבי הוויתור החתומים על ידם וזאת אף שהדרישה לביצוע "קניין" היא דרישה הלכתית שאינה מופנית כלפי בתו של מנוח בעת שיש לו גם בנים.

דא עקא, לטענת המבקשת חתימתה זו נבעה מלחצם של אחיה שאמרו כי אם לא תחתום תפונה אמם מדירתה. עוד היא טוענת כי לא נאמר לה לא על ידי אחיה ולא על ידי בית הדין כי (בחתימתה) היא מוותרת על חלקה בעיזבון.

המבקשת מציינת גם כי בדיון שבו ניתן צו הירושה – לא נכחה בעצמה בבית הדין, לדבריה אלה מסייע גם פרוטוקול הדיון שצורף לבקשה. יוער כי כפי שעולה מדברי המבקשת ומפרוטוקול זה גם שניים מאחיה – המשיבים לא נכחו בדיון. עוד יוער כי המבקשת אינה מעלה עובדה זו כטענה – ומכל מקום לא במפורש – אלא מציינת אותה כעובדה 'יבשה'.

עוד טוענת המבקשת כי עד לאחרונה לא ידעה כלל על קיומו של צו הירושה – עובדת קיומו נודעה לה במקרה לפני כחודשיים.

ניתוח העובדות והאסמכתאות והכרעה

שיהוי

צו הירושה ניתן לפני שמונה־עשרה שנה! בנסיבות אלה וקודם שנתייחס לכל טענה אחרת יש לומר תחילה כי טענותיה של המבקשת מוגשות בשיהוי רב, רב מאוד.

להצדקת שיהוי זה, לכאורה, טוענת המבקשת כי לא ידעה על קיומו של הצו.

לו הייתה המבקשת טוענת כי מעולם לא חתמה על מסמכי הבקשה לצו ירושה, קבלת הסמכות והוויתור – ההקנאה, וחתימותיה שעל גביהם מזויפות, היה מקום לבחון טענה זו ומכוחה לבחון גם אם ייתכן שלא ידעה כלל על הצו, אלא שהמבקשת מודה שחתמה על מסמכים אלה. בנסיבות אלה האם סבורה המבקשת כי עלינו להאמין כי אדם שחתם על מסמך שכותרתו הכתובה באותיות מאירות עיניים "בקשה לצו ירושה" לא ידע, משך שמונה־עשרה שנה לאחר מכן, אם אכן ניתן צו ירושה?

אתמהא.

נוסיף ונאמר כי לו הייתה המבקשת מודה כי אכן ויתרה על חלקה שלה בעיזבון היינו יכולים לקבל אולי – בדוחק – טענה שלפיה מאחר שוויתרה על חלקה לא התעניינה מאז בשאלה אם אכן ניתן צו או לא, אך מאחר שהמבקשת טוענת את ההפך הגמור, הרי שהסברה האמורה מופרכת מעיקרה.