דחיית ביצועו של צו הריסה בחמש שנים מטעמים הומניטריים

החלטה בבקשה למתן ארכה לביצוע צו הריסה שיפוטי

1. בתיק זה (להלן: התיק הראשון) הוציא בית משפט זה במאי 2005 צו הריסה במסגרת פסק דין ובו הורה על ביצוע ההריסה עד למאי 2006. המבנה המתואר בכתב האישום הוא סככה על גג ביתו של הנאשם. לאורך השנים ניתנו ארכות מוגבלות לביצוע הצו, שחלפו מזמן, אך הצו לא בוצע עד היום (אין מחלוקת על עובדה זו במסגרת הבקשה). ביום 8.3.2011 הוגש נגד המבקש כתב אישום בתיק 01/11/2515 (להלן: התיק השני). בכתב האישום בתיק השני מיוחסת למבקש עבירה של אי קיום צו שיפוטי לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965 על כך שלא ביצע את צו ההריסה לסככה שהוצא במסגרת התיק הראשון.

1. במסגרת ההליכים בתיק השני נשלח המבקש בשנת 2014 לבדיקה פסיכיאטרית שתקבע את כשירותו לעמוד לדין. הפסיכיאטרים שבדקו את המבקש מטעם הפסיכיאטר המחוזי, ד"ר צימרמן וד"ר ברזלאי, השיבו לשאלת בית המשפט אם המבקש כשיר לעמוד לדין פלילי כי "מבחינה משפטית כשיר לעמוד לדין פלילי. מר ס' יודע להבחין בין טוב לרע, ואינו סובל ממצב פסיכוטי. התשובה לאותה שאלה בהתייחסות לאספקט הרפואי מורכבת יותר". בסיום חוות דעתם המליצו הפסיכיאטרים שהדיונים המשפטיים בתיק ייערכו שלא בנוכחות הנאשם ו"להגיע לפתרון משפטי במידת האפשר שיאפשר לר' להשתמש במבנה על גג ביתו מסיבות רפואיות ומשפחתיות".

1. מחוות הדעת הפסיכיאטרית עולה כי בשנת 1988 היה המבקש, שהוא כיום בן 55,  מעורב בתאונה שבעקבותיה הוא סובל מפוסט טראומה כרונית קשה, המגיבה באופן חלקי ביותר לטיפול תרופתי. בין הסימפטומים של התסמונת התפרצויות זעם קיצוניות של המבקש ותופעה של הבזקים מן העבר ("פלשבק"). כל מה שנתפס אצל המבקש כגורם לחץ מביא אותו לחוות מחדש את הטראומה ששינתה את חייו כאילו היא מתרחשת בהווה. במצב זה מופעלים אצל המבקש מנגנוני הישרדות – תגובותיו אינן צפויות ובהתפרצויותיו האלימות המסוכנות הוא יכול לגרום נזק לעצמו ולסובבים אותו. תגובות אלה מופיעות כאשר המבקש מוצף בחרדה כתוצאה מלחץ. לפי הפסיכיאטרים מקור לחצו של המבקש המוליד את התגובות הקשות הללו הוא ההליכים המשפטיים בעניין המבנה על גג ביתו והצורך להרוס מבנה זה. הסיבה לכך היא שהמבנה שבו עוסק כתב האישום הוא מקום המפלט של המבקש "ברמה הבסיסית ביותר", והוא בורח אליו כדי להירגע במצבים של החמרה בהתקפי הזעם והתוקפנות. לפי הפסיכיאטרים במבנה זה אמנם מצליח המבקש למנוע את התפרצויות הזעם והתוקפנות הקשות המסוכנות לו ולסביבה. הפסיכיאטרים מגדירים זאת כ"פתרון ברמה רפואית-סוציאלית-משפחתית" הנדרש לנוכח כשלון הטיפול התרופתי. הפסיכיאטרים מתארים החמרה במצבו של המבקש בתקופה האחרונה שבאה לידי ביטוי אף בהזנחה עצמית ובחוסר תפקוד עד כדי חוסר יכולת לצאת מפתח ביתו (במיוחד לדיונים משפטיים). בבדיקה התרשמו הפסיכיאטרים כי המבקש שהיה מוזנח, הגיב בזעם, והיה אסוציאטיבי בתשובותיו, מצוי בחרדה קשה. בסעיף המסוכנות בחוות הדעת כתבו הפסיכיאטרים: "קיימת מסוכנות לעצמו ולקרובים אליו, בשל רמת לחץ גבוהה, קווים פארנואידלים ויכולת להיכנס למצבים של פלאש בק לתודעה אחרת, כאשר בהם מגיב באופן לא צפוי, מתנהל ומתנהג כנלחם בזה הרגע על חייו".
2. יצוין כי כבר בשנת 2013 הוגשה לבית המשפט (בתיק השני) חוות דעתן של הפסיכיאטרית ד"ר פומרנץ ושל מנהלת היחידה לעבודה סוציאלית במרכז הקהילתי לבריאות הנפש ביפו, גב' מלמד, המכירות את המבקש ועוקבות אחר מצבו מזה שנים. מחוות דעת זו עולים ממצאים דומים מאד לאלה שפורטו מתוך חוות הדעת שהוגשה מטעם הפסיכיאטר המחוזי.
3. לנוכח האמור בחוות הדעת הפסיכיאטרית הגיש עו"ד דובין, הסניגור בתיק השני (שכאמור לעיל עוסק בהפרת הצו מן התיק הראשון), בקשה לדחיית מועד כניסתו לתוקף של צו ההריסה מן התיק הראשון בשש שנים. לבקשתו צירף עו"ד דובין החלטה שניתנה בחודש האחרון בבית המשפט לעניינים מקומיים בנתניה (תו"ב 2526-10-11 עיריית נתניה נ' ניסים בודינגר). שם נדחה בנסיבות דומות מועד ביצוע צו ההריסה ב-5 שנים. עוד טוען עו"ד דובין בבקשה כי כיום (לאחר הרפורמה בדיני התכנון והבנייה) מדובר בסככה שאינה טעונה היתר.
4. באת כוח המדינה, עו"ד ענת סגל, מתנגדת למתן ארכה לביצוע הצו. בתגובתה לבקשה היא מציינת כי הסככה שבה מדובר כבר אינה סככה כיוון שנוספו לה ארבעה קירות וגג, והיא חולקת מכל וכל על הטענה שמדובר בסככה פטורה מהיתר. עוד ציינה התובעת כי מדובר בגג משותף ובמבנה לשימור שכל שינוי בו דורש מעורבות של מחלקת השימור, ועל אף השנים הרבות שחלפו טרם הוגשה בקשה כלשהי להיתר. עוד מציינת עו"ד סגל כי בקשות לעיכוב הליכים שהוגשו מטעם המבקש ליועץ המשפטי לממשלה נדחו בשל חשיבות המאבק בבנייה הבלתי חוקית. כן ציינה עו"ד סגל כי ביצוע צו ההריסה לא יותיר את המבקש מחוסר גג. בשורה התחתונה התנגדה כאמור עו"ד סגל למתן ארכה כלשהי לביצוע צו ההריסה.
5. אפתח ואציין כי אין מחלוקת שבית המשפט מוסמך לתת ארכה לביצוע צו הריסה שיפוטי גם אם המועד שבו היה אמור להתבצע חלף (ראו רע"פ 4357/01 יעקב סבן נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה "אונו").
6. אין גם כל מחלוקת על חשיבות המאבק בבנייה הבלתי חוקית. יפים הדברים במיוחד בכל הנוגע למבנים המיועדים לשימור אם משום ערכם הארכיטקטוני ואם משום ערכם ההיסטורי.
7. עדיין אני סבור כי עיר אינה רק המבנים הבנויים בה, אלא גם - ויש שיאמרו קודם כל - האנשים החיים בה.

1. אינני יכול לעצום את עיני לתיאור הקשה של מצבו של המבקש בחוות הדעת הפסיכיאטרית, שכתבו הפסיכיאטרים שחיוו דעתם מטעם הפסיכיאטר המחוזי, ואשר לא הובאה כל חוות דעת שתסתור את האמור בחוות דעתם. במיוחד אינני יכול להתעלם מן התוצאות הצפויות לפי חוות הדעת מביצועו של צו ההריסה בעתיד הקרוב. אני סבור שהפגיעה המסוימת והזמנית במראית פני העיר היא חמורה פחות מהסכנה הצפויה לפי חוות הדעת לבריאותו של המבקש ולשלומו ולשלומם של בני משפחתו אם יבוצע צו ההריסה בקרוב.
2. צודקת התובעת בכך שאין במצבו הפסיכיאטרי הקשה והבלתי יציב של המבקש כדי להצדיק הכשרת הבנייה הבלתי חוקית, ולכן צו ההריסה ימשיך לעמוד בתוקפו, ורק מועד ביצועו ידחה.
3. לנוכח האמור בחוות הדעת הפסיכיאטרית ובהתחשב בגילו של המבקש אני מאריך את המועד לביצועו של צו ההריסה שהוצא בתיק זה בחמש שנים – כלומר, עד ליום 1.12.2019.
4. אם לא יבוצע הצו עד למועד הנדחה ויתקיימו נסיבות שיצדיקו זאת יוכל המבקש לפנות בבקשה למתן ארכה נוספת.
5. אני מבהיר כי אין בהחלטה זו כדי להכשיר את המבנה שבו עוסק כתב האישום, אלא לדחות את מועד ביצועו של צו ההריסה בלבד.   

ניתנה היום ‏08 דצמבר 2014, שלא בנוכחות הצדדים.