דחיית בקשה להפקדת ערבון רק בשל עונה של המשיבה

1.       בפניי בקשה להפקדת עירבון שהוגשה על ידי המבקש-הנתבע בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"). המבקש טוען כי יש לחייב את המשיבה בערובה בסך 50,000 ש"ח לכל הפחות.

2.       הצדדים ניהלו מערכת יחסים מס' שנים. הם חלוקים ביניהם לגבי הגדרת אופי מערכת היחסים ביניהם עובדתית ומשפטית. התובעת הינה בת 72, גרושה, עלתה לישראל מקנדה, ולה ילדים בוגרים מנישואים קודמים. הנתבע הינו בן 84, אלמן ולו ילדים בוגרים מנישואים קודמים.

3.       מזה מס' חודשים מנהלים הצדדים בבית המשפט מספר הליכים. המשיבה הגישה תביעה לביטול הסכם שנחתם ואושר כפסק דין בבית המשפט וכן תביעה למדור ולמזונות כידועה בציבור. המבקש הגיש תביעה לפינוי וסילקו יד וכן תביעה כספית. כמו כן הוגשו בקשות הדדיות לצווי הגנה ולצווי מניעת הטרדה מאיימת.

4.       בקשה זו הוגשה במסגרת תביעתה של המשיבה לביטול ההסכם שאושר כפסק דין. במסגרת הבקשה טוען המבקש כי יש לחייב את המשיבה במתן ערובה להבטחת ההוצאות מאחר וסיכויי התביעה הינם קלושים, מאחר והמשיבה לא מקיימת אחר ההסכם שאושר כפסק דין ואינה מפנה את הדירה וכן כי מצבה הכלכלי של שהמשיבה הינו קשה ואם לא יובטחו ההוצאות לא יהיה לו מקור לגבייתם.

5.       המשיבה טוענת בתגובתה כי יש לדחות את הבקשה מאחר והיא אינה עומדת בכללים שנקבעו בפסיקה לחיוב בערובה להבטחת הוצאות, כי חיובה בהוצאות רק בשל עונייה יהווה עבורה מכשול מפני בירור התביעה וכי סיכויי תביעתה הינם טובים.

דיון

6.       תקנה 519(א) לתקנות קובעת כי: "בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".

6.       הפקדת עירבון נועדה להבטחת המבקש שמא ייצא נפסד בשל אי יכולתו לגבות את ההוצאות אם ייפסקו לטובתו. ראה: בש"א (חי') מהלא נ' מהלא (פורסם בנבו).

7.       הכלל הוא שתובע בערכאה ראשונה אינו חייב לתת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע. אולם במסגרת שיקול הדעת של בית המשפט, ניתן במסגרת תקנה 519 לתקנות לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאות הנתבע. חיוב שכזה ייעשה רק בהתקיים נסיבות מיוחדות וחריגות ולא כשגרה:

"בתי משפט נוהגים במשורה בחיוב בהפקדת ערובה להוצאות, ומקובל, כי אמצעי זה לא יופעל כדבר שבשגרה, הן מתוך התחשבות בזכות הגישה לבית המשפט (ראו: 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי, מפעילים מתכת בע"מ, פ"ד מד(1)647,650), והן על מנת שלא לפגוע יתר על המידה בזכות קניין של התובע (ראו: ד"ר ש. לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד, עמ' 35). תקנה 519 לתקנות סדר דין אזרחי מאפשרת להגיע לאיזון בין הצורך להבטיח את הוצאותיו של צד ה"נגרר" להליך משפטי, באופן הגורם לו לשאת בהוצאות שונות, ובין הרצון שלא להטיל מגבלות על המבקש לפנות לבית המשפט כדי לממש את זכויותיו, שיש בהן כדי לסכל את יכולתו להיזקק להליך משפטי. התקנה נועדה למנוע תביעות סרק ולהבטיח את תשלום הוצאות הנתבע, במיוחד כאשר נראה לבית המשפט שהסיכויים של התובע להצליח בתביעה, קלושים, כמו במקרה שלפנינו."

(ההדגשות שלי)

ראה: ע"א 8440/03 בן ציון כהן נ' חיה לחוביץ (פורסם בנבו)

8.       הנה כי כן - בבואו של בית המשפט לדון בחיוב על פי תקנה 519 עליו לאזן בין האינטרס של הנתבע להבטחת הוצאותיו לאור "גרירתו" לבית המשפט ובין האינטרס של התובע וזכותו להבטחת גישתו לערכאות השיפוטיות.

9.       במקרה דנן, עיקר טענותיו של המבקש נסמכות על שתי טענות: אחת - כי סיכויי התביעה הינם קלושים, והשניה - מחמת עונייה של המשיבה.

10.     בכל הנוגע למצבה הכלכלי של המשיבה - שנדמה כי הצדדים מסכימים כי מצבה אינו טוב - אין בו די כנסיבה יחידה, גם לא על פי הפסיקה, על מנת לחייבה במתן ערובה.

11.     יתרה מכך, חיובה של המשיבה בהפקדת ערובה יהווה עבורה לא רק מכשול מפני בירור תביעתה אלא יהווה חומה בצורה אותה לא תהיה מסוגלת לעבור ולהגיע לשערי בית המשפט.

12.     בבית המשפט בענייני משפחה ובמיוחד בסוג תביעות מסוג זה, שומה על בית המשפט לנהוג במידת זהירות רבה טרם חיוב תובע בהפקדת ערובה שתהווה הלכה למעשה סגירת שערי בית המשפט בפניו.

13.     הדברים נכונים ביתר שאת כאשר הוגשו תביעות הדדיות וכאשר ידו של אחד הצדדים משגת תשלום אגרות וניהול הליכים משפטיים וידו של השני - אינה כן.

14.     בכל הנוגע לסיכויי התביעה - אמנם לא בנקל ייטה בית המשפט לבטל הסכם שאושר וקיבל תוקף של פסק דין. הצגת הדברים על ידי המשיבה כי מדובר בביטול וודאי וללא כל קושי - הינם בספק רב. אולם יש בנסיבות המסוימות שהציגה המשיבה ובעיקר בהשתלבותן יחד כדי לעורר לפחות בשלב הזה ספק מספיק כי יש ליתן לה יומה בבית המשפט לבירור התביעה.