דחיית בקשה להעברת תיק לבוררות בשל הסתרת מידע וחוסר תום לב

בקשה לעיכוב הליכים והעברה לבוררות

1.       המבקשים הגישו התנגדות לביצוע שטר חוב שנמסר למשיבה, ע"ס 77,105 ש"ח. בסיפת ההתנגדות הוסיפו המבקשים כי "עם העברת התיק לבית המשפט יעתרו החייבים לעיכוב הליכים, סעיף 5(א) לחוק הבוררות וכן להעביר את הדיון לתיק לבוררות בפני בית הדין של העדה החרדית. עפ"י הסכם הבוררות המצ"ב כנספח א'."

2.       בדיון שהתקיים טענו הצדדים בענין טענת הבוררות, וכן נחקר המבקש 2 על תצהירו, לרבות בכל הנוגע לגופו של עניין. לבקשתם, הגישו הצדדים סיכומים בכתב, המתייחסים הן לטענת הבוררות והן להתנגדות.

3.       תחילה עליי להכריע בטענת הבוררות.

פורמלית, אין בפניי בקשה לעיכוב הליכים והעברה לבוררות של תיק זה, מכוח סעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968 (להלן - חוק הבוררות), אלא רק "הודעה" בסעיף 16 להתנגדות, כי עם העברת התיק לבית משפט, יעתרו המבקשים בבקשה מעין זו. בקשה כזו לא הוגשה בכתב, אם כי ב"כ המבקשים העלה טענה זו בפתח הדיון בע"פ.

4.       אחד התנאים לקבלת בקשה לעכב הליכים ולהעביר תובענה לבוררות הינו רצונם והסכמתם של המבקשים לנהל את ההליך בבוררות, עניין עובדתי שדרוש תמיכה בתצהיר.

ראה סעיף 5 (א) לחוק הבוררות:

"... יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין מוכן לכך".

על המבקש לצרף תצהיר לבקשה ובו "לפרט את פעולותיו בעבר ומוכנותו הנוכחית לקיום הבוררות" (ראה א. שטרוזמן, ספר הבוררות, מהדורת 2001, עמ' 81).

ראה גם ע"א 183/83 מדגרות הוד לבן נ' הודיה, פ"ד לא (2), 417.

עיון בתצהיר הקצר שצורף להתנגדות מלמד כי אין בו מילה וחצי מילה בכל הנוגע לרצונם והסכמתם של המבקשים לפנות להליך הבוררות, ולקיימו, בעבר ובעתיד, למעט סעיף 16 שהינו זהה לסעיף 16 להתנגדות שצוטט לעיל, לגבי הכוונה לעתור לעיכוב הליכים לאחר העברת התיק לבית המשפט. בכך לא סגי בהתאם לפסיקה ולחוק.

רק מטעם זה יש לדחות את הבקשה לעיכוב הליכים, והאמור להלן הינו למעלה מהדרוש בלבד.

5.       טעם נוסף לדחיית הבקשה לעיכוב הליכים והעברה לבוררות הינו חוסר תום ליבם של המבקשים.

המבקשים הסתירו מבית המשפט בקשה שהגישו להוצל"פ שהוכתרה "בקשה דחופה לביטול הליכים וסגירת התיק", שם טענו שביום 3.3.2013 חתמו הצדדים על שטר בוררים בבית הדין של הבד"ץ העדה החרדית (השטר צורף להתנגדות ולבקשה זו), תוך שהם מציינים שהתביעה בדיון אצל הבורר.

בקשה זו נדחתה בהחלטת רשם ההוצל"פ מיום 16.7.2013 (מש/1), שקבעה:

"בהעדר הסכמת הצדדים שכנגד הבקשה נדחית. אין בטענה כי מתנהל הליך אחר בפני בורר כדי להורות על עיכוב או ביטול הליכים בתיק או סגירת התיק."

6.       ההתנגדות שבפניי הוגשה כמעט שלושה חודשים לאחר מכן, ביום 3.10.2013, וחובה היה על המבקשים לציין כי הגישו בקשה מעין זו וכי ניתנה החלטה, גם אם הם סבורים, כפי שנטען בסיכומיהם כעת, שאין הדבר חוסם את דרכם מלבקש העברה לבוררות בבית המשפט.

חובה על בעל דין לגלות כל מידע רלוונטי בהליכים קודמים, והמבקשים כשלו בחובה בסיסית זו. חוסר תום לב ואי גילוי מסוג זה, בנסיבות העניין, מובילים לטעמי לדחיית עתירת המבקשים לעיכוב הליכים והעברה לבוררות.

לעניין חובת תום הלב החלה על דיני הפרוצדורה, ותוצאות הפרתה, ראה בר"ע 305/80 שילה נ' רצ'קובסקי פ"ד לה (3) 449, 461.