דחיית בקשה לסילוק על הסף בשל טענה של חוסר סמכות עניינית

לפני בקשת הנתבעת (להלן: "המבקשת" ) לסילוקה על הסף של תביעת משמורת קטינות, XXX ילידת XXX וXXX ילידת XXX (להלן: "הקטינות"), אשר הוגשה לבית משפט זה ביום 23.4.12 ע"י התובע (להלן: "המשיב"), נוכח טענת המבקשת לפיה לבית הדין הרבני מסורה הסמכות לדון בתובענה מכוח הכלל בדבר הסמכות הנמשכת.

רקע כללי

המבקשת והמשיב שניהם יהודים נישאו זל"ז כדמו"י ביום 29.3.2001. מנישואין אלו נולדו שתי הקטינות.

ביום 15.8.2006 חתמו הצדדים על הסכם גירושין אשר קיבל תוקף של פסק דין בבית הדין הרבני. ביום 2.11.2006 התגרשו הצדדים זמ"ז.

ברבות הימים עשו הצדדים ניסיון לשלו"ב ושבו להתגורר יחדיו עם הקטינות, אולם בחלוף כשנה הצדדים נפרדו סופית ואף התגרשו ב"גט לחומרא" בשנת 2008. (מועד סידור הגט לחומרא לא פורט בטענות הצדדים).

ביום 25.8.2008 עתר המשיב לבית הדין הרבני באשקלון בתביעה להסדרי ראייה ולשמירה על המצב הקיים. ביום 1.9.2008 ניתנו החלטות בית הדין הרבני: לקביעת מועד דיון בעתירות המשיב; לזימון הצדדים לבירור לצורך סידור גט לחומרא. כן הוזמן תסקיר עו"ס לסדרי דין במסגרתו ביקש בית הדין המלצה לעניין הסדרי הראייה. בין לבין גיבשו הצדדים הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין ביום 30.10.2008, נקבע כי המשמורת תהא בידי המבקשת אולם הסדרי הראייה יהיו כאלה המאפשרים שהיית הקטינות באופן שווה אצל כ"א מהצדדים. עוד הוסכם כי ענייני החינוך של הקטינות יוכרעו במשותף על ידי הצדדים, הוסכם כי הבנות תתחנכנה בחינוך ממלכתי וכל שינוי בזרם החינוך יהיה בהסכמת שני הצדדים .

טענות הצדדים

המבקשת

לטענת המבקשת, ,כל ההליכים בין הצדדים הן בשנת 2006 והן בשנת 2008, התנהלו בבית הדין הרבני, הואיל והמשיב עצמו יזם בעבר הליך בנושא הסדרי הראייה עם הקטינות והגישו לבית הדין הרבני, יש בכך כדי להעיד שהוא עצמו סבר שהסמכות לדון בענייני הקטינות ,מסורה לבית הדין הרבני.

עוד נטען כי לבית הדין הרבני סמכות לדון בתובענה שבכותרת נוכח כלל הסמכות הנמשכת ודוקטרינת הכיבוד ההדדי. לטענתה הגם שבסופו של יום הסתכמו ההליכים בבית הדין באישור הסכמים, ברי כי בית הדין התעמק בדברים בטרם אישור ההסכמים.