דורון נ' מרקל ג'פרי

פסק דין

1. בפני תביעה כספית, שהגיש מרדכי דורון (להלן: "התובע") בסדר דין מקוצר נגד מרקל ג'פרי איאן (להלן: "הנתבע").

לטענת התובע הלווה לנתבע כספים שנמסרו לנתבע בשתי פעמים:

א. סך 40,000 ₪ נמסרו לנתבע בשק ב 1.11.98 ועם קבלת הסכום חתם הנתבע על "כתב התחייבות להחזרת ההלוואה" שמסר לתובע.

ב. סך 20,000 ₪ נמסרו לנתבע בשק ב 1.7.99 סכום זה נמסר לנתבע מבלי שהנתבע חתם בנוסף על כתב התחייבות כלשהו.

לטענת התובע, למרות פניות רבות שלו אל הנתבע, שהיה ידידו, לא החזיר לו הנתבע את כספי ההלוואות ולכן נאלץ להגיש את התביעה.

2. מלכתחילה, בבקשת הרשות להגן שהגיש ובתצהיר התומך בה, הודה הנתבע בכך שקיבל את הסכומים, שהתובע טען שמסר לו, במועדים שנטען שנמסרו, אך לטענתו של הנתבע אין הוא חייב בהשבתם, שכן לא נמסרו לו כהלוואה.

בעקבות הסכמה, שהגיעו אליה הצדדים, ניתנה לנתבע רשות להתגונן בטענות הבאות:

א. שני הסכומים, שקיבל הנתבע מהתובע, נמסרו לו לצורך השקעה של התובע בעסק עם אדם בשם בוארון ועם עו"ד דורון מרום.

ב. הנתבע אינו חתום על "כתב ההתחייבות להחזרת הלוואה" - ת/1 (להלן: "כתב ההתחייבות" או "ת/1").

ג. הסכום, שנקבע בכתב ההתחייבות כריבית, מופרז ובלתי הגיוני, לנוכח הטענה שמדובר בהלוואה בין חברים.

ד. אם יקבע בית המשפט, כי הנתבע חתם על כתב ההתחייבות, אין לחייבו בתשלום מלוא הסכום, שנקבע בכתב ההתחייבות כריבית, כיוון שמדובר בריבית נשך. יש להעמיד את סכום הריבית על הסכום המרבי הקבוע בדין [חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ג -1993 (להלן: "חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות")].

3. מטעם התובע העידו התובע ואשתו וכן מומחה לבדיקת מסמכים והשוואת כתב יד מר יצחק חגג. מטעם הנתבע העידו הנתבע בעצמו ומומחית גרפולוגית, גב' אורה כבירי שהשתלמה בהשוואת כתבי יד וחתימות.

התובע חזר בעדותו על הגרסה שפורטה על ידו בכתב התביעה, הנתבע חזר בעדותו על גרסתו בבקשת הרשות להגן וכיוון שהוגשו חוות דעת מומחים סותרות בקשר לחתימה על "כתב ההתחייבות" מונה מומחה מטעם בית המשפט, מומחה להשוואת כתבי יד ולבדיקת מסמכים, מר אמנון בצלאלי.

לאחר קריאת העדויות וחוות הדעת, שמיעת חקירת העדים בבית המשפט, התרשמות מהעדויות וניתוח העדויות, החלטתי להעדיף את גרסת התביעה על פני גרסת ההגנה. אמנם לא קיבלתי את טענת ב"כ התובע, שמדובר בטענת הודאה והדחה, כיוון שהנתבע לא הודה בקבלת הסכום כהלוואה ולמעשה לא הודה בכל העובדות המהוות את רכיבי עילת התביעה [י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995, ש' לוין עורך) 321; ע"א 121/70 גלעדי נ' אוריון חברה לביטוח בע"מ, פ"ד כה(1) 648, 654; ע"א 777/80 שרייבר נ' שטרן, פ"ד לח(2) 143, 146], עם זאת החלטתי, שהתובע הרים את נטל השכנוע שהיה מוטל עליו.

להלן יפורטו נימוקיי.

4. התרשמותי מעדות התובע ואשתו ומעדות הנתבע

בהתאם להתרשמותי מאופן מתן העדויות, עדות התובע ואשתו היו אמינות מאד. האמנתי לתובע, כי אכן מסר לנתבע את שני הסכומים כהלוואה.

אשר לסכום הראשון בסך 40,000 ₪, האמנתי לתובע, כי הנתבע חתם על ת/1 המתייחס להלוואה הראשונה בסך 40,000 ₪. האמנתי לתובע, כי באותו יום, בו נפגשו לשם מתן ההלוואה, מילא התובע את ת/1 כאשר את החלק הראשון, הכולל את פרטיו האישיים, כתב בעצמו ואילו את שאר המסמך מהמילים "אני מרקל ג'פרי איאן" ועד הסוף אמנם כתב התובע בכתב ידו, אך זאת הכתיב לו הנתבע.

האמנתי לתובע, כי הוצאו שני עותקים לכתב ההתחייבות וכי התובע השאיר עותק בידו ואת השני מסר לנתבע, אך הנ"ל החזיר את העותק הנ"ל לתובע באותו מעמד, תוך שהוא מבטיח לתובע, כי הוא מתחייב לשלם הסכומים שהתחייב לשלם.