דורני נ' מגן ואח'

פסק דין

לפני תביעה בגין נזקים שנגרמו עקב תאונת דרכים.

בתאריך 19/8/10, נסע התובע, נהג מונית, מרמת גן לתל אביב, כשהוא מסיע נוסעת, בצומת דרך ז'בוטינסקי ופרשת דרכים, בנתיב תחבורה ציבורית.

לדברי התובע, הוא המתין למופע אור ירוק ברמזור שהיה מוצב בכיוון נסיעתו, ומשמאלו, המתין הנתבע 1 רכוב על גבי קטנוע בבעלות נתבעת 2. בעת שהאור ברמזור הפך ירוק, נסעו כלי הרכב קדימה באיטיות וכמאתיים מטרים לאחר הצומת, חשו התובע והנוסעת במונית חבטה בצד שמאל אחורי של הרכב. יצוין, כי התובע מסר הודעה במסגרת חקירת המשטרה, סומנה נ/1, ממנה עולה כי הבחין ברוכב הקטנוע רק בזמן התאונה.

לאחר שיצא מהמונית, הבחין התובע בנתבע 1, וכן הבחין בפגיעה לרכבו בכנף שמאל אחורית.

התובע מסר כי הרכב היה חדש וללא פגיעות, וכן כי תיקן את הרכב (ת/1).

התובע עתר לבית המשפט כי יורה לנתבעים לפצות אותו בגין סכום התיקון של הרכב, שכר טרחת השמאי, ירידת ערך, ואבדן 3 ימי עבודה. התובע צירף לכתב התביעה דו"ח שמאי ודו"ח מרואה החשבון ביחס לשכרו.

מטעם התובע העידה הנוסעת המונית, הגב' ורד אילת. לדבריה, במהלך הנסיעה במונית היא לא התרכזה בדרך אלא קראה דבר מה. למיטב זכרונה, המונית נסעה בנתיב הימני. לפתע, חשה חבטה בחלק השמאלי אחורי של המונית. העדה לא הבחינה בקטנוע אלא רק לאחר המכה.

הנתבע 1, העיד בבית המשפט כי עמד בנתיב משמאל לנתיב התחבורה הציבורית, והיה ראשון ברמזור. כ- 150 מטרים לאחר הרמזור, קיבל מכה מאחוריו "נגיעה", כלשונו, ואיבד את שיווי המשקל. רק אחר הפגיעה, ראה את המונית עומדת בצד והניח כי הייתה זו המונית שפגעה בו. הנתבע הסביר כי הסיק שהמונית עקפה אותו וכך נגרמה התאונה.

בהודעה שנגבתה ממנו בחקירת המשטרה, נ/2, מסר הנתבע כי לאחר כ- 200 מטרים מהצומת, הרגיש מכה בגלגל האחורי, ומיד הבחין במונית שעוקפת אותו מימין, ואז הקטנוע נפל ימינה. לנתבע נגרמו חבלות גופניות והוא פונה לבית החולים.

לאחר ששמעתי את העדויות, עיינתי במסמכים וצפיתי בהדגמות עם דגמי המכוניות, סבורני כי דינה של התביעה להתקבל:

א.קיבלתי גרסתו של התובע לפיה הוא נסע בנתיב התחבורה הציבורית. לענין זה, מצאתי במידת מה, חיזוק בעדותה של הנוסעת במונית.

ב.הפגיעה ברכב התובע הייתה בדלת וכנף אחורית שמאלית. מיקום זה מתיישב אף הוא עם גרסת התובע לפיה הקטנוע עליו רכב הנתבע 1 הגיח מאחור ונתקע ברכבו.

ג.עדותה של הנוסעת במונית לפיה שמעה חבטה בצד השמאלי של המונית, וראתה את רוכב האופנוע מתגלגל ונופל בצד שמאל של המונית וכן כי לא ראתה את הקטנוע לפני הפגיעה, מתיישבת אף היא עם גרסת התובע לפיה הפגיעה הייתה של הקטנוע ברכב, ולא מתיישבת עם גרסת הנתבע לפיה התובע פגע בו מאחור והדבר גרם לו לאבד שיווי משקל.

ד.לא נעלם מעיני כי בהודעתו במשטרה נ/1, מסר התובע כי לא הבחין בקטנוע אלא לאחר הפגיעה. אכן מדובר בסתירה בין האמור בהודעה לבין העולה מעדותו בבית המשפט. איני סבורה כי מדובר בפרט מהותי היורד לשורשה של עדותו, או הפוגע במהימנותו. אין חולק כי בעת הפגיעה, לא הבחין התובע בקטנוע, ולפיכך אין רבותא במה שארע בזמן העמידה ברמזור, 200 מטרים לפני התאונה.

ה.הנתבע 1 לא הבחין ברכב שפגע בו, וציין כי אותו רכב פגע בחלק האחורי של הקטנוע, ומיד הבחין במונית עוקפת אותו מימין, וכי הקטנוע נפל ימינה (נ/2). תיאור זה, אינו מתיישב עם הנזק שארע לרכב התובע, שכן אם אכן התובע פגע באחורי הקטנוע, תוך כדי עקיפתו, סביר יותר כי הנזק לרכב התובע היה ממוקם בחלק הקדמי ולא האחורי.

לאור האמור, אני מורה לנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את נזקיו שהוכחו בבית המשפט: 2,666 ₪ נזק ישיר, 451 ₪ שכר טרחת השמאי, והפסד ימי עבודה כולל רכיב הוצאות, סכום שאמדתי בכ- 1,500 ₪. התובע לא הוכיח כדבעי את רכיב ירידת הערך לרכבו, באשר ברכב לא נבדק פעם שנייה לאחר התיקון.

סך הכל ישלמו הנתבעים סך של 4617 ₪, תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה עד ליום התשלום המלא בפועל.

ניתן להגיש בקשה לרשות ערעור תוך 15 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ג ניסן תשע"ב, 05 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.