דחיית בקשה להארכת מועד להגשת ערעור בסוגיית הסכם מכר של דירה

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור.

1.        ברקע הדברים עומד הסכם מכר דירה, לפיו רכשו המשיבים 1 ו-2 (להלן - המשיבים) מהמבקשת 1 (להלן - המבקשת) דירה אותה בנתה על יסוד הסכם קומבינציה עם משיבה 3, בעלת המקרקעין. בהמשך התקשרו הצדדים בתוספת להסכם המכר. בתוספת הוסכם כי המשיבים רוכשים גם מחסן הבנוי בקומת הקרקע של הבניין וכי המחסן יוצמד לדירת המשיבים בעת רישום הבניין כבית משותף. לאחר מסירת החזקה בדירה ובמחסן למשיבים הודיעה המבקשת למשיבים על ביטול התוספת להסכם. בעקבות זאת הגישו המשיבים תביעה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו נגד המבקשים ומשיבה 3, למתן סעד הצהרתי לפיו התוספת להסכם שרירה וקיימת ולפיו המשיבים זכאים לחזקה בלעדית במחסן ולרישום זכויותיהם בו. המבקשים, מנגד, עמדו על ביטול התוספת להסכם וטענו כי לפני מכירת המחסן קיבלו ייעוץ מאדריכל, ולפיו המחסן הוא נפרד מדירת המגורים של משיבה 3 והם רשאים למכור אותו כיחידה נפרדת. נטען כי רק במסגרת ההליכים לקבלת טופס 4 גילו המבקשים כי המחסן מהווה חלק בלתי נפרד מדירת משיבה 3 ומכירתו כיחידה עצמאית אינה חוקית. על רקע זה, נטען כי ההתקשרות בתוספת להסכם נעוצה בטעות עליה היו צריכים המשיבים לדעת, והמבקשים זכאים לבטל את ההסכם, כפי שעשו.

2.        בית המשפט המחוזי לא קיבל את עמדת המבקשים, לפיה התברר להם בדיעבד שלא ניתן להפריד בין המחסן לבין דירת משיבה 3. בית המשפט ציין כי המבקשים לא צירפו מסמך או תצהיר מטעם הגופים המוסמכים בעירייה או מטעם האדריכל או אחרים, שיש בהם כדי לתמוך בטענתם. נפסק כי גרסת המבקשים אודות מצבו התכנוני או החוקי של המחסן אינה נתמכת בראיות והיא נסתרת מהאמור בתשריט שצורף לתוספת להסכם ומעדותה של משיבה 3, לפיה ידעה והסכימה שהמחסן אינו חלק מדירתה. על כן קבע בית המשפט כי ההתקשרות בתוספת להסכם לא נעשתה עקב טעות באשר למצבו התכנוני או החוקי של המחסן, וממילא לא הייתה למבקשים עילה לביטולה. בית המשפט הצהיר, איפוא, על ביטול הודעת הביטול ועל כך שהמשיבים זכאים לחזקה בלעדית במחסן ולהצמדתו לדירתם, בעת רישום הבניין כבית משותף.

3.        פסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן ביום 7.8.2007. הבקשה שלפניי הוגשה ביום 31.10.2007. על פי הנטען בבקשה, בעקבות פסק הדין פנו המבקשים לוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל-אביב על מנת לבחון את האפשרות לממש את הוראות פסק הדין. ביום 17.10.2007 נמסר למבקשים "סיכום מידע" מעיריית תל-אביב, בו צוין כי "תכנית לב העיר אינה מאפשרת מחסנים דירתיים למעט במרתפים בו ניתן לבנות מחסן דירתי עפ"י תכנית ע1" וכי "לאחר בדיקת בקשתך למידע וקבלת חוו"ד של הגורמים השונים במינהל ההנדסה איננו ממליצים לך על הגשת בקשה לרישוי בהתאם לפרטים המפורטים בבקשתך למידע". הבקשה להארכת מועד מבוססת כולה על מסמך זה ועל הטענה כי העובדות החדשות אשר התבררו למבקשים אגב מילוי הוראות פסק הדין מגלות תמונה לפיה אין אפשרות חוקית לממש את הוראות פסק הדין. בשל עובדה זו סבורים המבקשים כי סיכויי ההליך גבוהים. כן נטען כי המשיבים היו ערים לפנייתם של המבקשים לוועדה המקומית ולכן לא התגבש אצלם אינטרס שלא להיות מוטרדים עוד בגין פסק הדין.

4.        המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם, שאלת החוקיות של הסעד המבוקש בתביעה הייתה ידועה למבקשים עוד לפני שהוגשה התביעה לבית המשפט המחוזי, ולכן אין יסוד לטענה כאילו "אי החוקיות" נתגלה רק עתה. המשיבים מדגישים כי הטענה בדבר אי החוקיות כביכול של מכירת המחסן בשל דיני התכנון והבנייה היוותה טענת הגנה עיקרית של המבקשים בבית המשפט קמא והיוותה לשיטתם את העילה לביטול התוספת להסכם. המשיבים מוספים וטוענים כי בקשת המבקשים לעיריית תל-אביב לקבלת מידע הוגשה רק בחלוף כחודש ימים ממתן פסק הדין. באשר "סיכום המידע" עצמו, טוענים המשיבים כי אין המדובר במסמך סטטוטורי של הוועדה המקומית, אלא במסמך הניתן על ידי מחלקת מידע במינהל ההנדסה של עיריית תל-אביב. נטען עוד, כי מסמך זה הוא בבחינת ראיה חדשה, אשר המבקשים אינם מורשים להציגה בשלב זה. כן חולקים המשיבים על דיוק הנתונים שמסרו המבקשים לעיריית תל-אביב, עליהם מושתת "סיכום המידע".

5.        המבקשים בתגובה טוענים כי אמנם אי החוקיות שבמכירת המחסן התגלתה להם כבר לאחר מכירתו למשיבים, אולם הם ניסו כל זאת לממש את הוראות פסק הדין ופנו בתום פגרת הקיץ בבקשה לקבלת מידע תכנוני מקדים, מהלך המהווה תנאי סטטוטורי להגשת בקשה להיתר בניה. המבקשים מוסיפים כי העילה להמצאת המסמך נוצרה לאחר מתן פסק הדין והוא התקבל בידם במסגרת ניסיון לממש את פסק הדין באמצעות קבלת היתר בניה, שעה שבפני בית המשפט קמא כלל לא התעוררה השאלה של קבלת היתר בניה.

6.        לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר שצורף להן, באתי למסקנה כי יש לדחות את הבקשה. תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת כי הארכת מועד או זמן שנקבעו בחיקוק, מותנית בקיומם של "טעמים מיוחדים שיירשמו". טעמים מיוחדים כאמור נבחנים בכל מקרה לפי נסיבותיו, על פי מכלול של שיקולים. בין אלה ניתן למנות את השאלה האם הבקשה הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך, הסיבה בגינה נדרשת ארכה, משך הארכה המתבקשת, קיומו של "הליך תלוי ועומד", מהות ההליך, הסיבה בגינה נדרשת ארכה, הסתמכות בעל הדין שכנגד וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך הערעורי לגביו מתבקשת הארכת מועד.

5.        במקרה שלפניי, הבקשה להארכת מועד הוגשה לאחר שחלף המועד הקבוע בדין להגשת ערעור. התבקשה בה ארכה נוספת של 14 ימים ממועד שתינתן החלטה ועד שיוגש ערעור. הטעם עליו מתבססת הבקשה הוא עובדות חדשות שהתבררו למבקשים אגב מילוי הוראות פסק הדין, ולפיהן אין אפשרות חוקית לממש את הוראות פסק הדין. בנסיבות העניין, לא שוכנעתי כי טעם זה מהווה "טעם מיוחד" כנדרש. ולכך מספר נימוקים. ראשית, נראה כי יש ממש בטענת המשיבים לפיה "סיכום המידע" הוא בבחינת ראייה חדשה, אשר לא ניתן להציגה ולהתבסס עליה לשלב זה, בטרם התיר בית המשפט של ערעור הבאת הראיה החדשה (תקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). שנית, "סיכום המידע" נמסר למבקשים כבר ביום 17.10.2007, דהיינו בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ערעור. יחד עם זאת, המבקשים לא טרחו להגיש את הערעור בסמוך לקבלת "סיכום המידע" או למצער להגיש בקשה להארכת מועד. למחדל זה לא ניתן כל הסבר מצד המבקשים. שלישית, לגופו של עניין לא שוכנעתי כי נימוקי הבקשה מצדיקים להארכת מועד. מעיון בחומר שלפניי לא נראה, על פני הדברים, כי אכן אין אפשרות חוקית לממש את הוראות פסק הדין, במיוחד נוכח העובדה כי מדובר בפסק דין הצהרתי ולא בפסק דין אופרטיבי. גם אם עשויים להתעורר קשיים לגבי טיב השימוש במחסן וכן לגבי הצמדתו לדירת המשיבים בעת רישום הבניין כבית משותף, קשיים אלה אינם שוללים כשלעצמם קיומה של אפשרות חוקית לממש את פסק הדין. יש לזכור בהקשר זה כי "סיכום המידע" מהווה אך נדבך ראשון במסלול התכנוני למימוש התוספת להסכם באמצעות שינוי התשתית התכנונית, ככל שנדרשת הליכה במסלול זה, ואין הוא בבחינת סוף פסוק. "סיכום המידע" אינו חוסם את האפשרות להגיש בקשה להיתר, והוא אך בגדר המלצה שלילית מבחינת סיכוייה של הבקשה להתקבל. במצב דברים זה, קבלת "סיכום המידע" אינו מהווה טעם מיוחד למתן ארכה. לבסוף, על פני הדברים אין בידי לקבוע כי סיכויי ההליך תומכים בקבלת הבקשה להארכת מועד.

התוצאה היא שהבקשה נדחית. המבקשים ישלמו למשיבים 1 ו-2 שכר טרחת עורך דין בגין בקשה זו בסך 2,000 ש"ח.

ניתנה היום, כ' באדר א' תשס"ח (26.2.2008).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    כש

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: