דחיית בקשה להכריז על בטלות נישואין לעניין היתר גרושה לכהן

לפנינו ערעור על פסק דין של ראש אבות בית הדין בתל אביב לדחות את בקשת המערערת להכריז על נישואיה כמבוטלים ולהתירה לכהן.

גב' [פלונית] (להלן – האשה) הייתה נשואה בנישואין אזרחיים באוזבקיסטן למר [פלוני], והתגרשה ממנו בגירושין אזרחיים, ואחר כך גם בגירושין לחומרא בבית הדין. לאחר מכן נישאה למר [אלמוני] והתגרשה ממנו לאחר זמן קצר. כעת מבקשת האשה להכריז על נישואיה הנ"ל כבטלים ומבוטלים – לעניין זה שתהא מותרת לכהן כאילו לא התגרשה מעולם.

לגבי נישואיה הראשונים בקשת האשה מבוססת על הטענה שנישואין אזרחיים אין להם תוקף על פי דין תורה.

לגבי נישואיה השניים בקשתה מבוססת על כך שלטענתה הבעל סובל מהפרעות נפשיות, וביקש לפתוח בית בושת, ואף איים עליה שתעבוד עבורו במקום זה, וכמו כן היה בעל בית בושת בצרפת, וגם ישב בכלא, וכל זה נודע לה רק לאחר הנישואין. האשה מבססת את דבריה על מכתבו של הגר"י אריאל, אשר ערך את הקידושין, והיה נוכח בשעה שהבעל התנהג בצורה משונה, וגם טוען שניתן להקל בנדון דידן משום שאין כאן שאלה של איסור אשת איש, אלא איסור גרושה לכוהני חזקה. בפסק הדין שניתן על ידי הגר"י בן שמעון, שישב כדיין יחיד בתיק זה, אין התייחסות לצדדים ההלכתיים, אלא לכך שהמבקשת כלל לא הוכיחה את טענותיה, ועל כן דחה בית הדין את בקשתה.

דיון

בעיקר האפשרות לבטל נישואין על ידי טענת מקח טעות של אשה, בעקבות זאת שגילתה מום גדול בבעלה, נחלקו גדולי הפוסקים בזמננו (הובאה מחלוקת זו באריכות באוצר הפוסקים סי' לט ס"ק לב אות טז ואילך):

א. דעת החזון איש (אבהע"ז סי' ס"ט ס"ק כג) ואחרונים נוספים שאין כלל טענת מקח טעות לאשה, משום ש"טב למיתב טן דו", ואף במקרה שנמצא מום גדול בבעל האשה מקודשת בוודאי. 

ב. דעת הבית הלוי (ח"ג סי' ג) ועוד אחרונים שבמקרה הנ"ל האשה ספק מגורשת וצריכה גט מספק. 

ג. דעת העין יצחק (אבהע"ז סי' כד) ועוד אחרונים שמדאורייתא יש טענת מקח טעות לאשה, אלא שצריכה גט מדרבנן. 

ד. דעת האגרות משה (אבהע"ז סי' עט – פ) ועוד אחרונים שבמקום עיגון ניתן להתיר לאשה להינשא אף בלא גט במקום שהוברר שלבעלה היה מום גדול מאוד אשר מבטל את האפשרות לחיים משותפים.

נמצא שספק גדול אם ניתן בכלל להתיר אשה נשואה בלא גט על ידי טענת מקח טעות, אף כאשר נמצאו בבעל מומים גדולים שהאשה לא ידעה על קיומם לפני הנישואין. ואפילו לדעת המתירים, מכל מקום פשוט שלא כל דבר שנראה לנו כמום גדול, אכן נחשב מום כזה אף לעניין ביטול נישואין, וקשה מאוד לדמות בעניין חמור כזה מדבר לדבר.

ומצאתי בספר אבני חפץ (סי' ל, הו"ד באוצר הפוסקים שם אות כח), שדן במקרה שהתברר שהבעל הוא בן בליעל שסוחר בנשים, ואף במקרה זה לא התיר אלא בצירוף כמה וכמה טענות, ונראה מדבריו שם שלא היה מתיר על סמך טענת מקח טעות לבדה. א"כ קשה מאוד לכאורה להתיר אשה בלא גט אף במקרה שהיה מתברר לנו בבירור שכל טענותיה של אשה זו צודקות. 

אמנם במקרה שלפנינו אין צורך לכל זה שהרי כפי שמופיע בפרוטוקול של בית הדין קמא, האשה התבקשה כמה פעמים להוכיח את טענותיה על בעלה, ולא נמצאה שום הוכחה רצינית לדבריה. והדבר היחיד שאולי הוכח הוא שהבעל מתנהג בצורה משונה [וגם זה אינו ברור שהוכח בצורה מחייבת על פי דין]. ופשוט וברור שדבר כזה אינו מועיל כלל לבטל את הנישואין. וגם העדויות שהבעל סובל מהפרעות נפשיות אינן עדויות רציניות של בעלי מקצוע, אלא כעין התרשמות כללית על סמך התנהגותו המשונה של הבעל. וכאמור טענות מעין אלו אינן מהוות אפילו פתח כחודה של מחט בכדי להתיר איסור חמור של אשת איש, וממילא אין לכאורה שום צד קל שבקלים להקל אפילו לגבי איסור גרושה לכהן. כמדומה שדי בכך בכדי לדחות לחלוטין את בקשת האשה.

אלא שיש להוסיף עוד, שלגבי איסור גרושה לכהן, יש גם צד להיפך, שאפילו אם לפי האמת האשה לא הייתה צריכה גט, מכל מקום אם התגרשה בבית הדין הרי היא אסורה לכהן, שהרי אפילו ריח הגט פוסל לכהונה וכמבואר בשו"ע (אבהע"ז סי' ו ס"א). וכך פוסק בפירוש הרמ"א (שם): "ואפילו לא נתגרשה רק משום קול קידושין בעלמא, אף על פי שהוא ברור שאין ממש באותן קידושין ואין נותנין גט רק מכוח חומרא בעלמא, אפילו הכי פסולה לכהונה". ודין זה שייך גם בכוהני חזקה כמבואר בכל הפוסקים. וא"כ כ"ש במקרה שלפנינו שמסתמא ברור שמעיקר הדין האשה צריכה גט, שברור שאף על הצד שכלפי שמיא גליא שלא הייתה צריכה גט, מכל מקום אשה זו פסולה לכהונה. ואף שיש חולקים על הרמ"א בזה, מכל מקום במקום שהגט ניתן בבית הדין אפשר שגם הם מודים לדבריו, וגם נראה פשוט שבנדון שלפנינו לכו"ע לפחות ריח הגט יש באותו גט שניתן לאשה זו.

לסיכום: נראה שלמרבה הצער אין שום אפשרות לקבל את בקשת האשה, ופסק דינו של בית דין קמא שריר וקיים.

הרב דוד ברוך לאו

ראיתי מ"ש עמיתי כבוד הרה"ר הרה"ג דוד לאו שליטא ונראה לי בהתייחס למ"ש בסוף דבריו:

"אלא שיש להוסיף עוד, שלגבי איסור גרושה לכהן, יש גם צד להיפך, שאפילו אם לפי האמת האשה לא הייתה צריכה גט, מכל מקום אם התגרשה בבית הדין הרי היא אסורה לכהן, שהרי אפילו ריח הגט פוסל לכהונה וכמבואר בשו"ע (אבהע"ז סי' ו ס"א). וכך פוסק בפירוש הרמ"א (שם): "ואפילו לא נתגרשה רק משום קול קידושין בעלמא, אף על פי שהוא ברור שאין ממש באותן קידושין ואין נותנין גט רק מכוח חומרא בעלמא, אפילו הכי פסולה לכהונה". [...] ואף שיש חולקים על הרמ"א בזה, מכל מקום במקום שהגט ניתן בבית הדין אפשר שגם הם מודים לדבריו, וגם נראה פשוט שבנדון שלפנינו לכו"ע לפחות ריח הגט יש באותו גט שניתן לאשה זו."

מאחר שמקור דינו של הרמ"א הוא הרשב"א (ח"א סימן תק) שהחמיר בנתינת גט לאשה כשיצא קול קדושין אף שלא יצא עליה קול הברה שהיא מקודשת וגם העדים מעידים כן מ"מ הגט פוסלה לכהונה, וכן נראה בתשובת הראש כלל לה הובאה בב"י סימן י, מאידך גיסא מתשובת הרשב"א ח"ד סימן דש נראה שסותר דבריו וס"ל שכל שאין לחוש לקדושין לא נפסלת האשה לכהונה בנתינת גט, ועיין בתשובת לחם רב סימן לג [ואחרונים רבים] שדן ועמד על סתירת התשובות הנ"ל והכריע להקל כתשובת הרשב"א המקילה בהסתמך על דברי המרדכי פרק האומר כדעת ר"י הלבן והר"א ממיץ החולקים על ר' אליעזר מביהם.