דחיית בקשה לסילוק על הסף של תביעת נזיקין בגין סרבנות גט

מבוא

1. בפניי בקשה לסילוק התובענה על הסף בהעדר עילה לתביעת פיצויי נזיקין בגין סרבנות גט.

2. המשיב והמבקשת (להלן: "הצדדים") נישאו זל"ז כדמו"י ביום 14.8.2000. מנישואיהם אלה נולדו לצדדים שני ילדים משותפים: י.מ, יליד שנת 2005 (להלן: "הקטין") ונ.ש, ילידת 2007 (להלן: "הקטינה"). ביום 19.6.2012 הגיש המשיב תביעת גירושין לבית הדין הרבני בירושלים (להלן: "ביד"ר"). כשלושה חודשים לאחר מכן, משמע ביום 13.9.2012, הגיש המשיב תביעה גירושין מתוקנת ובמסגרתה טען כי המבקשת בוגדת בו עם חברה לחיים (להלן: "המאהב"),
אשר מתגורר בסמיכות לבית הצדדים.    

3. עניינה של התביעה הוא בקשה מבית המשפט לפסוק לטובת המשיב פיצויי נזיקין בגין סרבנותה של המבקשת להתגרש ממנו, זאת בזמן שעל פי הטענה היא מנהלת רומן לעיני כולי עלמא עם המאהב.    

4. בהחלטת ביד"ר מיום 2.10.2013 נקבע כי אמנם לא הוכח מאומה בדבר טענותיו של המשיב בעניין בגידתה של המבקשת, אולם כל הסימנים מסביב מלמדים שאין עסקינן ב"אכסניה של צדיקים", כלשון הדיינים. ביד"ר קבע כי הויכוח בין הצדדים אינו אלא על תאוות הממון, והואיל ואפסו כל הסיכויים להשכין שלום בית, ההמלצה היא לבני הזוג להתגרש בגירושים פשוטים. 

5. המחלוקת, אם כן, בין הצדדים עיקרה בשאלה האם די בהמלצה בלבד לגירושין של ביד"ר כדי להקים עילת תביעה, או שמא התובענה מגלה עילה רק כאשר ביד"ר מחייב את אחד הצדדים, במקרה זה את המבקשת, בגירושין. 

רקע כללי

עיקרי טענות המשיב

6. בכתב התביעה נטען כי ביום 22.5.2011 אילצה המבקשת את המשיב לעזוב את הבית, לאחר שהפגינה כלפיו אלימות מילולית. בחלוף כמעט חמישה חודשים, ביום 10.10.2011, הגישה המבקשת נגד המשיב תביעת רכוש, תביעת מזונות אישה וילדים ותביעת משמורת בבית משפט לענייני משפחה. מאז ועד מועד הגשת הבקשה הצדדים מתגוררים בנפרד.