דחיית בקשה לחלופת מעצר בגין עבירות חבלה והחזקת נשק וסכין שלא כדין

1.        ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 30.08.07 (כבוד השופטת צ' קינן), לפיה התקבלה בקשת המשיבה למעצר עד תום ההליכים הפליליים המתנהלים נגד העוררים. העוררים מבקשים להורות על שחרורם לחלופת מעצר.

2.        לשני העוררים מיוחסות באישום הראשון עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 בצרוף סעיף 335 (א) (1)+ (א) (2) ובצרוף סעיף 29 לחוק העונשין תשל"ז-1977(להלן: החוק).  בנוסף מיוחסות לעורר מס' 2, מוחמד בן עלי גזמאוי (להלן: גזמאוי) עבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק , ועבירה של החזקת סכין לפי סעיף 186(א) לחוק. לעורר מס' 1, אנס בן עאטף אבו שיכה, (להלן: אבו שיכה) מיוחסות באישום השני עבירות של החזקת נשק לפי סעיף 144 (א) רישא לחוק, עבירה של נשיאה והובלת נשק לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק, ועבירה של החזקת רכוש החשוד כגנוב לפי סעיף 413 לחוק.

3.        על פי כתב האישום ביום 03.08.07 נסע המתלונן יחד עם חברו בכביש מס' 65 לכיוון כפר עררה. בסמוך לכביש הגישה לכפר עררה, הופרעה נסיעתם על ידי כלי רכב עליו נהג אבו שיכה, כשהוא מלווה באדם נוסף. חברו של המתלונן העיר לאבו שיכה על אופן נסיעתו. בתגובה לכך עצר העורר 1 את רכבו ובעקבותיו עצר גם הרכב בו נסע המתלונן. בין המתלונן ואבו שיכה התפתחו חילופי דברים וקללות ובסופו נסע כל אחד מהם לדרכו. אור ליום 04.08.07 נסע המתלונן יחד עם אדם נוסף לביתו בכפר. בדרכם פגשו בעוררים וכ-4 אנשים נוספים (להלן: החבורה). החבורה הורתה  לראשונים לעצור את רכבם, והם עשו כן. לגזמאוי, ולבן חבורה נוסף הייתה סכין ביד, גזמאוי איים באמצעותו על חברו של המתלונן לבל יתערב בנעשה. החבורה, ובכללם העוררים, החלו להפליא מכות בכל חלקי גופו של המתלונן, כשהוא שכוב על הרצפה. בתוך כך דקר מי מבין בני החבורה את המתלונן ברגלו השמאלית. אנשי הכפר שראו את הנעשה הפסיקו את מעשה התקיפה, והמתלונן הובהל לבית החולים לשם קבלת טיפול רפואי.

           אירוע נוסף בגינו מואשם אבו שיכה ארע ביום 05.08.07. לאחר השעה 19:30 בערב ערכה המשטרה סיורים בכפר ערה, במסגרתם עוכבו אבו שיכה ואדם נוסף לאחר שנצפו מהלכים באופן מחשיד. בחיפוש שנערך על גופם נמצאו כלי נשק. במכנסי אבו שיכה נמצא אקדח ומחסנית טעונה. כלי הנשק רשומים על שם אחר (אהוד מזרחי מטבריה)  הטוען כי הם  נגנבו מביתו בפברואר 2006.

           בית המשפט המחוזי קבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של כל אחד מהעוררים, וכי המשיבה עמדה בנטל להוכיח עילת מעצר הנובעת  ממסוכנות כל אחד מהעוררים. יחד עם זאת, פנה בית המשפט המחוזי לבדוק האם ניתן למצוא חלופת מעצר אשר יהיה בה להשיג את תכליתו של המעצר בפגיעה פחותה בעוררים. בא כוח העוררים טען כי אבו שיכה הינו אדם צעיר ללא עבר פלילי והציע חלופת מעצר בבית דודתו של אבו שיכה בכפר זלאפה, לרבות אפשרות לאיזוק אלקטרוני. לעניין גזמאוי נטען כי הוא מטופל בבית החולים "שער מנשה" וסובל מהפרעות חרדה, וכן כי אישתו ילדה לאחרונה. בית המשפט התבקש להסתפק באיזוק אלקטרוני.

