דחיית בקשה להגשת ראיה חדשה לאחר סיום שלב הראיות

מונחת לפניי בקשתה של חברת ק.א.א השקעות ונדל"ן בע"מ להגשת ראיה חדשה. המדובר במכתבו מיום 13.10.97 של בא כוחה לשעבר של חברה זו, עו"ד יהושע דיאמנט. כן מבוקש לזמן לעדות את עו"ד דיאמנט לצורך הגשתו של מכתב זה כראיה בתיק בית המשפט, ככל שמי מהמשיבות יתנגד להגשתו.

1. טענות הצדדים

• טענות המבקשת

1. חברת ק.א.א השקעות ונדל"ן בע"מ (להלן: "ק.א.א") טוענת כי גרסתה בהמרצת פתיחה הינה כי בעת פרסום צו ההפקעה הראשון, בשנת 1997, היא הייתה בעלת הזכויות במקרקעין נושא המרצת הפתיחה (להלן: "המקרקעין"), ולפיכך היא הייתה בעלת הזכות לקבלת פיצויי הפקעה. זכות זו נותרה בבעלותה, שכן היא לא ויתרה עליה ולא המחתה אותה. עם זאת, מאחר ששיעור ההפקעה נושא צו ההפקעה הראשון עמד על פחות מ- 25% מכלל שטח המקרקעין, הרי שבהתאם להוראות הדין ולפסיקת בתי המשפט באותה עת, היא לא הייתה זכאית לקבל פיצויי הפקעה בגין הפקעת חלק מהמקרקעין בשיעור כזה. לטענת ק.א.א, הזכות לקבלת פיצויי הפקעה גם לא הוקנתה לכונס הנכסים בעת שמימש את המשכנתא שהייתה רשומה באותו זמן על המקרקעין לטובת בנק הפןעלים, ולפיכך לא היה בידו למוכרה. לטענת המבקשת, הראיה אותה היא מבקשת להגיש הינה מכתבו מיום 13.10.97 של בא כוחה (דאז) , עו"ד יהושע דיאמנט, בגדרו הוא התנגד להפקעה, ודרש כי ככל שתבוצע הפקעה, תקבל ק.א.א פיצוי במסגרת תכנית איחוד וחלוקה של המקרקעין בזמן שתאושר בעתיד (להלן: "הראיה" או "המכתב"). לאור האמור – סבורה ק.א.א כי הראיה אותה היא מבקשת להגיש במסגרת בקשה זו אינה מהווה שינוי של חזית המריבה.
2. לטענת ק.א.א, בקשה זו הוגשה רק כעת בשל העובדה שבישיבת ההוכחות אשר התקיימה ביום 24.11.15 העיד מר רפי טל (המצהיר מטעמה) על ההתנגדות להפקעה שהגישה בשנת 1997 באמצעותו של עו"ד דיאמנט, ולפיכך נוצר הצורך לאמת עדותו באמצעות מכתבו (או העדתו) של עו"ד דיאמנט. ק.א.א מדגישה כי סדרי הדין אינם אלא "אמצעי להשגת המטרה הנעלה של עשיית משפט צדק ואין להפוך את האמצעי למטרה בפני עצמה", וכי מכל מקום – "כשהנתבע טרם התחיל בהבאת הוכחותיו, הרשאת העדתו של עד נוסף מטעם התובע – על אף הודעתו הקודמת שסיים את פרשת הוכחותיו – אינה משבשת דבר בסדר הדין התקין" ולפיכך היא "צריכה להינתן על ידי בית המשפט כדבר מובן מאליו" [ע"א 189/66 עזיז ששון נ' 'קדמה' בע"מ, בית חרושת למכונות וציוד, פ"ד כ (3) 477 (1966)]. לטענת ק.א.א, יש להיענות לבקשה זו, שכן התובענה נמצאת עדיין בשלב ההוכחות ובטרם הוגשו סיכומי הצדדים וכן בשל העובדה שמקרה זה "אינו מקרה קצה וטומן בחובו טענות לכאן ולכאן ... ידו של הבירור הנוסף על העליונה" [רע"א 2715/13 ורדה נ' מינהל מקרקעי ישראל (פורסם בנבו, 28.11.2013) פסקה 4]. כן מציינת ק.א.א כי "בשלב הגשתן של ראיות נוספות, יתחשב בית המשפט, בין היתר, באופי הראיה הנוספת, האם היא 'פשוטה; מהו השלב אליו הגיע המשפט; ככל שהמשפט מצוי בשלב מתקדם יותר כן יטה בית המשפט שלא לקבל את הראיה" [רע"א 2137/02 ממן נ' פז חברת נפט בע"מ (פורסם בנבו, 30.7.2002)].
3. לטענת ק.א.א, אומנם לא הסתיימה פרשת ההגנה, אך גם אם היה כך – לבית המשפט מוקנית הסמכות לאפשר לתובע להביא ראיות מפריכות אף לאחר פרשת ההגנה [תקנה 158(א) בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקנות סד"א")]. כן מציינת המבקשת כי אפילו בשלב הערעור מוסמך בית המשפט של ערעור להתיר הגשת ראיות נוספות אם הוא סבור שיש בכך צורך כדי "לאפשר לו מתן פסק דין, או בשל כל סיבה חשובה אחרת" אך זאת – בתנאי שהמבקש להביא את הראיות הנוספות הוכיח כי אי הבאתן עד כה נבעה מסיבות שאינן תלויות בו וכי הבקשה הוגשה על ידו בתום לב [ע"א 27/91 קבלו נ' ק' שמעון, עבודות מתכת בע"מ, פ"ד מט (1) 450, 458 (פורסם בנבו, 20.3.1995)].
4. לטענת ק.א.א, "בעקבות הדיון, יצר ב"כ המבקשת קשר עם עו"ד דיאמנט ומר טל הצליח לאתר את פנייתו של עו"ד דיאמנט לוועדה המחוזית. עו"ד דיאמנט זכר את הדברים באופן כללי, למרות מעבר הזמן" (סעיף 2 בבקשה). מדובר במכתב מלפני כ- 20 שנים, ולמבקשת נודע אודותיו רק לאחר פניה לוועדה המחוזית ולעו"ד דיאמנט. מכאן שהמבקשת פעלה בשקידה ראויה ולא יכולה הייתה לגלות את המכתב באמצעים סבירים אחרים.
5. לטענת ק.א.א, גם מסמך שלא נכלל בתצהיר גילוי המסמכים יכול להיות מוכשר כראיה [תקנה 178(א) בתקנות סד"א].

• טענות המשיבים

6. נתיבי ישראל – החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ לא הביעה עמדתה בסוגיה השנויה במחלוקת, והותירה את ההחלטה בעניין לשיקול דעתו של בית המשפט.
7. חברת טרמוסינטקס החזקות בע"מ (להלן: "טרמוסינטקס") מתנגדת לבקשה. לטענת טרמוסינטקס, דין הבקשה להידחות מהטעם שלא נתמכה בתצהיר.
8. לגופם של דברים טוענת טרמוסינטקס כי הן עדותו של המצהיר מטעמה של ק.א.א, מר טל, במהלך חקירתו הנגדית, בעניין שמירת זכויותיה של ק.א.א לגבי מקרה של איחוד וחלוקה של המקרקעין, והן המכתב נושא הבקשה (שנועד לתמוך בטענה זו) – הינם בגדר הרחבה אסורה של חזית המריבה. לגרסתה, מדובר בטענה המועלית לראשונה עתה. טרמוסינטקס טוענת כי במהלך חקירתו הנגדית, לא הייתה למר טל כל תשובה עניינית לשאלה מדוע טענתו זו לא הוזכרה עד כה במסגרת כתבי הטענות שהוגשו מטעם ק.א.א בתיק זה (ובכללן – המרצת הפתיחה המתוקנת ובתצהיר עדותו של מר טל), ומדוע טענה זו לא הועלתה על ידי ק.א.א במהלך שלב התנגדותה להליך המכר, או כאשר חזרה בה מהתנגדותה למכר בהוצל"פ (ע' 22, ש' 31-30 – ע' 23, ש' 10-1).
9. טרמוסינטקס מדגישה כי הראיה המבוקשת אינה ראיית הזמה אלא נועדה ל"מקצה שיפורים" פסול של ראיות התביעה, שכן ק.א.א לא פעלה בשקידה הראויה על מנת לגלות ולאתר את הראיה הנ"ל במועד, וכי היא ידעה או היה עליה לדעת על קיומה בשלב מוקדם יותר של ההליך [ע"א 27/91 קבלו נ' ק' שמעון, עבודות מתכת בע"מ, פ"ד מט (1) 450, 458 (פורסם בנבו, 20.3.1995); ע"א 10687/07 אלמשרק חברה לביטוח בע"מ – רמאללה נ' חג'וג' (פורסם בנבו, 2010); רע"א 2137/02 ממן נ' פז חברת נפט בע"מ (פורסם בנבו, 30.7.2002); ת.א. (נצרת) 524-09 לוי נ' בן-אדנה (פורסם בנבו, 16.5.2011); ת.א. (ת"א) 1391/08 עיזבון המנוח אלי טלקר ז"ל נ' עיריית אופקים (פורסם בנבו, 11.8.2011)].
10. לטענת טרמוסינטקס, יש לדחות את הבקשה אף מהטעמים שק.א.א כבר הכריזה "אלו עדיי", ושהמכתב לא גולה על ידה במסגרת הליך גילוי המסמכים.

1. השאלה שבמחלוקת
2. עיקר השאלות שבמחלוקת בתביעה שלפניי הינן אלה: