דחיית בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת על מורשע בעבירות אלימות שונות

           בפניי בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת על המבקש במסגרת גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופט ד' רוזן) בת"פ 40197/07.

1.        המבקש הורשע על פי הודאתו בעבירות של גרימת חבלה חמורה, פציעה והיזק בזדון, והוטל עליו עונש של 42 חודשי מאסר, מהם 30 חודשים לריצוי בפועל מיום מעצרו (4.7.07), והיתרה על תנאי שלא יעבור במשך 3 שנים עבירה של אלימות פיזית כלפי גוף אדם. כן נקבע שעליו לפצות כל אחד משני המתלוננים בסכום של 5,000 ש"ח.

2.        על פי העובדות בהן הורשע המבקש, נהג המתלונן ברחוב בן-גוריון בהרצליה ברכב מסוג סקודה (להלן: הסקודה), במסגרת שיעור נהיגה, כשלצידו מורה נהיגה ובמושב האחורי נוסע נוסף. בהגיעו לצומת הרחובות בן-גוריון וארלוזורוב, נעמד המתלונן עם הסקודה בה נהג בנתיב השמאלי כשהוא ממתין לאור ירוק ברמזור. אותה עת נהג המבקש ברח' בן-גוריון ברכב מסוג מיצובישי כשברכב שני נוסעים נוספים, ובהגיעו לצומת נעצר מאחורי הסקודה. כאשר התחלף האור ברמזור לירוק החל המתלונן, ואחריו המבקש, בנסיעה ובפנייה שמאלה, אך בשלב מסוים כבה מנוע הסקודה והרכב נעצר. המתלונן הדליק מיד את המנוע והמשיך בפנייה שמאלה לרחוב ארלוזורוב. בעקבות עצירת הסקודה עקף אותה המבקש מימין, סטה עם רכבו לנתיב הימני ופגע עם החלק הקדמי שמאלי של רכבו ברכב מסוג דהייטסו שנסע בנתיב הימני ונהדף בשל כך למרכז הצומת. משהבחין מורה הנהיגה במתרחש, הורה למתלונן לעצור בימין בשולי הדרך. המבקש עצר בעקבותיו את רכבו בסמוך אליהם ויצא מן הרכב. הוא נעמד ליד דלת הסקודה, שבר באמצעות מרפקו את שמשת הרכב ותקף את המתלונן בכך שאחז בגרונו וניסה לחנקו. מורה הנהיגה יצא מהסקודה ופנה בדברים למבקש. המבקש נפנה אליו והוא החל לברוח מפניו, אך המבקש הדביק אותו והחל לבעוט בו. למתלונן נגרמו שריטות על צווארו ולמורה לנהיגה שפשופים בגפיים וכן פריקת כתף שחייבו טפול רפואי.

           המבקש הודה בעובדות כתב האישום, במסגרת הסדר טיעון שלא כלל הסכמה לענין העונש, ודינו נגזר כאמור.         

3.        בתסקיר שהגיש שירות המבחן תוארו נסיבות חייו של המבקש מנערות עד בגרות. בין היתר, צוין כי המבקש הינו צעיר בן 28, נשוי ואב לשלושה ילדים (בגילאי 7 - 13). אשתו סובלת מבעיות נפשיות בשל פגיעת ראש, והמשפחה מטופלת על-ידי גורמי הרווחה. עד מעצרו עבד כשכיר בנגריה. עוד צוין כי המבקש החל לבצע עבירות בגיל 15 ובעברו עבירות אלימות ורכוש בגינן ריצה עונש מאסר. שירות המבחן התרשם כי למבקש בעיות בשליטה על דחפיו התוקפניים וציין כי המבקש לוקח אחריות על ביצוע העבירות המיוחסות לו ומגלה מוכנות לטיפול. לפיכך ביקש שירות המבחן לבדוק אפשרות לשלב את המבקש בתכנית שיקומית ולצורך כך ביקש לשחררו ממעצר ולהחזירו לביתו.

4.        בית המשפט המחוזי התייחס בגזר דינו לממצאי שירות המבחן ולהמלצתו לשלב את המבקש בתכנית שיקום עוד בתקופת ריצוי מאסרו. בחוות דעתו של ד"ר הלפרין, פסיכולוג קליני, שנמסרה לבית המשפט, תואר האירוע מנקודת מבטו של המבקש, והתרשמותו של ד"רכ הלפרין לפיה המבקש פעל "בעידנא דריתחא", מתוך התפרצות רגעית, בה איבד שליטה עצמית כתוצאה מהסכנה בה היו הוא ואשתו נתונים, הנזק הקשה שנגרם לרכבו והתרשמותו כי "אלמלא שרשרת האירועים הלא צפויה והתאונה שקדמה לתקרית האלימה הסיכוי שהיה מגיב כפי שהגיב שואף לאפס".

           בית המשפט שמע גם את אשת המבקש שתיארה את תפקודו החיובי ואת טיפולו בבתו והיותו ה"עוגן" של המשפחה. היא תיארה את הקשיים בהם נתונה המשפחה, ובפרט כאשר הבת הקטנה אושפזה בשל סכרת נעורים. בית המשפט החליט לבסוף שלא לאמץ את המלצת שירות המבחן משני טעמים עיקריים. האחד, כיוון ששוכנע שהמבקש שתמונת חייו אינה קלה ועשה מאמצים להשתנות ולשנות את אורחות חייו מוכיח בהתנהגותו כי לא השתנה וכי התנהגותו מתיישבת ונשזרת בעברו הפלילי. השני, נסיבותיו החמורות של המקרה הצדיקו לטעמו של בית המשפט קמא ענישה משמעותית ש"תסמן גבול ותתרום למלחמה בהתנהגות בריונית המערערת אפשרות לחיים בטוחים וסבירים במקומותינו".

5.        המבקש הגיש ערעור על העונש, בו טוען הוא כי בית המשפט החמיר עמו ביחס לעובדות כתב האישום המתוקן שהוגש נגדו ובו הודה והורשע. בא-כוחו טען בפניי כל שניתן על מנת לשכנע שסיכויי הערעור טובים, שכן מדובר בתפיסה בצווארו של המתלונן ובפריקת כתף ושפשופים למורה, הכל על רקע של איבוד שליטה רגעי. הוא מפנה לפסיקה של בית משפט זה (בין היתר לע"פ 5177/07 מיכאלשווילי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 8.10.07) ולע"פ 3675/07 אורן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.9.07)), בהם גזר בית המשפט, בגין מעשים שלטענתו הם חמורים יותר, תקופות מאסר קצרות בהרבה מהתקופה שנגזרה על מרשו. הוא מוסיף כי התובע בבית המשפט קמא אף הפנה את בית המשפט לעונשים חמורים פחות מהעונש שנפסק בסופו של יום על מרשו. על רקע האמור מדגיש הסנגור את החשיבות הרבה לאחידות בעונשים המוטלים על-ידי בית המשפט בנסיבות דומות. הסנגור מוסיף ועומד על הנסיבות האישיות הקשות של מרשו, כפי שפורטו בבקשה ובהודעת הערעור: אשתו של המבקש עברה תאונת דרכים ונפגעה בראשה, והיא סובלת מבעיות נפשיות; למבקש שלושה ילדים וחלקו בגידולם ובטיפול בהם דומיננטי ביותר; עברו הפלילי הוא מאז קטינות, בהיותו בן 16. הוא השתחרר מהכלא בגיל 21 ומאז הסתבך בשתי התפרצויות, בגינה של אחת מהן נדון לעבודות שירות, ובשניה הוא ממתין לגזר דין. במיוחד מפנה הוא למצבה המיוחד של בתו הקטנה של המבקש, שאיבדה את הכרתה ומאושפזת לסירוגין בבית חולים, וסובלת מסכרת נעורים.

6.        באת-כוח המשיבה מתנגדת לבקשה, מבקשת שלא לעכב את ביצוע העונש ולא להורות על שחרורו של המבקש מהמאסר בו הוא נתון. לדבריה, מדובר בפרץ אלימות לא ברור אך חמור. המבקש יצא מרכבו, ניפץ חלון וחנק את הנהג. מדובר במקרה חמור וסיכויי הערעור, להערכתה, הינם קלושים, שכן למבקש עבר פלילי, הוא ריצה בעבר עונשי מאסר, ולאחרונה (בשנים 2005-2006) היה מעורב בעבירות התפרצות. היא מסכמת כי הענישה אינה אוטומטית, כל מקרה נבחן על-פי נסיבותיו, והעונש שהושת במקרה זה הינו ראוי לטעמה ואינו מצדיק התערבות.

7.        לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה, ובמיוחד בחומר המתייחס לבתו של המבקש ובתגובת המשיבה, שבתי ועיינתי בנימוקי גזר הדין, שקלתי את טענות הצדדים כפי שפורטו, ולאחר התלבטות הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

           המבקש הורשע על-פי הודאתו, ומשהורשע אין עומדת לו עוד חזקת החפות שעמדה לו בטרם הודה. משנגזר דינו, נקבע שריצוי העונש יחל מיום מעצרו, דהיינו מיום 4.7.07. כאשר אני שוקלת את סיכויי הערעור, לא ניתן להתעלם מחומרת העבירות בהן הורשע המבקש, מנסיבות ביצוען, מאורך תקופת המאסר שהושתה עליו, מעברו הפלילי, שהחל אמנם בגיל קטינות, אולם מאז התווספו נגד המבקש שני תיקים נוספים בעבירות רכוש, באחד מהם טרם ניתן גזר דין. כל אלה מטים את הכף לחובתו של המבקש. יחד עם זאת, מצאתי טעם רב בטיעוני הסנגור המדגיש כי מדובר בהתרגזות פתאומית, בעקבות התאונה בה נפגע רכבו של המבקש, הנזק שנגרם למתלוננים מצוי ברף הנמוך של החומרה ותסקיר שירות המבחן ממליץ על בחינה של הליך שיקומי. כן יש להביא בחשבון את חוות דעתו של ד"ר הלפרין ואת מצבה הקשה של משפחת המבקש, ובפרט מחלותיהן של האישה והבת, כאשר המבקש מהווה להן משענת חשובה, את ניסיונות השיקום שעשה המבקש גם אם לא בהצלחה מלאה. כן נתתי דעתי גם לפסיקה שהציג הסנגור באשר למקרים בהם נגזר עונש קל בהרבה מהעונש שנגזר במקרה זה. לא אוכל לשלול סיכוי, גם אם לא גבוה, להתערבות בית המשפט שלערעור בעונש שהושת.

           זאת ועוד, בהתחשב בתקופת המאסר שהושתה על המבקש, אין חשש ממשי כי הוא יירצה חלק ניכר מהעונש בטרם יידון ערעורו, אם כי יש לקחת בחשבון שהוא החל לרצות את העונש כבר בחודש יולי האחרון, דהיינו לפני כ-7 חודשים. רצונו של המבקש הוא כי יתאפשר לו לממש את סיכויי הערעור כשהוא משוחרר מובן, במיוחד על רקע מצבו המשפחתי שתואר. לצד זאת אעיר כי משהודה המבקש בעבירות בהן הורשע, ודווקא לאור העובדה שהחל בריצוי העונש, נכון יהיה שעם שחרורו יהיה העונש מאחוריו והוא יוכל להתחיל בהליך שיקומי ובטיפול במשפחתו.

           הבקשה נדחית אפוא. לצד זאת, בהתחשב במועד בו החל המבקש בריצוי העונש, וכדי למנוע מצב שתקופת מאסרו עד הערעור תהיה ארוכה מכפי שערכאת הערעור עשויה למצוא כראויה אם תחליט להתערב בעונש, אני נעתרת לבקשתו החלופית של המבקש, לה הסכימה המשיבה, ומורה כי הדיון בערעור יישמע בהקדם.

           ניתנה היום, י"ד באדר א', התשס"ח (20.2.2008).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    עכ

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: