דחיית בקשה לעיכוב הליכים בעניין טבע תעשיות פרמצבטיות

מבוא

1.         זוהי בקשה לעיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968 (להלן: "חוק הבוררות").

2.         כנגד המבקשת (להלן: "המבקשת" או "טבע") הוגשה תובענה במסגרת ה"פ 468/07 בידי המשיבה 1 (להלן: "המשיבה 1" או פרוניורון ארה"ב") ובידי המשיבה 2 (להלן: "המשיבה 2" או "פרוניורון ישראל") (שתיהן יחד להלן: "המשיבות" או פרוניורון").

            עיכובה של התובענה מתבקש מכוח תניית בוררות, הקבועה בהסכם מיום 6.3.05.

            צד נוסף להמרצת הפתיחה (משיבה 2 שם, "משיבה פורמלית" כאן) היא "ידע" חברה למחקר ופיתוח בע"מ (להלן: "ידע").

3.         המערכת ההסכמית הרלוונטית אינה שנויה במחלוקת. בשנת 1996 נחתם הסכם רשיון בין ידע לבין פרוניורון ארה"ב, שבו ניתן לאחרונה רשיון לפיתוח ולמסחור מולקולת הגלטירמר אצטט (להלן: "המולקולה" או "GA"), לטיפול באינדיקציות נוירודגנרטיביות למעט טרשת נפוצה (להלן: "הסכם 1996"). פרוניורון ארה"ב מסרה בידי פרוניורון ישראל רשיון משנה לעשות שימוש בזכויות על פי הסכם 1996. בשלב מאוחר יותר העניקה פרוניורון לטבע רשיון משנה לפיתוח ולמסחור המולקולה. ההסכם האחרון הוא הסכם רשיון המשנה מיום 6.3.05 (להלן: "הסכם 2005" או "ההסכם"). במקביל, נחתם הסכם בין פרוניורון, טבע וידע, שנועד להסדיר את זכויותיה של ידע כבעלת הקניין הרוחני במולקולה (להלן: "ההסכם המשולש").

4.         בתובענה, שהוגשה כאמור בדרך של המרצת פתיחה, עותרת פרוניורון ליתן פסק דין הצהרתי, המורה, בין היתר, כי טבע הפרה את הסכם 2005 הפרה יסודית, ולפיכך בוטל ההסכם כדין על ידי פרוניורון; כפועל יוצא מכך זכאית פרוניורון להשבה של הקניין הרוחני וכל זכות או נכס, וטבע אינה זכאית יותר לפעול לפיתוח ולמסחור המולקולה.

            בבסיסה של החלטת פרוניורון לבטל את ההסכם עומדת טענתה, שלפיה טבע הוציאה אל הפועל, שלא בתום לב, ניסוי קליני בבני אדם, לבדיקת יעילותה של המולקולה, ניסוי אשר אינו עומד בסטנדרטים מדעיים ראויים, עד כדי יצירת סיכון לחייהם של החולים המשתתפים בו.

5.         סעיף 12.6 להסכם 2005 קובע מנגנון יישוב סכסוכים, אשר מפנה את הצדדים לבוררות באנגליה; אמנם, הדין החל הוא הדין הישראלי, אך מדובר בהליך לא פומבי וחסוי. זהו הסעיף שמכוחו מבוקש עתה לעכב את ההליכים בבית המשפט בישראל.

האם מדובר בסכסוך משולש/בפגיעה אפשרית בזכויותיה של ידע

6.         אין חולק, כי אם בפנינו סכסוך משולש (פרוניורון-טבע-ידע), אזי דין הבקשה לעיכוב הליכים להידחות, בשל סעיף 19 להסכם המשולש. סעיף זה מקנה סמכות שיפוט ייחודית לבתי המשפט בתל אביב לדון בכל סכסוך בקשר עם ההסכם המשולש. עוד ברור, כי אם הסכסוך כורך פגיעה אפשרית בזכויותיה של ידע, חלה אז סיפת סעיף 12.6 להסכם 2005, המחריגה את מנגנון יישוב הסכסוכים שבין פרוניורון לטבע במקרה של פגיעה כאמור.

            אני מתקשה לקבוע כי מדובר אכן בסכסוך משולש או כי טמונה בו פגיעה אפשרית בזכויותיה של ידע, שעה שידע עצמה לא טוענת זאת. כדי ליצור "סכסוך", די אמנם בצד אחד שיכריז עליו (כפי שעושה פרוניורון); כדי לקבוע שאכן קיים סכסוך מהותי, ולא מלאכותי, על הצד השני להודות, למצער, שאכן נתגלעה מחלוקת בינו לבין הצד הראשון, או שזכות מזכויותיו אכן עלולה להיפגע כתוצאה מנקיטת ההליך נגדו.

            דא עקא, ידע לא "משתפת פעולה" עם פרוניורון בעניין זה, ולשיטתה אין הסכסוך נוגע לה כלל ועיקר. כך, בהודעה מיום 1.7.07 מציינת ידע כי "ההסכם [המשולש - א.ז.]... מסדיר את זכויותיה של ידע במקרה שייקבע (אם ייקבע), בין בבוררות ובין בבית המשפט, שטבע הפרה את הסכם רשיון המשנה שנעשה בין פרוניורון לטבע". בתצהירו של מנכ"ל ידע, אמיר נייברג, מיום 25.7.07, אף נאמר, כי "לשאלת בית המשפט האם לדעת ידע יש לתת הוראה אופרטיבית כלשהי בעקבות עמדתה הניטרלית, משיבה ידע שמבחינתה אין לידע עמדה לגבי הוראה אופרטיבית כלשהי, למעט מחיקתה מן התובענה". אם עוד היה ספק כלשהו, בתגובה מיום 31.7.07 כותבת ידע כי "... היא אינה רואה עצמה צד דרוש בתובענה שבכותרת, לא התבקש נגדה סעד כלשהו, ובית המשפט הנכבד יתבקש למחוק אותה מהתובענה... המשיבה 2 מקווה כי עם מחיקתה מהתובענה לא יהיה עוד מקום להטרדתה (בדרך של הגשת בקשות לזימונה לדיונים שונים, חיובים בהגשת תגובות ותצהירים וכדומה), וייפסקו הנסיונות לגרור אותה לסכסוך שלא מבוקש בו סעד כלשהו נגדה ושכפי שידע הודיעה זה מכבר אין לה כל עמדה לגביו".

            יש לדחות רמזים מצד המשיבות בדבר שיקולים זרים כביכול שעומדים מאחרי עמדת ידע, או בדבר "קונספירציה" כלשהי, הקשורה גם לעניין תשלומי התמלוגים מטבע לידע, בגין מכירת הקופקסון. לא הוצגה בעניין זה תשתית ראייתית של ממש. אינני רואה מקום גם לנקוט בדרך של פרשנות "אובייקטיבית" ולנסות לקבוע או "לשכנע" את ידע שהיא עלולה להיפגע.

            אמנם, לא הייתי "קושר" את המשיבות בסוג של טענת מניעות או "השתק", רק משום שהחלה לפעול לפי המנגנון ליישוב סכסוכים, ו"נזכרה", בהמשך, שמתקיים החריג למנגנון זה. השאלה, איזה מנגנון צריך לחול, היא שאלה שיש להכריע בה ברגע שאין הסכמה לגביו. עם זאת, כאמור, המשיבות לא הראו שיש להחיל את המנגנון הקבוע בהסכם המשולש או את החריג המפורט לעיל.

תחולתה של אמנת ניו-יורק ושלילת שיקול הדעת השיפוטי

7.         לטענת טבע, אין כלל שיקול דעת לבית המשפט שלא להעביר את הסכסוך לבוררות, זאת לאור הוראותיה של אמנת ניו-יורק בדבר הכרתם ואכיפתם של פסקי בוררות חוץ (אמנה שנכנסה לתוקף בישראל ביום 7.6.59). טבע מפנה לסעיף 6 לחוק הבוררות, שלפיו במקרה שבו "הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וחלה על הבוררות אמנה בין-לאומית שישראל צד לה והאמנה קובעת הוראות בעניין עיכוב הליכים, ישתמש בית המשפט בסמכותו לפי סעיף 5 בהתאם לאותן הוראות ובכפוף להן". טבע מנתחת את סעיפי האמנה ומבקשת לקבוע, לאורם, כי כל עוד סעיף הבוררות אינו "בטל ומבוטל" או "משולל כוח פעולה" או "בלתי ניתן לביצוע", הרי שהפניית הצדדים לבוררות היא הפנייה שבחובה.

            מדובר אכן בהוראת חוק מהותית. עם זאת, שיקול הדעת של בית המשפט, גם אם מצומצם הוא, אין הוא נשלל לחלוטין. ברע"א 4716/04 hotels.com נ' זוז תיירות בע"מ (ניתן ביום 7.9.05), נפסק כי "כלל השיקולים הנזכרים מובילים למסקנה לפיה מרחב התמרון של בית המשפט על פי סעיף 6 לחוק בצירוף סעיף 2(3) לאמנה, מצומצם באופן משמעותי לעומת מרחב התמרון על פי סעיף 5 לחוק. כאשר מדובר בבוררות אשר חלה עליה האמנה, ומתמלאות הדרישות הרלוונטיות שבסעיף 6 לחוק ובסעיף 2(3) לאמנה (כגון שעיכוב ההליכים התבקש על ידי בעל דין שהוא צד להסכם הבוררות), הרי שככלל על בית המשפט להורות על עיכוב הליכים אלא אם מתקיים איזה משלושת החריגים שבסעיף 2(3) האמור (לתמיכה בעמדה זו ראו אוטולנגי, עמ' 156-150; ... תוצאה זו עולה בקנה אחד עם לשונו של החוק ועם לשונה של האמנה. כן מתיישבת היא עם אחת מתכליותיו המרכזיות של סעיף 2(3) לאמנה: קידום הוודאות המשפטית ביחס להסכמי בוררות בינלאומיים, על ידי איון החשש לפיו ערכאות שיפוטיות במדינות השונות ייטו להעדיף את האינטרסים של בעל הדין המקומי, ועל כן יימנעו מכיבוד הסכמי בוררות בינלאומיים המורים על התדיינות במדינה זרה. מוכן אני להניח, כי ייתכנו מקרים יוצאי דופן בהם רשאי יהיה בית המשפט להימנע מעיכוב הליכים, וזאת אף אם לא התקיים אחד משלושת החריגים האמורים. עם זאת, מקרים אלו יהיה נדירים" (פסקה 13 לפסק הדין).

8.         אינני מקבל את טענת המשיבות, שלפיה מדובר בהרחבת חזית. סעיף 6 מאזכר את סעיף 5 וקובע מסגרת להפעלתו, גם אם בנסיבות מיוחדות ונפרדות של קיומה של אמנה רלוונטית. אמנם, מדובר בטיעון מפורש, שמי שמבקש לטעון אותו ולהסתמך עליו, עליו לעשות כן בבקשה עצמה ולא אך בתשובה לתגובה. עם זאת, אין בשיהוי זה כשלעצמו להקים מניעות; שיהוי רב ומשמעותי יותר לא מנע מבית המשפט העליון ליתן את מלוא המשקל לטענה.

            ברע"א 8024/06 Dolphin Maritime Ltd. נ' קרוז וורלד דיזנהויז בע"מ (ניתן ביום 28.5.07) דובר בסעיף בוררות דומה, המפנה כל סכסוך בין הצדדים לבוררות בלונדון. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לעיכוב הליכים לאחר שקבע שהתנהגות המבקשת שם הייתה נגועה בשיהוי וניתן היה להסיק ממנה ויתור על הטענה. בית המשפט העליון קבע אחרת. נפסק, כי "בענייננו חלה אמנת ניו-יורק על הבוררות בין הצדדים. החריגים לחובת עיכוב הליכים בגין הסכם בוררות על-פי האמנה אינם כוללים מצבים של שיהוי או ויתור דיוני על הגשת בקשת עיכוב ההליכים. לפיכך, הכלל הוא כי במקרה כזה יש לעכב את ההליכים אלא אם כן, על-פי הלכת הוטלס קום מדובר במקרה יוצא דופן ונדיר, המצדיק לסרב לבקשת עיכוב ההליכים. המקרה שלפנינו, על-פי נסיבותיו, אינו נכלל בגדר המקרים יוצאי הדופן והנדירים, כאמור, ולא לסוג זה של מקרים כיוון בית המשפט בהותירו פתח צר לסטות מהקביעה העקרונית שקבע לפיה בבוררות על-פי האמנה יש לפעול בגדר האמנה וחריגיה, ולא לסטות ממנה. גם אם טוב היו עושות המבקשות אילו הקדימו להגיש את בקשתן לעיכוב ההליכים, אין מדובר מבחינתן במהלך דיוני הגובל בחוסר תום לב, או בפגיעה ממשית בבעל הדין שכנגד, או בסטייה מהותית מכללי דיון בסיסיים, היורדת לשורש תקינותו של ההליך השיפוטי. אפשר, שאילו נתקיים אחד מאלה, רשאי היה בית המשפט להימנע מעיכוב הליכים, חרף כפיפותה של הבוררות הנדונה להוראותיה של האמנה, ואי-תחולת חריגיה על הענין. אולם אין צורך לנקוט בכך עמדה סופית. משלא נתקיימו מצבים מעין אלה בענייננו, ראוי היה כי בית המשפט ידבוק בהוראות האמנה כאמור בסעיף 6 לחוק כפי שנתפרש בהלכת הוטלס קום, ולא ידחה את בקשת העיכוב מטעמי שיהוי וויתור. לאור האמור, יש לקבוע כי שיקולי שיהוי וויתור ששימשו את בית המשפט קמא לדחיית בקשת המבקשות לעיכוב הליכים אינם יכולים להתקבל" (פסקה 16 לפסק הדין).

9.         אינני מקבל גם את טענת פרוניורון, שלפיה לא הוכחו התנאים לתחולתה של הטענה. "בניגוד לבקשה לעיכוב הליכים לפי ס' 5, שצריכה להיות מלווה בתצהיר, בקשה לעיכוב הליכים לפי סעיף 6 אינה צריכה להיות מלווה בתצהיר, שכן הבקשה מבוססת על טענה משפטית בלבד. ברם, ישנם מסמכים שצריך להסתמך עליהם בהגשת הבקשה - הסכם הבוררות, ומסמך המעיד על חתימת מדינת הנתבע על האמנה" (סמדר אוטולנגי, בוררות דין ונוהל, מהדורה רביעית, 337). מדינת הנתבעים היא ישראל; עובדת היותה של ישראל חתומה על האמנה היא בבחינת דין ומכל מקום נקבעה בפסיקת בית המשפט העליון לא פעם. לא הייתי נתפס בהקשר זה לטענה פרוצדורלית כלשהי; ראוי להתמודד עם המצב המשפטי בהתאם לדין המהותי, שאינו שנוי במחלוקת.

10.       שאלה היא אפוא, האם מדובר ב"מקרה נדיר", שיצדיק השתחררות ממנגנון הבוררות. הדיון משתלב מיד עם שאלת האינטרס הציבורי, שנבחנת ברגיל גם במסגרתו של סעיף 5 לחוק הבוררות, בשינויים המחויבים. נקדים ונאמר, כי בענייננו, הרציונל העומד בבסיס הפסיקה הדנה בסעיף 6 האמור אינו קיים; דווקא הצד ה"זר" מבקש לקיים את הדיון בישראל; גם הדין שנקבע שיחול הוא הדין הישראלי. האינטרס בעמידה דווקנית על הוראות האמנה הוא, בנסיבות אלה, "אינטרס מוחלש".

העניין הציבורי כטעם מיוחד המצדיק הימנעות מעיכוב הליכים