דחיית בקשה לעיכוב ביצוע החלטה להסדרי שהות בעילת פגיעה מינית של האב בבת

בפנינו טענות אם, כי האב פוגע מינית בבתם המשותפת של הצדדים. בית הדין הורה על הסדרי שהות חרף טענותיה, האם עתרה לבית הדין דנן לעיכוב ביצוע החלטותיו באשר להסדרי השהות שנקבעו. 

בקשתה נשלחה לתגובת המשיב, ותגובתו לבקשת המבקשת לעיכוב ביצוע החלטות בית הדין הוקראה.

המבקשת-האם דורשת עיכוב ביצוע החלטות בית הדין באשר להסדרי שהות, לנוכח טענתה כי האב פוגע מינית בבת ואף פגע פיזית בזרועה. לבקשתה, עד לבדיקת הטענות והממצאים, יבוצעו הסדרי השהות בין האב לבת (בגיל 5.5) רק באמצע השבוע וללא לינה, ובפיקוח אשתו של האב או במרכז הקשר. לטענתה, הסיכוי לקבלת הערעור בבית הדין הגדול, גבוה.

בתגובתו, טוען המשיב כי האם גורמת לניכור בין הבת לאב, וכן כי תלונות העבר של האם, נסגרו ללא אשמה וכן ללא ממצאים, ומוכיח חפותו מכך שאף גורמי אכיפת החוק והגורמים הטיפוליים לא הרחיקו את הבת מהאב עד עתה. כן טוען שחוסר תום הלב של האם זועק לשמים, וכי האם שבה וממחזרת טענות שהעלתה בעבר, פעם אחר פעם. לטענתו, הסיכוי לקבלת הערעור בבית הדין הגדול, נמוך.

ובכן, לאחר העיון והפעלת שיקול הדעת, בית הדין דוחה את בקשת המבקשת לעיכוב ביצוע החלטות בית הדין.   

ראשית נבהיר, קבוע דיון בתיק לעוד עשרה ימים, ליום י"ז באייר תשע"ט (22.5.19), בנוכחות עו"ס הרווחה. להלן תובהר מהותו של הדיון הנ"ל. 

ועוד נבהיר ונדגיש – בית הדין מתרשם כי האם (המבקשת) מנסה פעם אחר פעם לחבל בקשר שבין האב לבת.

היה זה בתחילה, לפני כמה חודשים, כשהאם הלינה כי האב פגע מינית בבתם של הצדדים, ועל אף שלא נמצא בסיס סביר וממשי המצדיק את טענות האם, בית הדין, בנוהגו זהירות יתרה, הגביל את מפגשי האב למפגשים תחת פיקוח בני משפחתו, והפנה את הסוגיה לבדיקת רשויות הרווחה.

נעיר כי אף אז, בתחילת תלונת האם, האם לא קיימה את כל החלטות בית הדין באשר להסדרי השהות. לטענתה, בית הדין טעה בנתון מסוים בהחלטתו, ולכן עשתה דין לעצמה ולא קיימה את ההחלטה להסדרי שהות של הבת עם האב.

הסיבוב הראשון הנ"ל היה ארוך, וכלל החלטות רבות, כשלמעשה, לא היה כל ממצא שהעיד על כך שאכן האב פוגע מינית בבת. הסיבוב הראשון הסתיים בכך, ששירותי הרווחה במ' (אליהם פנה בית הדין לקבלת תסקיר והמלצות), קבעו כי האב אינו מסכן את בתו, והומלץ על ידם על חידוש המפגשים בין האב לבת, כולל לינה וסופי שבוע, וללא כל פיקוח.

נעיר כי בסיבוב ראשון זה, נבדקה תלונת האם על ידי משטרת ישראל ובמסגרת חוק הנוער, והאב לא הואשם. 

בית הדין סבר כי בכך תמה פרשייה זו, ואולם, עד מהרה התברר כי האם פתחה ב"סיבוב שני", ושוב החלה להלין על פגיעה מינית של האב בבת.

במסגרת "סיבוב שני" זה, נראה כי האם פנתה לרופאים ומטפלים אחרים, אליהם לא פנתה ב"סיבוב הראשון" (יתכן כדי לקבל את מבוקשה ביתר קלות, וכדי שלא יבחינו במחזור טענות העבר), ואף פנתה לערכאה שאינה מכירה את התנהלות התיק, וכפי שיתואר להלן.

בערב פסח שנה זו החל האב להלין על כך שהאם אינה מקיימת את הסדרי השהות לקראת חג הפסח, ולאור זאת, בית הדין הוציא החלטתו בערב פסח.

ונזכיר האמור בהחלטת בית הדין הנ"ל מיום י"ג בניסן תשע"ט ((18.4.19) בערבו של חג פסח) לאור טענות האב להפרת הסדרי שהות על ידי האם:

בקשת האב הוקראה.

כמובן שלא יהיה ניתן לקבל כעת את תגובת האם, כאשר ערב חג בפתח.

ברם, בית הדין יצפה כי הסדרי השהות שנקבעו על ידי עו"ס הרווחה מ' מיום כ"א באדר שני תשע"ט יתקיימו בדקדוק על ידי שני הצדדים, ככתבם וכלשונם, ולא יוכל לקבל מצב של הפרת הסדרים הנ"ל, מכל סיבה שהיא.