דחיית בקשה לביטול חיוב בהוצאות משפט

א) הצדדים נישאו בל' חשוון תשע"א, 7/11/10.

לצדדים בת קטינה שנולדה בכ"ג אב תשע"א, 23/8/11.

בי' טבת תשע"ג, 23/12/12, הגיש הבעל תביעת גירושין.

בי"ד אייר תשע"ג, 24/4/13, עוד לפני שהתקיים דיון בתביעתו, הגיש הבעל בקשה למחיקת התביעה, מפני שברצונו לשקול האם יש סיכוי לשלום בית מתוך ראיית טובת הקטינה. בית הדין נעתר לבקשתו ומחק התביעה.

בי"ד כסלו תשע"ד, 17/11/13, הגישה האשה תביעה לגירושין. לדבריה, נאלצה לעזוב את בית הצדדים, מאחר שהבעל הודיע לה שאם ברצונה להיפרד עליה לעזוב את הדירה.

הודעת הבעל על חזרה לשלום בית הייתה הודעה שקרית.

בפועל הצדדים חיו בנפרד החל מ- 11/12.

ב) הדיון הראשון נערך בח' אייר תשע"ד, 8/5/14, לאחר שנה וחצי בה גרו הצדדים בנפרד, בדיון זה אמרה האשה שרוצה להתגרש, מכיוון שבמשך שנה וחצי הבעל לא עשה דבר למען שלום בית. הבעל טען שרוצה שלום בית, אך היה ברור שעיקר כוונתו הייתה להשיג הישגים רכושיים. בדיון זה התברר ששנה לפני הדיון וחצי שנה אחר עזיבת הבית, הזמינה האשה את הבעל לנופש באילת, וגם כשהיו בנופש לא קיימו יחסי אישות. בסוף דיון זה, ולאחר שאחד מחברי הרכב בית הדין ישב עם הצדדים לצורך עריכת מו"מ והגעה להסכמות, הוסכם שהצדדים יישלחו ליחידת הסיוע לבדוק אם יש סיכוי לשלום בית, והוסכם שאם ייקבע שאין סיכוי לשלום בית הצדדים יתגרשו, וענייני הרכוש ימשיכו להידון בביהמ"ש. ועיין בהחלטת בית הדין מיום י"א אייר תשע"ד, 11/5/14.

יומיים אחרי מתן החלטת בית הדין התקבלה בבית הדין הודעתה של האשה, ולפיה מספר ימים אחרי הדיון העלים הבעל את המכונית שהייתה בשימוש האשה, ובה היה כיסא הבטיחות של ילדתה. לדבריה, התנהגות זו מוכיחה שכוונות הבעל אינן לשלום בית.

בהמלצת יחידת הסיוע מיום ז' סיון תשע"ד, 5/6/14, נכתב שבנסיבות העניין אין תנאים לקיום שלום בית.

בהמשך להמלצה זו הוציא בית הדין בי"ג סיון תשע"ד, 11/6/14, את פסק דינו הקובע שעל הצדדים להתגרש. כמו כן קבע בית הדין מועד לסידור גט לט' תמוז תשע"ד. החלטה זו ניתנה כהמלצה, מפני שהייתה בנויה על הסכמות הצדדים, ולפיכך בית הדין לא רצה להיכנס לגופם של דברים. מועד סידור הגט נקבע לט' תמוז תשע"ד, 7/7/14.

ג) בח' תמוז תשע"ד, 6/7/14, יום לפני מועד סידור הגט, הגיש הבעל בקשה לדחיית מועד סידור הגט. בית הדין בהחלטתו באותו יום קבע שבית הדין דוחה על הסף את בקשתו. בית הדין ראה בבקשה זו התחכמות מיותרת, והודיע שאם הבעל לא יתייצב במועד הקבוע בית הדין יראה בדבר ביזיון בית הדין. אין ספק שהגשת בקשה יום לפני הדיון, דיון שנקבע למעלה משלושים יום קודם, נעשתה כדי לשבש החלטות בית הדין.

הבעל התעלם מהחלטת בית הדין והחליט שלא להופיע, לפיכך החליט בית הדין באותו יום כדלהלן:

"לאור האמור בפרוטוקול הדיון מתאריך 7/7/14.

בית הדין קובע כדלהלן:

א.       על הבעל לשלם הוצאות לאשה בגין אי הופעתו לדיון בסך 500 ₪

ב.       על הבעל לשלם לאוצר המדינה בגין בזיון בית הדין ובזבוז זמנו השיפוטי סך 2500 ₪.

..."