דחיית בקשה להחזרת תפוסים שנלקחו בגין כרייה לא חוקית

           ביום 18.3.2007 במסגרת חקירה נגד המבקשת ובעליה בקשר לחשד לביצוע עבירות כרייה בלתי חוקית, נתפסו שופל, משאית ועגלה הרשומים על שם המבקשת (להלן: התפוסים), לאחר שנצפו לוקחים חלק בכריית חול בלתי חוקית, לכאורה.

           ביום 19.3.2007 הגישה המבקשת בקשה להחזרת התפוסים.

           ביום 1.4.2007 דחה בית משפט השלום באשקלון (כבוד השופט נ' נחמיאס) את הבקשה בקבעו כי ישנו יסוד סביר להניח שנעברה עבירה בעזרת התפוסים, ובכדי למנוע המשך ביצוע עבירות דומות בעתיד. עוד קבע בית המשפט כי במידה ולא יוגש כתב אישום כנגד המבקשת, ולא תוגש שום בקשה להמשך החזקת התפוסים עד ליום 29.4.2007, יוחזרו התפוסים למבקשת בתנאים שיקבע קצין משטרה מוסמך.

           על החלטתו של בית משפט השלום, הגישה המבקשת ערר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע (ב"ש 20729/07).

           בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת צ' צפת) מחק את הערר בהסכמת הצדדים, ולאחר שבא כוח המשיבה התחייב להגיש כתב אישום עד ליום 3.5.2007.

           ביום 8.5.2007 הוגש כתב אישום כנגד גבריאל בן מיכאל מכלוף (להלן: מכלוף), שהיה בתקופה הרלוונטית הבעלים והמנהל של המבקשת, בבית משפט השלום בקרית-גת (פ 453/07) בגין עבירה של כרייה שלא כדין, לפי סעיף 111(א) לפקודת המכרות; ועבירה של גניבה לפי סעיף 384 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

           לפי הנטען בכתב האישום, ביום 18.3.2007 כרה מכלוף חול ללא רישיון על פי פקודת המכרות. את פעולות הכרייה ביצע בעזרת התפוסים. עוד נטען בכתב האישום כי מכלוף נטל את החול ללא הסכמת הבעלים במרמה ומבלי תביעת זכות בתום לב ומתוך כוונה לשלול אותם שלילת קבע מהבעלים.

           ביום 28.5.2007 הגישה המבקשת לבית משפט השלום באשקלון בקשה לעיון חוזר בהחלטתו מיום 1.4.2007, וחזרה על בקשתה להשבת התפוסים. כמו כן ביקשה המבקשת לאפשר לה לקיים דיון, בגדרו תעלה טענות כנגד חומר הראיות בתיק, וזאת במעמד צד אחד.

           ביום 25.6.2007 דחה בית המשפט השלום באשקלון (כבוד השופט נ' נחמיאס) את הבקשה לעיון חוזר על שני ראשיה. בית המשפט הכיר בזכותה של המבקשת להגיש לבית המשפט חומר חסוי וקבע כי הליך זה הוא הליך חריג, אולם במקרה הנ"ל ביקשה המבקשת לחרוג מתחומו של ההליך זה, ולהרחיב את החומר החסוי לטיעונים ולאסמכתאות, ולקיים דיון במעמד צד אחד, דבר הפוגע פגיעה חמורה בעיקרון פומביות הדיון. עוד קבע בית המשפט כי תפיסת התפוסים הייתה כדין וכן המשך ההחזקה בהם בנסיבות הנוכחיות אף הוא כדין.

           על החלטתו של בית משפט השלום הגישה המבקשת ערר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע (ב"ש 21354/07).

           בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ד"ר ד' אבניאלי) קיבל את הערר באופן חלקי, והשיב את התפוסים לידי המבקשת בתנאים הבאים: רישום עיקול במשרד הרישוי שיכלול איסור על העבר הקניין בתפוסים; חתימת המבקשת ומנהליה על התחייבות להימנע מביצוע עבירה כלשהי באמצעות התפוסים, וכן הפקדת ערבות עצמית בסך של 10,000 ש"ח לכל תפוס; הפקדת ערבון במזומן או בערבות בנקאית בסך של 250,000 ש"ח עבור המשאית, ו-250,000 ש"ח עבור השופל. כן קבע בית המשפט כי האיזון הנאות בין רצונה של המבקשת להמשיך לעבוד עם התפוסים, לבין חששה של המשיבה כי ישמשו לביצוע עבירות נוספות, מצדיק את חיובה של המבקשת בהפקדת ערבויות בסכום נכבד. עוד קבע בית המשפט כי אין לאפשר למבקשת להעביר לעיונו חוות דעת במעמד צד אחד בלבד, וכי חוות דעת המתיימרת לנתח את עדויות התביעה ולמצוא בהן סתירות, אינה מסוג הדברים שראוי להגישם לבית המשפט במעמד צד אחד.

           מכאן בקשת רשות הערר שבפניי, אשר בגדרה טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט המחוזי בהטילו עליה ערבות בנקאית או הפקדת מזומן בהיקף כספי ניכר של 500,000 ש"ח, וכי המשך החזקת התפוסים יגרום לה נזק כלכלי ניכר. עוד טוענת המבקשת כי בית המשפט המחוזי ובית המשפט השלום נימקו את החלטתם בין היתר בעובדה כי כנגד בעלי המבקשת עומד כתב אישום נוסף בעבירות דומות של כרייה בלתי חוקית וזאת במסגרת ת"פ 1322/05, כתב אישום אשר בוטל ביום 9.9.2007 בהתאם להחלטת בית משפט השלום באשקלון (כב' השופט ר' בן-יוסף) ועל כן אין כל סיבה להכבדת היד בעניין שחרור התפוסים. כן טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט המחוזי בסרבו לאפשר הבאת חוות דעת זאת בפני בית המשפט בלבד, וכי החלטתו עומדת בסתירה להלכה הפסוקה.

           מנגד, סומכת המשיבה את ידיה על החלטתו של בית המשפט וטוענת כי דין הבקשה להידחות ולו מן הנימוק שאין בה שום שאלה עקרונית החורגת מנסיבות המקרה הספציפי המצריכה דיון ב"גלגול שלישי". לטענת המשיבה אף לגופו של עניין יש לדחות את טענות המבקשת. לטענתה כאשר תכלית התפיסה היא חילוט, הרי שיש טעם בהצבת תנאי של ערבות כספית התואם את ערכו של החפץ הנתפס. עוד טוענת המשיבה כי הפסיקה אפשרה בנסיבות מיוחדות וכצעד חריג, לאפשר להגנה להביא לידיעת בית המשפט מידע הקשור לשחרור בערובה במעמד צד אחד, אלא שכאן המדובר בחוות דעת, ואין לאפשר את הגשתה במעמד צד אחד.

           לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, שוכנעתי כי יש לדחות את הבקשה.

           מכלוף הואשם בעבירה על סעיף 111(א) לפקודת המכרות הקובע כי: