דורפמן נ' מדינת ישראל

החלטה

לפניי בקשה להורות על ביטול החלטת קצין משטרה מוסמך מיום 25.2.10, לפיה החליט לפסול את רשיונו של המבקש, פסילה מנהלית, למשך 60 יום.

הקצין החליט כאמור לאחר שנפתח נגד המבקש תיק, בו הוא נחשד, בין היתר, בביצוע עבירות של אי ציות לאור אדום ברמזור, וגרימת תאונת דרכים שגרמה לנזק ולחבלה, בצומת הרחובות מילמן ושדרות ירושלים באשדוד (להלן- הצומת), ביום 24.2.10.

לטענת ב"כ המבקש, המבקש חצה את הצומת באור ירוק, ואילו הרכב המעורב נכנס לצומת במהירות מופרזת, סטה שמאלה ופגע בעמוד הרמזור בצומת. לטענתו, לא היה מקום להאחז באמרתו של המבקש לשוטר שהגיע למקום התאונה כי חצה את הצומת באור אדום, שכן אמרה זו נאמרה כאשר המבקש היה בהלם מהתאונה.

עוד טען, כי המבקש נוהג משנת 1999, וכמעט שאין לו הרשעות קודמות, כך שמדובר בארוע חד פעמי, שאינו מעיד על מסוכנותו של המבקש.

לטענת ב"כ המבקש, די בפסילה שריצה המבקש כדי להוות תקופת צינון לנהיגתו.

ב"כ המשיבה הפנה לחומר החקירה שנאסף עד עתה, וטען כי לאור חומרת העבירה ועברו של המבקש, יש להותיר את החלטת הקצין הפוסל על כנה, כתקופת צינון מתאימה.

מעיון בחומר החקירה עולה, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המבקש בעבירות בהן הוא נחשד, אשר די בהן לצורך שלב זה.

בבש"פ 2177/98 ארנביב נ. מדינת ישראל, נקבע בהקשר זה כי בשלב מקדמי זה, בו טרם גובשה החלטת התביעה אם להגיש כתב אישום, יש צורך בראיות לכאורה ברמה נמוכה יותר מהראיות הנדרשות לצורך הגשת כתב אישום.

בתיק מצויות עדויותיהם של הנהג המעורב ובנו שישב לצידו ברכב, שטענו כי נסעו בשדרות ירושלים לכיוון מערב, נכנסו לצומת באור ירוק, כשלפתע נכנס רכב המבקש לצומת מימין, ועל מנת להמנע מפגיעה, סטה הנהג המעורב שמאלה, ופגע בעמוד תאורה ורמזור שהוצבו על אי התנועה.

העדים אף טענו, כי המבקש ניגש אליהם לאחר התאונה, התנצל והודה בפניהם שנסע באור אדום.

מדוח הפעולה של השוטר אלכסיי רזניקוב עולה, כי המבקש אמר לו כי כשהתקרב לצומת הסתכל שאין רכבים וגלש לצומת באור אדום.

גם בהודעתו של המבקש זמן קצר לאחר התאונה, לא טען המבקש נחרצות כי נסע באור ירוק.

אמנם, בתחילה טען כי הגיע לצומת ועמד ברמזור אדום, ורק כשהתחלף האור לירוק, החל בנסיעה איטית לתוך הצומת, ולפתע שמע חריקת בלמים, וראה את הרכב המעורב מתנגש בעמוד התאורה.

עם זאת, לאחר מכן, כאשר נשאל המבקש איזה אור היה ברמזור כשנכנס לצומת השיב "עד כמה שאני זוכר שנכנסתי באור ירוק" (עמ' 1 ש' 23).

כאשר החוקר הטיח בפניו כי קודם לכן טען בפניו כי נהג שהיה מאחוריו צפר לו, ולאחר מכן אמר לו שצפר משום שהמבקש נסע באור אדום, השיב המבקש "אין לי מה להגיד זה מה שאני סיפרתי לך זה נכון" (עמ' 2 ש' 29-30).

כשהחוקר העלה בפניו את הדברים שכתב השוטר בדוח הפעולה, השיב "אני לא זוכר מה אמרתי להם" (עמ' 2 ש' 36), וחזר על תשובה זו גם בעמ' 2 ש' 65.

מכל האמור לעיל עולה, כי המבקש עצמו לא דבק בהגנתו כי נסע באור ירוק, וכי לפחות ארבעה אנשים שמעו ממנו אמרה לפיה הוא נכנס לצומת באור אדום.

יתרה מכך, מעדותו של המבקש עולה תמונה של אדם שנהג תוך חוסר אכפתיות, ברשלנות ובזלזול כלפי המשתמשים האחרים בדרך.

לאור האמור לעיל, כאמור, קיימות די ראיות לכאורה המספיקות לשלב זה של הדיון, להוכחת אחריותו של המבקש לתאונה, ואשר די בהן לצורך קביעת הקצין המוסמך כי יש יסוד להניח שיוגש כתב אישום נגד המבקש.