דחיית בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על גזר דין בגין נהיגה ברכב מנועי שאינו רשום באזור

מונחת בפניי בקשת הסנגוריה להארכת מועד להגשת ערעור על גזר הדין שהוטל על המבקש כתוצאה מהרשעתו בנהיגת רכב מנועי שאינו רשום באזור, לפי סעיף 3 להוראות בדבר תנועה ותעבורה, תשכ"ט - 1968.

בדיון בערכאה ראשונה הודיעו הצדדים על הסדר טיעון, לפיו גזר הדין יכלול קנס ופסילת רישיון נהיגה על תנאי לשיקול ביהמ"ש.  ביהמ"ש קיבל את ההסדר וגזר על המבקש 400 ש"ח וחודשיים פסילה על תנאי למשך שנתיים. יצוין כי גזר הדין ניתן בתאריך 28.8.07, וכי המבקש היה מיוצג ע"י סנגור.

בתחילת חודש ינואר 2008 פנה בא כוחו החדש של המבקש לביהמ"ש שומרון בבקשה לביטול רכיב הפסילה, שכן המבקש נמצא בהליך של איחוד משפחות ופנייתו האחרונה לקבלת היתר כניסה לישראל נשללה, על פי הטענה, כתוצאה מרכיב זה בגזר הדין.

ביהמ"ש קמא דחה, בצדק רב, את הבקשה, לאור חלוף הזמן מאז ניתן גזר הדין, ולאור העובדה כי אינו מוסמך לתת הוראות למנהל האזרחי בסוגיות הנוגעות להיתרי כניסה לישראל.

על כן, הגיש הסנגור את הבקשה הנוכחי להארכת מועד להגשת ערעור.

בבקשה חוזר הסנגור על טיעוניו בנוגע להעדר ההצדקה למנוע מהמבקש להיכנס לישראל לעל מנת לפגוש את אשתו וילדיו, אך בגלל גזר הדין האמור.

התביעה הצבאית מתנגדת לבקשה תוך שהיא מציינת כי המבקש היה מיוצג בהליך המשפטי, כי העונש סביר בנסיבות, ולאור פסיקת בימ"ש זה לפיה לא ניתן להכפיף את ההליך הפלילי להחלטות של רשויות מנהליות (עד"י 3927/07 אלצעידי נ' התוב"ץ, עד"י 2671/07 פקיה נ' התוב"ץ).

דין הבקשה להידחות מהנימוקים שפורטו על ידי התביעה הצבאית.

לא מצאתי כל בסיס במסמכים שהוגשו כתמיכה לבקשה לכך שגזר הדין של ביהמ"ש קמא הוא הגורם שהביא לאי חידוש היתר הכניסה לישראל.

מכל מקום גם אם כך המצב, הדרך הנאות להתמודד עם סיטואציה זו, שאין ספק שאינה קלה למבקש, היא בפנייה לרשויות המוסמכות להתערב בשאלת הענקת ההיתר, ולא לביהמ"ש שעשה את מלאכתו נאמנה כשקיבל את הסדר הטיעון בין הצדדים והטיל על המבקש עונש סביר בנסיבות.

הבקשה נידחת כאמור.

ניתנה והודעה היום, 14 בפברואר 2008, ח' באדר א' התשס"ח, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

המשנה לנשיא

רמ"שית: עג התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: