דחיית בקשה לעיכוב ביצוע צו הריסה מנהלי

          ביום 19.4.2007 הוצא צו הריסה מינהלי, על פי סעיף 238א לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, כנגד מתקן שקילה מבטון לשקילת משאיות, אשר הוקם על ידי המבקש בדרך חיים בר-לב בתל אביב (להלן: המתקן). בהתאם לאמור בצו, המתקן הוקם ללא היתר כדין.

          ביום 13.5.2007 נקבע דיון בבקשתו של המבקש לביטול צו ההריסה המינהלי, בבית המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב-יפו (ב 5648/07). לבקשתו של בא כוח המבקש דאז, נדחה מועד הדיון, ונקבע ליום 20.5.2007. בא כוח המבקש הגיש בקשה לדחות שנית את מועד הדיון. מכיוון שמדובר בצו הריסה מינהלי, ובהיעדר הסכמת המשיבה, דחה בית המשפט את הבקשה לדחיית מועד הדיון.

          לדיון שנתקיים ביום 20.5.2007 לא התייצבו לא המבקש ולא בא כוחו. לאור זאת, ראה בית המשפט במבקש כמי שזנח את בקשתו, ודחה את הבקשה.

          על החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (עפ"א 80135/07). במסגרת הערעור, עתר המבקש גם לעיכוב ביצוע ההחלטה.

ביום 11.10.2007 דחה בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ד' רוזן) את הבקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה, בציינו כי החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים הייתה במקומה, וכי הדעת אינה סובלת כי לא המבקש ולא בא כוחו יתייצבו לדיון שנקבע בעניינם, ומשלא עשו כן, אין להם להלין אלא על עצמם. עוד מצא בית המשפט המחוזי חיזוק להחלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים בכך שהמבנה כולו הוקם ללא היתר.

          על החלטתו של בית המשפט המחוזי הגיש המבקש בקשת רשות ערעור, היא הבקשה שבפניי, אשר במסגרתה הוא שב וטוען כי שגה בית המשפט משדחה את בקשתו, מבלי שינתן לו יומו בבית המשפט. לגופו של עניין טוען המבקש, כי שכר את המקרקעין שבהם הוקם המתקן, מבלי שידע שקיים גזר דין כנגדם. בד בבד עם הגשת הבקשה, הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי.

          דין בקשת רשות הערעור להדחות.

          בראש ובראשונה יש לציין, כי אמנם הבקשה הוגשה כבקשת רשות ערעור, אך לאור סעיף 87(ד) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, וכפי שנתפרש בפסיקה, מדובר בערעור בזכות, אשר ידון בבית משפט זה בפני דן יחיד (ראו רע"פ 1186/07 חברת א.מ.ש. תלפיות בע"מ נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה חיפה (לא פורסם, 7.2.2007); ע"פ 10778/05 עבאסי נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה בירושלים (לא פורסם, 27.11.2005); וראו גם ע"פ 11404/04 דוויק נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.12.2004)). מכל מקום, אין בכך כדי לשנות את התוצאה אליה הגעתי.

          הלכה היא כי צו הריסה מינהלי מיועד לשמש מענה מיידי לבנייה בלתי חוקית ומכאן החשיבות הרבה המיוחסת לביצועו במועד (ראו למשל רע"פ 5635/93 הועדה המקומית לתכנון ולבניה תל-אביב-יפו נ' עורקבי, פ"ד מח(2) 397, 404 (1994)). מסיבה זו, דחה בית המשפט לעניינים מקומיים את בקשתו של בא כוח המבקש דאז לדחייה שנייה של מועד הדיון בבקשה לביטול הצו. משנותר מועד הדיון על מכונו, לא יעלה על הדעת כי המבקש ובא כוחו יעשו דין לעצמם, ויימנעו במודע מלהתייצב לדיון. מסיבה זו בלבד, מוצדקת בעייני החלטתו של בית המשפט לראות את המבקש כמי שזנח את בקשתו. מסיבה זו איני רואה גם מקום לקבל את ערעורו של המבקש בכל הנוגע לעיכוב ביצוע ההחלטה.

מעבר לדרוש יוער, כי גם לגופו של עניין דין הערעור להידחות. כפי שציינו באי כוח המשיבה בערכאות שקדמו לי, מדובר על מתקן עשוי בטון, המשמש לשקילתן של משאיות ולשקילת סחורה. מתקן זה הוקם באזור המיועד לבניה למגורים בלבד, ואשר לא ניתן יהיה לאשר בו ממילא בנייתו של מתקן מסוג זה. משכך, אין מקום גם לדחות את ביצוע צו ההריסה, שכן דין המתקן להיהרס במוקדם או במאוחר.

          אשר על כן, הערעור נדחה, ועמו ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצע.

           ניתן היום, כ"ד בחשון תשס"ח (5.11.2007).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    שצ

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: