דחדל נ' דחדל

פסק דין

רקע וטענות הצדדים

1.בפני תביעה שעניינה זכויות השימוש במקרקעין המשותפים, בין השאר, לתובע ולנתבעת.

2.התובע – זאהי דחדל – הינו הבעלים של 1/12 חלקים מגוש 16504, חלקה 19, המצויים בנצרת. כך בהתאם לאמור בנסח הטאבו שצורף כנספח א' לכתב התביעה (להלן: "החלקה").

הנתבעת – סועאד דחדל – הינה הבעלים של חלק מן החלקה האמורה – לדבריה, 5/12 מתוכה – לאחר שהזכויות בחלקה הועברו לה בירושה מבעלה, דודו של התובע.

יובהר כי חלקה המדוייק אינו משתקף בנסח הטאבו הנזכר, כיוון שלא הייתה היורשת היחידה של בעלה. עוד יובהר כי בעלה של הנתבעת ואביו של התובע הינם אחים.

3.כפי העולה מראיות הצדדים, על החלקה הנזכרת מצוי בניין בן שלוש קומות (להלן: "הבניין"). בקומת הקרקע מצויות שתי יחידות דיור. היחידה הצפונית מבין השתיים שייכת לנתבעת ובה היא מתגוררת מעל לחמישים שנה. היחידה הדרומית שייכת לעיזבון המנוח לויס דחדל, אחיהם של בעלה המנוח של הנתבעת, ושל אביו של התובע. הקומה האמצעית שייכת כיום לצד שלישי, לאחר שנמכרה לו על ידי אחיו של התובע, ואילו הקומה העליונה שייכת לתובע ולאשתו.

4.בהתאם לטענות התובע, התקינה הנתבעת או מי מטעמה שער ברזל בכניסה לרחבה שמול הבניין (להלן: "השער"), התקינה בו מנעול, ומסרבת לתת לו לעבור דרכו ולעלות לדירתו. משכך נאלצים הוא ואשתו לעשות סיבוב ארוך, ולעלות מספר רב של מדרגות תלולות כדי להגיע לדירתם. האמור מקשה על חייהם וזאת במיוחד, נוכח מצבם הרפואי הקשה.

על האמור מוסיף התובע כי בעבר אפשרה להם הנתבעת לעבור דרך השער מספר פעמים, אך בהמשך שינתה דעתה וסירבה לתת להם לעבור, ללא כל סיבה.

5.בהתאם טוען התובע כי הנתבעת מונעת ממנו זכות שימוש בחלקה, בניגוד לחוק, שכן ככל שמדובר בנכס משותף שלא בוצע בו פירוק שיתוף – ואין חולק כי לא נערך בחלקה פירוק כנ"ל בהתאם להוראות החוק – אין למי מהבעלים זכות להגביל את השימוש של הבעלים האחרים בו.

6.לפיכך מבקש התובע לחייב את הנתבעת למסור בידיו מפתח של השער, ולאפשר לו ולבני משפחתו לעבור דרכו ללא כל הפרעה.

7.הנתבעת טוענת מנגד כי מאז ומעולם שימשה את החלקה דרך גישה אחת ויחידה, המובילה אל פתח העלייה לביתו של התובע, והיא זו שבה עשו התובע ומשפחתו שימוש משך כל השנים (להלן גם: "דרך הגישה המקורית" או "הדרך התלולה").

עוד טוענת היא כי את דרך הגישה החדשה יותר, בסופה מצוי "שער המריבה", בנה בעלה המנוח, בעצמו ומכספו, וזו שימשה משך השנים רק אותה ואת בני משפחתה, למעט הפעמים המעטות בהם התירו לתובע לעבור בה (להלן גם: "הדרך החדשה").

8.בהתאם טוענת היא כי חלוקת השימוש הנזכרת הפכה במשך השנים לנוהג מחייב, ומשכך דרישותיו של התובע נגועות בחוסר תוך לב, ומטרתן לשנות לטובתו את חלוקת הזכויות הנוהגת. בעניין זה נטען עוד כי התובע יכול היה לבחור לילך בדרך של פירוק שיתוף, אך לא עשה כן מפני החשש שפירוק יפגע לרעה בזכויותיו הקיימות, לאחר שביתו נבנה על שטח הגדול פי 1.5 משטח ביתה של הנתבעת.

לפיכך מבקשת הנתבעת לדחות את התביעה.

ראיות הצדדים בצד דיון ראשוני

9.מטעם התובע העידו הוא ואשתו, מארי. מטעם הנתבעת העידה היא עצמה. בנוסף הוגשו תצהירים ומסמכים נוספים. בתוך כך וביום 29/1/09, ערכתי סיור במקום, בנוכחות הצדדים, כדי להבין המצב בשטח לאשורו.

10.הסיור העלה כי שתי דרכי גישה מובילות אל החלקה:

האחת מצד התובע, ובה 46 מדרגות, חלקן צרות ובזווית קשה (היא, על פי טענת הנתבעת, דרך הגישה המקורית).

השנייה – ובה 26 מדרגות רחבות ובזווית מתונה יותר – מובילה לרחבה שמול ביתה של הנתבעת (היא דרך הגישה החדשה).