דחיית בקשה לבטול כתב אישום מחמת הגנה מן הצדק.

א.        מבוא

1.         בפניי בקשת הנאשמים,  להורות על ביטול כתב האישום נגדם בתיק זה, בגין קיומה של "הגנה מן הצדק", זאת מכח סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב - 1982 (להלן: "החסד"פ").

2.         בכתב האישום בתיק זה נטען, כדלקמן:  

ביום 17.11.10, סמוך לשעה 17:45, ביער באזור שכונת החיילים המשוחררים ביאנוח, נסע ר.ס. (להלן: "המתלונן") ברכב בו נהג גדי סעד (להלן: "גדי") ועת שגדי עצר את הרכב, פתחו הנאשמים את דלת הרכב, הוציאו בכוח את המתלונן מתוכו, הפילו אותו ארצה ובאמצעות ידיהם ורגליהם, הכו הנאשמים באגרופים ובבעיטות את המתלונן בכל חלקי גופו. כתוצאה ממעשיהם של הנאשמים, נפצע המתלונן ונגרם לו חתך בגבה באורך של כ- 2 ס"מ שהצריך הדבקה, שפשופים בפניו, דימום מאפו, המטומה בעפעפיו ודימום מעיניו. בנוסף חש המתלונן כאבים בראשו, עבר סיוטי לילה ונזקק לטיפול פסיכיאטרי.

ב.         נימוקי הבקשה         

3.         בבקשתו מציין הסנגור, כי  נגד הנאשמים הוגש ביום 29.11.10 כתב האישום בתיק זה, המייחס להם עבירה של פציעה בנסיבות מחמירות,  עבירה לפי סעיף 334  וסעיף 335 (א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:"חוק העונשין"), וכן כי כתב האישום מתאר את הנאשמים כמי שתקפו את המתלונן בשכונת "חיילים משוחררים", זאת לאחר שהמתלונן נסע יחד עם גדי קטימה (להלן: "גדי").

4.      הסנגור מפנה בנימוקי הבקשה להודעותיו של המתלונן מיום 18/11/10 ומיום 22/11/10, ואף מצטט חלק מההודעה האחרונה, זאת על מנת להמחיש את חלקו של גדי באירוע. כן מצוין בבקשה, כי גדי הודה בחקירותיו במשטרה כי, על פי בקשת המבקשים, אסף את המתלונן מביתו, וכי ראה את מעשה התקיפה  וברח מהמקום. הסנגור הביע פליאה בבקשה על כך שלא הוגש כתב אישום נגד גדי, אשר לא הסגיר עצמו למשטרה ואף לא סייע למתלונן, שהינו חברו של גדי, עת שזה הותקף. עוד מוסיף הסנגור וטוען, כי הנאשמים מסרו טענת אליבי וטענו לאורך כל הדרך כי אינם קשורים למעשה התקיפה, וכן כי אף אם חלקו של גדי קטן יותר, דבר המוכחש על ידי הנאשמים, הרי שאין בכך על מנת להצדיק את אי הגשת כתב האישום נגדו.

5.      הסנגור מוסיף ומציין בבקשה, כי נאשם מס' 2 הגיש תלונה בגין עבירת איומים נגד אחיו של המתלונן, רודי, אשר בהודעתו במשטרה מסר את שמו של גדי כחלק מתוקפי המתלונן (הסנגור צרף לבקשה את ההודעה הנ"ל). עוד טוען הסנגור, כי לא הוגש נגד אחיו של המתלונן, רודי, כתב אישום, אף כי קיימות נגדו ראיות בגין עבירת האיומים, דבר נוסף המלמד, לטענתו, בדבר אפלייה פסולה במקרה דנן.

6.      לסיכום, מבקשים הנאשמים בבקשתם לבטל את כתב האישום נגדם נוכח האפלייה הפסולה בינם לבין גדי ולבין אחיו של המתלונן, רודי.

ג.         תגובת המאשימה     

7.         המאשימה,  בתגובתה לבקשה מיום 3/1/13, מתנגדת לבקשה לביטול כתב האישום ומבקשת לדחות את הבקשה ואת טענת ההגנה מן הצדק על הסף. לטענת המאשימה,  בתיק החקירה מצויות ראיות טובות לביסוס אשמת הנאשמים, לרבות הודעותיו של המתלונן, הודעותיו של גדי והודעת דודו של גדי, כאמל קטימה. ודוק: המאשימה מבהירה בתגובתה, כי הנאשם הזכיר בהודעותיו את הנאשמים כמי שהתקרבו לרכב של גדי, משכו אותו מהרכב ותקפו אותו. וכן, כי גדי תאר בהודעותיו במשטרה את השתלשלות העניינים ואף אישר כי נכח במקום וצפה באלימות שהפגינו הנאשמים כלפי המתלונן והטיח, ללא חשש, בנאשמים, במסגרת העימות, את גרסתו. עוד הובהר בתגובה, כי דודו הנ"ל של גדי, סיפר בהודעתו במשטרה כי עודד את גדי לפנות למשטרה ולספר את האמת, זאת לאחר שגדי תאר בפניו את שאירע, ואילו הנאשמים בחקירתם הכחישו אף את עובדת נוכחותם במקום בזמן האירוע.

8.      המאשימה מוסיפה וטוענת בתגובתה, כי בנוסף לראיות המבוססות הקיימות בתיק החקירה להוכחת אשמתם של הנאשמים, הרי שלכל הטענות שהעלה ב"כ הנאשמים בבקשה, קיימים הסברים מניחים את הדעת אשר יועלו במהלך המשפט, וכן כי במסגרת הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים של הנאשמים, קבע ביהמ"ש, כי בתיק די והותר  ראיות לכאורה להוכחת אשמת הנאשמים, וכי ספק אם ייקבע בסופו של יום שגדי היה שותפם של הנאשמים.

9.      ב"כ המאשימה טוענת עוד בתגובתה, כי תיק החקירה  האחר נגד אחיו של המתלונן, הנזכר בבקשת הנאשמים, אינו רלוונטי כלל לתיק זה, הן נוכח סוג העבירה בתיק האחר והן נוכח העובדה שעסקינן במעורבים שונים בשני התיקים.

10.        עוד נטען בתגובה, כי לא נוצרה במקרה דנן כל אפלייה בין הנאשמים לבין גדי, וכי אם יבוטל כתב האישום בגין טענת הגנה מן הצדק, דבר שיביא לזיכוי הנאשמים, הרי שייגרם בכך עוול למתלונן שהותקף על ידי הנאשמים בחומרה רבה.

ד.         דיון והכרעה

10.        הנאשמים מבקשים בבקשתם זו שבפניי להורות על ביטול כתב האישום נגדם בהתבסס על טענת "הגנה מן הצדק", הבאה לידי ביטוי, בסעיף 149(10) לחסד"פ, זאת בהאי לישנא:

" הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית".

11.        דוקטרינת "ההגנה מן הצדק", אשר באה לעולם בפסיקת ביהמ"ש העליון ) ע "פ 2910/94    יפת נ' מדינת ישראלפ"ד נ(2) 221), מקנה לבית המשפט סמכות לבטל כתב אישום, עת שמהלכי  הרשות, אשר פעלה בדרך שערורייתית או באופן רשלני,  הביאו לפגיעה של ממש בתחושת הצדק וההגינות. ביהמ"ש העליון בע.פ. 4855/02 מ"י נ' בורוביץ הדגיש,  כי קבלת טענת הגנה מן הצדק תעשה במקרים חריגים ביותר בהם מתחייבת המסקנה כי לא ניתן להבטיח קיומו של משפט הוגן, זאת במילים הבאות:

" עיקר עניינה של הגנה מן הצדק הוא בהבטחת קיומו של הליך פלילי ראוי, צודק והוגן. בעיקרון עשויה, אפוא, ההגנה לחול בכל מקרה שבו קיומו של ההליך הפלילי פוגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות כפי שזו נתפסת בעיניו של ביהמ"ש. מטרת החלתה של ההגנה היא לעשות צדק עם הנאשם, ולא לבוא בחשבון עם רשויות האכיפה על מעשיהן הנפסדים...ברם, לא כל מעשה נפסד שעשו הרשויות, החוקרת או המאשימה, או רשות מעורבת אחרת, יצדיק את המסקנה שדין האישום להתבטל מטעמי הגנה מן הצדק, בין מפני שבאיזון בין האינטרסים הציבוריים המתנגשים, גובר העניין שבקיום המשפט, ובין (וזה כמדומה המצב השכיח) מפני שבידי ביהמ"ש מצויים כלים אחרים לטיפול בנפסדות מהלכיהן  של הרשויות לבין הפגיעה בזכויותיו. עם זאת אין לשלול אפשרות שהפגיעה בתחושת הצדק וההגינות תיוחס לא להתנהגות שערורייתית של הרשויות, אלא למשל לרשלנותן או אף לנסיבות שאינן תלויות ברשויות כל עיקר, אך המחייבות ומבוססות, בבירור את המסקנה כי במקרה הנתון לא היה ניתן להבטיח לנאשם קיום משפט הוגן, או שקיומו של ההליך הפלילי יפגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות. אך נראה כי  מצב דברים כזה אינו צפוי להתרחש אלא במקרים חריגים ביותר" (פ"ד נ"ט (6) 776,  עמ' 806 עד 807, ניתן ביום 31/3/2005).