דחיה על הסף של בקשה לביטול פסק בורר

1.         בפני בקשה שהגישו המבקשות (שהן אחיות), לדחות על הסף (בקשה מס' 5) את הבקשה לביטול פסק בורר (בקשה מס' 3) שהגיש המשיב (אחד האחים) ביום  17.11.2010.

            המבקשות עותרות לדחות על הסף את הבקשה לביטול פסק הבורר ממספר טעמים: מעשה בית דין, חוסר סמכות, שיהוי, מניעות וחוסר תום לב.

2.         הצדדים - שהינם אחים - התדיינו בבימ"ש זה מאז שנת 2006, בתביעה שהגישו המבקשות, אחיותיו של המשיב, כנגד המשיב וכנגד אחים נוספים, בגין עיזבון הוריהם. לטענת המבקשות, לאורך שנים הסתירו מהן האחים - ובהם המשיב - את עיזבונו של אביהם המנוח שכלל כספים זכויות ומקרקעין, לרבות דירה בחו"ל עליה לא ידעו כלל.  בנוסף טענו המבקשות כי האחים ערכו הסכם בינם לבין עצמם, קרי בין המשיב לבין אחים נוספים (שהיו גם הם צד בהליך העיקרי), אשר חילק את העיזבון מבלי שיכלול את האחיות.

לטענת המבקשות פרטים רבים נודעו להן רק לאחר פטירתה של האם, ומשום כך פתחו בהליכים משפטיים, לאחר שהאחים סירבו להעביר להן את חלקם בירושה.

3.         מנגד טען המשיב כי כל הירושה שייכת לו מכח צוואתה של אימו, לרבות חלקה בעיזבונו של אביהם המנוח. למרות זאת, טען המשיב, משפנו אליו המבקשות בעבר, הוא הסכים לסייע להן ואף ביקש מאחיו כי ישיבו כולם כאחד את ירושתו של אביהם לקופת העיזבון, ולאחר מכן תחולק הירושה בחלקים שווים בין כל האחים.

לטענת המשיב האחים הם שהתנגדו לבקשתו ומשום כך החלו ההליכים המשפטיים בין האחיות - לאחים, לרבות המשיב עצמו.

4.         המבקשות מכחישות זאת, וטוענות כי המשיב סבר שכל הירושה מגיעה לו בלבד. לטענתן המשיב לא זו בלבד שלא קידם כל הסכמה ביניהם, אלא שהוסיף לטעון כי לאחר פטירתה של האם הירושה מגיעה לו בלבד, וזאת גם מכוח צוואתה של האם.

לטענת המבקשות על ירושת האב המנוח להתחלק בין האחים כולם (אחים ואחיות), בהתאם לתביעה שהגישו בשנת 2006.  זאת, לאחר שבפועל נושלו מהירושה המגיעה להן, ואין לאפשר זאת.

5.         לטענתן, משפנו הצדדים להליך של בוררות, על המשיב לכבדו. אולם לא זו בלבד שהמשיב לא מתנהל בהתאם לפסק הבוררות שניתן, אלא אף לאחר שאושר פסק הבוררות כפסק דין בבית המשפט, הוא מוסיף ומתנער מן הצורך לקיימו, וכעת גם עותר לביטולו. 

6.         ביום 30.4.2007 הופנו הצדדים, בהסכמתם, להליך של בוררות בפני הבורר רו"ח אליהו אריה. בתום הליך הבוררות, ביום 23.3.2008, ניתן פסק הבורר (להלן: " פסק הבוררות").

7.         לאחר שהוגשה בקשה לאישור פסק הבוררות ביום 16.6.2008, וכן התקיים דיון ביום 26.1.2009, ניתן לפסק הבוררות תוקף של פסק דין ע"י כב' השופטת חנה קיציס ביום  1.4.2009 (להלן: " פסק הדין").

8.         ביום 1.6.2008 הגיש המשיב בקשה, שלא בהתאם לחוק ולתקנות, שכותרתה "ערעור על פס"ד בורר", עליה ניתנה החלטה ביום 4.6.2008 כי:

"המבקש יעיין בהוראות חוק הבוררות והתקנות ויפעל על פיהם. צד המתנגד לאישור פסק בורר צריך להגיש בקשה לביטול פסק הבורר. ואם חלף המועד להגשתה יש להגיש בקשה להארכת מועד, יש להגיש הבקשה כבש"א ולשלם אגרה".

            על אף החלטה מפורשת זו, לא פעל המשיב בהתאם לה.

9.         ביום 16.6.2008 הוגשה בקשה לאישור פסק הבוררות מטעם המבקשות אשר בהמשך לה נערך הדיון בחודש ינואר 2009. 

10.        ביום 4.8.2008 הגיש המשיב שוב בקשה לעניין  "ערעור על פס"ד בורר", וההחלטה מיום 14.8.2008 קבעה פעם נוספת כי:

" [....] תשומת לב מר א. צ. כי בקשה לביטול פסק בורר כולו או חלקו יש להגיש בדרך הקבועה בתקנות.

מר צ. יעיין בהחלטתי מ- 4.6.2008 ויפעל על פיה".

גם הפעם, לא פעל המשיב בהתאם להחלטת בית המשפט.