דחיית בקשה לצירוף ראיה בערעור

א.

1.         בפני בקשה המוכתרת בקשה "לצירוף ראיה בערעור" נשוא פסק דינו של בית משפט השלום בטבריה (כב' השופטת אילונה אריאלי), אשר ניתן ביום 29.7.13 בת"א 11451-09-08 ובמסגרתו התקבלה תביעת המשיב 2 לתשלום פיצויים, בגין נזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה מרשלנות המערערת והמשיבה 4.

2.         במסגרת ההליך קמא, הגיש המשיב 2 חוות דעת רפואית של מומחה מטעמו בתחום האורטופדי ( ד"ר פאר).  מנגד לא הוגשה חוות דעת מטעם המערערת בזמנים שנקבעו. רק בהמשך, ביום 11.1.12 ו לאחר שהחל שלב ההוכחות במהלכו נשמעו כבר עדים מטעם המשיב 2 -התובע, הוגשה מטעם המערערת- הנתבעת, חוות דעת של המומחה מטעמה ערוכה בידי ד"ר קליגמן שהינו מומחה רפואי בתחום האורטופדי.

            ביום 19.1.12 הגיש המשיב 2  בקשה להוצאת חוות דעתו של ד"ר קליגמן מתיק ביהמ"ש.

3.         בהחלטה מיום 23.2.12, קבע בית משפט קמא, בין היתר, כי אין הצדקה להגשת חוות דעתו של ד"ר קליגמן בשלב בו הוגשה וכן נקבע כי אין מקום לקבל את חוות הדעת היות ויש בהגשתה משום "מקצה שיפורים" ומשכך אף לא תשמש כראיה בתיק. (ראה החלטת ביהמ"ש קמא מיום 23.2.12 עמ' 67-68 לפרוטוקול) (להלן: "ההחלטה").

4.         ביום 10.9.13, הגישה המערערת הודעת ערעור אשר במסגרתה פירטה את השגותיה באשר לקביעות בפסק הדין קמא, לרבות העלאת טענות כנגד ההחלטה לעיל, שעניינה כאמור אי קבלת חוות דעתו של ד"ר קליגמן, כפי הנימוקים שם. 

ב.

5.         בבקשתה כאן, טוענת המערערת, כטענה בפני עצמה, במסגרת בקשה לצירוף ראיה ,כי יש לקבל כראיה בתיק את חוות דעתו של ד"ר קליגמן, אשר לא התקבלה בבית משפט קמא.

לטענת המערערת, אמנם חוות הדעת הנ"ל אכן לא הוגשה במועד, אך פסילתה מהווה מעשה קיצוני.

עוד מפנה המערערת לתקנה 524 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984 (להלן: "התקנות"), שעניינה תיקון פגם או טעות בהליך, זאת כדי לברר את השאלות השנויות במחלוקת. 

בבקשתה מעלה המערערת טענות נוספות לעניין אי קבלת חוות הדעת, אשר מועלות גם  בהודעת הערעור עצמה.

המערערת צירפה לבקשה את חוות הדעת האמורה.

6.         מנגד טוען המשיב 2 בתגובתו, כי הבקשה אינה נתמכת בתצהיר וכבר מטעם זה, יש לדחותה. 

המשיב 2 מוסיף וטוען כי  הודעת הערעור כוללת בחובה טענות המתייחסות לאי קבלת חוות הדעת בהליך קמא, ולטענתו לא מתקיימים התנאים הקבועים בחוק לצירוף ראיה בשלב הערעור.

ג.

7.         לאחר שבחנתי את טענות המערערת בבקשה ואת התגובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לדחייה.

8.         ראש וראשון יצוין כי "הראיה" הנטענת צורפה לבקשה עצמה ולכן יש מקום לדחותה ולו רק מטעם זה.

על פי הנחיית נשיא בית המשפט העליון 1/92, בקשה להבאת ראיה נוספת "תציין עיקר מהותה של הראיה בלי לצרפה ויובאו בה נימוקים להגשתה של הראיה בשלב זה של ההליכים..." (ראה סעיף 1 להנחיה).  (ההדגשות מכאן ואילך אינן במקור- י.כ).

הנחיה זו מבקשת למעשה, לאזן בין הצורך שלא לחשוף את בית המשפט לראיה שטרם הוחלט שיש לקבלה לבין הצורך ליתן לבית המשפט מושג על טיב הראיה שצירופה מבוקש וזאת לצורך הכרעה בבקשה להבאת ראיה. (ראה: רע"א 6658/09 מולטילוק בע"מ נ' רב בריח (08) תעשיות בע"מ (12.1.10).