דחיית בקשה למעצר עד תום ההליכים ושחרור חשוד עקב העובדה שהצהרת התובע לא ענתה על הוראות חוק המעצרים

לפני בקשה להארכת מעצרו של החשוד בהתאם להוראת סעיף 17 (ד') לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים ) תשנ"ו 1996.

חקירתו של החשוד הסתיימה והארכת המעצר מתבקשת לצורך הגשת כתב אישום ביחד עם בקשה למעצר עד תום ההליכים.

עם הבקשה הוגשה הצהרת תובע.

לטענת הסניגור אין לראות בטופס הצהרת התובע שהוגש בצוותא עם הבקשה כהצהרה העונה לדרישת סעיף 17 (ד') לחוק המעצרים שכן תיק החקירה לא עמד לנגד עיניו הבוחנות של התובע שעה שערך את הצהרתו האמורה.

אכן, בירור שנערך במהלך הדיון של היום העלה כי תיק החקירה לא הוגש לעיונו של התובע אלא שעל פי טענת ב"כ המבקשת, אלא שתוכנו הועבר לתובע במהלך שיחה טלפונית שהתנהלה ביניהם .

אין חולק כי התובע לא עיין בחומר החקירה ואף זה לא הוקרא באוזניו אלא שהרושם שעולה כי לתובע נמסר מעין סיכום של תיק החקירה, כאשר סיכום זה נמסר לו על ידי החוקר. יש לומר גם כי  לפי שיטה זו יתכן אף שהדברים שהועברו בשיחה הטלפונית בין החוקר לבין התובע ותוכן השיחה הושפעו במידה רבה, מן הסתם, מהשקפתו האישית של החוקר וכיצד הוא רואה את הסיכויים בתיק לרבות דעתו האישית בדבר הצורך בהגשת כתב אישום. רוצה לומר, כי במקרה זה נראה, בסבירות גבוהה,  כי התובע לא היה יכול בשום פנים לגבש דעה עצמאית, בלתי תלויה, בכל הנוגע לשאלה האם יש מקום להגיש כתב אישום אם לאו, אלמלא דעתו של החוקר שהובאה לפניו. 

לא נעלמה מעיני פסיקת בית המשפט העליון בבש"פ 445/00 מדינת ישראל נגד בדוי ואחרים שם נפסק שפירוש החוק באופן דווקני לפיו נדרשת הצהרה חד משמעית של תובע על הגשת כתב אישום עלולה להוביל למצב שבו תובע יצהיר הצהרה בדבר הגשת כתב אישום כשלמעשה העניין לא הוכרע סופית. נוכח כך נפסק גם, כי בשלב ראשוני זה אין חובה להגיש הצהרת תובע שאינה משתמעת לשתי פנים בדבר הגשת כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים שכן יש לראות בכך גזירה שמחטיאה את המטרה משום שתובע אמור להצהיר שעל פני הדברים, לאחר בדיקתו הראשונית, יש מקום להגיש כתב אישום וזאת משמעות ההצהרה הנדרשת על י סעיף 17 (ד). ברם, גם פרשנות לא דווקנית במקרה זה ברוח הדברים שנפסקו ואשר פורטו לעיל אין בה כדי להובילנו למצב שבו יסתפק בית המשפט בהצהרה מעין זו המונחת לפניי שעה שהתובע כלל לא עיין בחומר החקירה.

מצב זה אינו רצוי גם מן הטעם הפשוט שסעיף 17 (ד) דורש הצהרת תובע ולא הצהרת חוקר.

אוסיף כי במקרה שלנו עסקינן בהצהרה שהועלתה על טופס, ככל הנראה סטנדרטי, אולם אין בכך כדי לפטור את התובע מאחריותו לנכונות האמור באותה הצהרה  שעה ששם צויין בלשון זו .." 3. לאור האמור, ולאחר עיון (ההדגשה אינה במקום - ס.ג'.) ראשוני בחומר הראיות  שהוגש לי ....."

יש לראות בחומרה רבה הדברים שהועלו שם שאינם תואמים, בלשון המעטה, את הנסיבות שבהן נערכה ההצהרה שלפני.

בנסיבות דנן הנני קובע כי ההצהרה שלפני לאו הצהרת תובע היא, היא אינה עומדת בתנאים שמציב   סעיף 17 (ד') לחוק המעצרים ועל כן אני דוחה את הבקשה ומורה על שיחרורו של החשוד מידית לתחום הרשות הפלסטינית, וככל שניתן, כמה שיותר קרוב לאבו דיס שם הוא מתגורר.

<#16#>

ניתנה והודעה היום כ"ה  אדר תשס"ט, 21/03/2009 במעמד הנוכחים.

                        סארי ג'יוסי, שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: