דחיית בקשה לאיזון נכסים בירושה, הצמדת כתובה למדד

הצדדים נישאו זה לזה כדמו"י בתאריך כ"א באב תשל"ו (17.8.1976), ולהם בן ובת בגירים. הצדדים התגרשו כדמו"י בתאריך כ"ו בניסן תשע"ט (1.5.19), וזאת בהתאם לפסק דין של בית הדין מיום ד' בכסלו תשע"ט (12.11.18), ולפיו חויב הבעל בגט לאחר שבית הדין מצא שהבעל קיים קשרים אינטימיים עם אישה בדואית.

באותו פסק דין חייב בית הדין את הבעל בכתובה, תוך קביעה שהאישה זכאית לכתובה ותוספת כתובה, אמנם צוין כי שעור גובה הכתובה ידון במסגרת תביעת הרכוש. וכך נכתב בסיפא של החלטת בית הדין:

"אין ספק שבנדון שלפנינו הגירושין הם מחמת התנהגותו הבלתי מוסרית של הבעל. הקשר שיש לו עם האישה הבדואית, ההליכה למסגד וכנ"ל. משכך זכאית האישה לכתובתה ולתוספת כתובה.

הואיל ומדובר בזוג שנישא לפני 42 שנה, והכתובה בלירות, ויש לבחון את עניין ההצמדה, וכן בין הצדדים עניני רכוש רבים, בית הדין סבור כי אין מקום כעת לקבוע את שעור החיוב בכתובה, ושעור זה יקבע במהלך הדיונים שעוד נותר לנו לדון בעניין הרכוש."

בית הדין לא קבע בפסק הדין את שעור הכתובה, שהרי ידוע שאין בית הדין מחייב גם בכתובה וגם בחיובי ממון שהם בהתאם לחוק ולא לפי ההלכה, והואיל ויש ענייני ממון שנותרו פתוחים בין בני הזוג, המתין בית הדין להחלטה בעניין הרכוש, ועתה נותר לקבוע את גובה הכתובה, דבר שיעשה במסגרת פסק דין זה.

בית הדין קיים אך בעניין רכוש הצדדים, שלשה דיונים ארוכים. בתאריכים ט"ו בטבת תש"פ (12.1.20), כג' בטבת תש"פ (20.1.20) וכ"ט בטבת תש"פ (26.1.20). בדיונים אלו הציגו הצדדים את עמדתם בעניין הרכוש, הצדדים נחקרו כל אחד על ידי בא כוח הצד שכנגד. כמו כן כל צד הביא עד אחד מטעמו. נציין את המסמכים הרבים שהמציא בא כוח הבעל, שאף בהם עיין בית הדין. וכן הוגשו סיכומים על ידי באי כוח הצדדים. נציין בנוסף דיונים קודמים שהתקיימו עוד בטרם התגרשו הצדדים, ועסקו הן בעניין הגירושין ומעט בעניין הרכוש, כמו הדיון שהתקיים בתאריך כ"ו בתמוז תשע"ח (9.7.18).

עניני הרכוש שנותרו להכרעה:

א. רכוש של הצדדים אותם קבלו בירושה מההורים, בפרט טענת הבעל לשיתוף ברכוש האישה אותו קבלה בירושה מהוריה.

ב. בית הצדדים ברחוב מ', הרשום על שם שני הצדדים בחלקים שווים, ובהתאם לחוות דעת של השמאית סיגלית בת שלמה (חוות דעת מחודש ספטמבר 2019) הערכת שווי הבית היא 2,700,000 ש"ח.

ג. כספים וזכויות שיש לצדדים, כולל כספים המצויים בחשבונות בנק (של שני הצדדים), קופות גמל, קרן השתלמות, קרנות פנסיה (כל הנ"ל – לשני הצדדים), מספר ירוק של מונית (שעל שם הבעל), מכוניות (לכל צד מכונית) ואופנוע (של הבעל).

ד. קביעת סכום הכתובה שעל הבעל לשלם לאישה.

א. רכוש וכספים שקבלו הצדדים בירושה

הצדדים מחזיקים ברשותם רכוש שקיבלו בירושה. רכוש לא מבוטל קיבלה האישה בירושה מהוריה. נכסים אלה מוחרגים מאיזון המשאבים בהתאם לסעיף 5 (א) (1) לחוק יחסי ממון בין בני זוג תשל"ג 1973. לא מצאנו כל מקום לשתף מי מהצדדים בנכסים שקיבל ירושה מהוריו או לאזנם, ולכן גם אין מקום לדון בהם, ולכן אנו פוסקים כי כל נכס שהתקבל בירושה, שייך ליורש, ללא איזון לבן הזוג, ובכללן: שתי הדירות ברחוב ד' ת"א, הדירה ברחוב ה' ת"א, מגרש הידוע כגוש [...] חלקה [...], (הנ"ל לאישה, שחלקם קבלה לבדה וחלקם בשיתוף עם אחיה). הדירה בח' תישאר ברשות הבעל וכן זכות למונית ציבורית (שקיבל הבעל בירושה מאביו). כל אלה אינן ברי איזון.

לא רק שהדירות שנתקבלו בירושה אינן ברי איזון, אלא גם פירות הירושה, ובכללן שכר דירה מהדירות הנ"ל, בפרט כשכל פירות הירושה הופקדו בחשבון שאינו משותף. מדובר בסכומי כסף נכבדים ביותר, המהווים נתח נכבד מיתרת הזכות של האישה בבנק.

במסגרת כתב התביעה (סעיף יד) העלה הבעל טענה כי נהג בדירות של האישה שקיבלה בירושה, מנהג בעלים, וכי התקין במקום מזגנים, רכש תכולה לרבות שני מקררים, סלון וכו', צבע ותיקן את אשר נדרש, וכן הציג את הדירות לשוכרים.

טענות אלו לא הוכחו כלל, וטוב להן שלא נאמרו משנאמרו. מדובר בניסיון לעשות עושר שלא במשפט, וניסיון לקבל ממון במרמה.

הבעל הביא עד שיתמוך בגרסתו. עד זה שהובא מטעם הבעל, מר צ' (פרוטוקול הדיון מיום כ"ט בטבת תש"פ (26.1.20) שורה 324 ולהלן), העיד בזו הלשון:

"היה לו בעיה עם הוונטה שם, עלינו במעלית לדירה, נכנסו לאמבטיה והיה לה שם קצר, והחלפנו את הוונטה והמפסק. ופעם נוספת שהייתה נזילה במרפסת ואמרתי לו שכדאי שיקנה זווית אלומיניום וישים פלפון. אחרי שקדחתי את החור וגיליתי את הפלפון הוא עשה את כל העבודה.