דחייה על הסף של תביעה בין יורשים.

1.         הצדדים, ומר י.ח, הינם יורשיו של המנוח מ.ב..י. ח ז"ל, (להלן: "המנוח") אשר הלך לבית עולמו בשנת 2003, על פי פסק דיני מיום 18.4.2010 בת.ע 106171/06, בעקבותיו הוצא צו קיום צוואתו המאוחרת של המנוח, מיום: 2.6.1998.

2.         ערעור אשר הגיש התובע (אשר התנגד לקיום צוואתו המאוחרת של המנוח), לבית המשפט המחוזי בת"א, בעמ"ש 32547-06-10 , נדחה, ביום: 23.1.12.

3.         עוד ביום 20.2.11 נרשמו זכויותיהם של יורשי המנוח, כבעלי הזכויות בנכס היחידי הנכלל בעיזבון המנוח, הנמצא ברח' ... בת"א, (להלן "הבית"), בלשכת רישום המקרקעין בת"א  (צורף נסח לכ. התביעה בתמ"ש 18911-60-11 , ולהלן: "תביעת פירוק השיתוף").

4.         בחודש יוני 2011 , הוגשה על ידי התובעת בתמ"ש 17988-06-11 תביעה לפירוק השיתוף בבית, אשר לאחר מכירתו, יקבל כל אחד מיורשי המנוח את חלקו, כפי זכויותיו.

5.         התובע (אשר כאמור התנגדותו לקיום צוואתו המאוחרת של אביו המנוח, נדחתה, ואף ערעורו לבית המשפט המחוזי בת"א נדחה), הגיש ביום: 30.1.12, את התביעה בתמ"ש 57409-01-12 , למתן פסק דין הצהרתי כי הבית אינו נכלל בעיזבונו של המנוח, וכן עותר התובע כי יוצהר, כי הזכויות 1 בבית הוענקו לו במתנה ביום 6.5.1998, (כשלושה שבועות קודם לעריכת המנוח את צוואתו המאוחרת, אשר קוימה, ט.ס). לפיכך, יש להצהיר לטעמו כי הוא הבעלים היחיד, ובעל הזכויות, והזכאי להירשם כבעלים יחידי של הבית בספרי רשם המקרקעין. (להלן "התביעה למתן פסק דין הצהרתי").

6.         הנתבעים 2,3 הגישו בקשה לדחייתה או מחיקתה של התביעה על הסף, לאור הטיעונים אשר  יפורטו בהמשך. (להלן: "הבקשה" ,"המבקשים" ו "המשיב").

7.         בק.מ המאוחד הסכימו הצדדים להצעת בית המשפט, להגיש סיכומים בסוגיות אשר פורטו בבקשה, ובתגובות לה, ועוד הסכימו כי ניתן להסתמך על ההליכים הקודמים אשר התנהלו בין הצדדים, עוד משנת 2006, לרבות המסמכים והטיעונים אשר הוגשו בפני שתי ערכאות הערעור, בשני הערעורים אשר הגיש התובע כאן, הן בעמ"ש 1010/09 (אשר נדחה), והן בעמ"ש: 32547-06-10 (אשר  אף הוא נדחה).

8.         זה המקום לציין כי בת.ע 106171/06 ביטלתי את צוו קיום צוואתו המוקדמת של המנוח, מיום 27.2.1978, אשר קוימה לבקשת התובע כאן, ביום: 23.7.03, לאחר שנמצאה צוואתו המאוחרת של המנוח מיום, 2.6.1998, והוגשה לקיום, והכל כמפורט בפסק דיני מיום 30.11.08.

9.         עוד ולהשלמת התמונה, יצוין כי : הצדדים, לרבות מר י. ח., אשר יוצג בהליכים הקודמים על ידי התובע כאן, ולא התייצב לאף אחד מהדיונים, הינם כאמור כולם ילדיו של המנוח אולם, ממערכות נישואין שונות ונכדיו: הנתבעת מס' 1 הינה בתו של המנוח מנישואיו הראשונים, הנתבעים 2,3 נכדיו ילדיה של בתו אף היא מנישואיו הראשונים, מר י.ח. בנו של המנוח מנישואיו השניים, והתובע כאן, בנו של המנוח מנישואיו השלישיים.

10.        טענות המבקשים: 

המבקשים הכוללים על פי ההסדר הדיוני, גם את הנתבעת מס' 1 בתביעה העיקרית טוענים כי יש לדחות את תביעתו של התובע למתן פסק דין הצהרתי מכמה טעמים, אשר כל אחד מהם יביא לדחיית התביעה, על הסף, וודאי, במצטבר.

10.1. יש לדחות את התביעה מטעמי מעשה בית דין, ו /או מניעות ו /או השתק שיפוטי, ו /או מטעמי שיהוי.

10.2 . לטענתם של המבקשים, המשיב טען טיעונים סותרים בהליכים הקודמים אשר

התנהלו בין הצדדים, כאשר הוא עצמו הצהיר, והעיד, כי הבית הינו הנכס היחידי הכלול בעיזבון אביו, אם כן כיצד יכול הוא לעתור למתן פסק דין הצהרתי, כי הנכס אינו כלול בעיזבון, בהליך זה.

10.3. המשיב בעצמו בתצהירו בת.ע 106170/06, הצהיר כי בעת שהוצא צו קיום צוואתו הראשונה 5 אחר אביו המנוח, בשנת 2003 , על ידי רשם הירושות, רשם את זכויות הבית על שמו, מכוח הצוואה, ולא מכוח העברת הזכויות אליו על ידי אביו המנוח, במתנה, טענה חדשה הנטענת על ידו, עתה, בתביעתו, אשר מבוקש לדחותה על הסף.

10.4. הערת האזהרה לא נרשמה כטענת המשיב, מכוח ייפוי הכוח הבלתי חוזר אשר לטענתו מסר לו אביו בהעברת הזכויות במתנה, כי אם כפי שהעיד המשיב עצמו, בהליך הקודם, (ת.ע 1061170/06) שזו נרשמה, על מנת שכולי עלמא ידע כי לא ניתן לבצע עסקאות באשר לבית.

10.5. המשיב לא השלים בהכנת מסמכים דרושים ודיווחים לשלטונות, את עסקת המתנה לה הוא טוען, היום בדיעבד, כ 14 שנים לאחר שהוא טוען כי הועברו אליו הזכויות במתנה, משכך ויתר הוא על זכות זו ככל שהוענקה לו.

10.6. המבקשים טוענים לשיהוי כה משמעותי, ובמתווה של פסק דין הצהרתי, המביא לדחיית הטענה, ועמה התביעה על הסף.

10.7. המנוח בצוואתו אשר קוימה, ביטל במפורש בסעיף 2 שבה, את מסמכי המתנה, אשר הוחתם עליהם, וזאת כשלושה שבועות לאחר שהוחתם על המסמכים.