           בית המשפט קמא סבר כי בהתחשב בחומרת העבירות המיוחסות לעוררים, המצביעות על פוטנציאל מסוכנות גבוה, לא ניתן להסתפק בחלופות המעצר המוצעות. בנוסף לכך הצביע בית המשפט קמא על עברו הפלילי של העורר גזמאוי שהורשע בעבירות פליליות שונות ביניהן: עבירות של הצתה על רקע לאומני, עבירות רכוש, ועבירה של תקיפת בן זוג. ואף ריצה תקופת מאסר משמעותית.

4.        העוררים טוענים כי שגה בית המשפט קמא בהחלטתו להורות על מעצרם עד תום ההליכים. לטענתם, קיימות סתירות מהותיות שיש בהן להביא להפחתת עוצמת הראיות באופן המצדיק שחרור לחלופת מעצר. בין היתר נטען כי קיימות סתירות בגרסאות המתלונן באשר לאירוע התקיפה וסתירה נוספת בינן לבין עדותו של חברו של המתלונן. עוד נטען כי שגה בית המשפט המחוזי עת לא התייחס לעובדה כי המשטרה לא ערכה מסדר זיהוי לפיו ניתן היה לקבוע בוודאות כי גזמאוי הוא שאחז בסכין ואיים על חברו של המתלונן. כמו כן נטען כי בית המשפט המחוזי לא התייחס לטענת גזמאוי לפיה היה במקום האירוע על מנת להפריד בין הצדדים וכי היה בדרכו לקחת את אשתו לבית חולים. גזמאוי מציג מסמך לפיו אכן אושפזה אשת גזמאיו ביום 04.08.07. עוד טוענים העוררים כי התעודה הרפואית עליה התבססה המשיבה מעידה כי הפגיעה במתלונן איננה בגדר "חבלה חמורה" כנטען בכתב האישום. לפיכך, נטען כי עוצמתן של הראיות לכאורה אינה חזקה ולכן היה על בית המשפט המחוזי להעדיף חלופת מעצר. יתרה מכך, לטענת העוררים לא בחן בית המשפט המחוזי באופן ראוי את שאלת מסוכנותם של העוררים וטעה בקובעו כי לא ניתן להפיג מסוכנות זו, ככל שישנה, אלא על ידי מעצר. אשר למסוכנות אבו שיכה, לאור האישומים הנוספים המיוחסים לו,  נטען כי הנשק שנתפס בידיו לא שימש לביצוע עבירה או מעשה פלילי, ולאור העובדה כי אין לו עבר פלילי, המדובר באירוע חד פעמי המלמד כי לא קיים פוטנציאל למסוכנות. לא זו אף זו, לשיטת העוררים היה על בית המשפט לבדוק את רמת המסוכנות של העוררים בשים לב לנסיבותיהם האישיות ביניהן היות העורר מס' 2 אדם חולה, נשוי ואב לילדה בת חודש, שמצבו הנפשי הולך ומתדרדר נוכח מעצרו. לעניין העורר מס' 1 נטען כי התקופה בה שהה במעצר, לראשונה בחייו, השאירה בנפשו טראומה קשה שהספיקה על מנת שהוא יפנים את המסר העומד בבסיס המעצר.

5.        שקלתי את טענות הצדדים ומסקנתי היא כי יש לדחות את הערר. לעניין הראיות לכאורה די להצביע על גרסתו של המשיב 1 במשטרה שיש בה הפללה הן שלו עצמו והן של המשיב 2. גרסתו עולה בקנה אחד עם גרסת המתלונן ואינה עולה בקנה אחר עם גרסתו של המשיב 2 הטוען כי נקלע למקום הארוע. אין בסתירות אלו ואחרות עליהן הצביע ב"כ העוררים כדי לפגוע בתמונה הכללית. הסבריו של העורר הראשון בעניין הנשק - תמוהים על פניהם. לעניין המשיב 2 דווקא מצבו הנפשי מצביע על מסוכנתו. ככלל מדובר בארוע אלים שהתרחש ללא סיבה המצביע על מסוכנות שלא הופרכה.

6.        הערר נדחה.

           ניתנה היום, ז' תשרי, תשס"ח (19.9.2007).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    עע

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: