דוק נ' ***א.צ.מ. איבזור וציוד מכוניות בע"מ ואח'

החלטה

מונחת בפני בקשה לפירוק זמני, אשר הגיש עובד לשעבר של חברה, אשר לטענתו חבה לו החברה סך של 350,000 ₪ בגין עמלות המגיעות לו על עסקאות שביצע. בקשת הפירוק הזמני נסמכת, בעיקרה, על חקירות שמנוהלות כנגד מנהלי החברה בידי המשטרה, ועל חשש למעשים פסולים שיטתיים ול"כדור שלג" שעשוי להביא לקריסה מהירה של החברה ולקיפוח נושיה.

בנסיבות המקרה, חוששתני, לא עלה בידי המבקש לעמוד בשלב הראשוני שהוא "תנאי בלעדיו אין" לקבלת סעד פירוק, קל וחומר פירוק זמני. במלוא הכבוד הראוי למבקש ולדרך בה סייע לנכים במסגרת פעילותו בחברה ובדרכים אחרות (כפי שהוא מפרט באריכות רבה בכתב הטענות), הרי שאין בפני אלא טענה לנשיה, שהחברה מכחישה אותה. זאת, כאשר המבקש אינו אוחז בכל-פסק דין, לא של בית הדין לעבודה ולא של ערכאה אחרת. זאת, כאשר עסקינן בטענה בדבר חיובי עמלות, קרי – מודל העסקה שעשוי ליצור פתח לסיבוכים, טענות וטענות נגד הראויות לדיון מפורט בפני הערכאה המוסמכת. ספק גדול אם ניתן להכריע בה כמעט 'אגב אורחא', ועוד במסגרת בקשה לפירוק זמני.
זאת ועוד; במלוא הכבוד וההערכה הראויה לפועלו של המבקש, קשה שלא לתהות האם בקשת הפירוק הזמני שהזדרז והגיש איננה, בנסיבות המקרה, ניסיון להבנות או לחפות על החולשה היסודית שבבקשת הפירוק. זאת, תוך ניצול העובדה כי מנהלי החברה או מי מהם נחשדים במעשים שלא כדין ונחקרו בידי המשטרה.
וודאי שאיני מקלה ראש בחשדות הנוגעים למעשי תרמית נטענים הנוגעים לזכויות נכים במוסד לביטוח לאומי. עבירות כאלו, אם אמנם נעברו (ובוודאי שלא בית משפט זה הוא שיכריע בכך), הינם בגדר מעשים נתעבים שראוי "לתגמל" אותם בעונש קשה ביותר.
אלא, שבשלב זה אין עסקינן, לפי המידע שהונח בפני, אלא בחקירת משטרה ובהליכים בין החברה לבין המוסד לביטוח לאומי, כאשר לעת-עתה החברה עצמה עודה פעילה. אעיר, כי אף לנאשם בעבירות קשות עומדת חזקת החפות; קל וחומר, שאין די בחקירתו במשטרה בכדי להשית "גזר דין מוות פיננסי" על החברה שבבעלותו. אמנם, מקום בו בשל חקירות ומעצרים מתמוטטת פעילות חברה והיא סוגרת שעריה, יתכן כי קיים מקום למנות, לעיתים, מפרק זמני; אולם לא כזה הוא המקרה שבפני.
נהפוך הוא; דווקא נוכח העובדה כי החברה מעסיקה עוד כ-70 עובדים, ועודה פועלת כ"עסק חי", הרי שיש להתנהל במשנה זהירות, טרם ממהרים ומשיתים עליה פירוק זמני; קל וחומר לבקשתו של מי שנראה כי עצם בקשת הפירוק שהגיש הינה בעייתית, נוכח העובדה כי אין היא נסמכת על פסק דין, והחוב שבבסיסה מוכחש בתוקף בידי החברה המשיבה.

אי לכך, בקשת הפירוק הזמני נדחית.
בנסיבות המקרה, ישא המבקש בהוצאות המשיבה ובשכר-טרחת עורך-דין בסך 5,000 ₪, אשר ישאו ריבית והצמדה כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל. אך ורק נוכח התחשבות במצבו של המבקש, אין אני משיתה עליו הוצאות בסכום גבוה בהרבה, ההולם הגשת בקשה לפירוק זמני אשר ספק אם יש לה הצדקה, ואשר יתכן ומסתתר מאחוריה נסיון לחץ על הצד שכנגד, בלא שבידי המבקש פסק-דין התומך בטענותיו.

ניתנה היום, י' ניסן תשע"ג, 21 מרץ 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: